יום רביעי, 10 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 15

10/10/2007  - Belfast

היום הארוך הזה הוקדש ל-Belfast – בירת צפון אירלנד. התעוררנו בהוסטל שמנוהל על ידי מארחת עצומה בגודלה לעוד ארוחת בוקר אירית שגרתית. מכיוון שאנחנו כבר בעיר גדולה, האוכלוסיה שונה לגמרי ממה שהתרגלנו (אם בכלל היו עוד אורחים מלבדנו..). את צלילי הטבע, או המוסיקה הקלאסית החליפו צרחות של ילדה הודית שאמהּ התעקשה להאכילה בכח בעוד תייר תמהוני בשולחן מצידנו השני התעסק בתלישת מפות מתוך הLonely Planet שלו.

את המסלול התחלנו מ”הגנים הבוטניים” של בלפסט. השילוט החגיגי בכל פינת רחוב שמפנה אל הגנים נטע בנו תקוות שווא שמדובר באטרקציה של ממש. הגנים היו עלובים למדי. סנאי שעבר במקרה הביט בנו בפרצוף מרומה – מאוכזב מרמת הבוטניקה הירודה. כפי שיצא לנו כבר לראות לא פעם – האירים לא מבינים הרבה בבוטניקה. אם להיות מדוייק, האירים למעשה, לא כל כך מבינים הרבה בכלום. מה שכן, הם מאד מאד אדיבים, וגם במקה יצא להם להתיישב באי בעל נופים פראיים. אה.. חייבים לציין לזכותם גם את האירוע המכונן בו אירי שניסה להכין בירה תוך כדי שהוא שיכור, העריך לא נכון את כמות המרכיבים ויצאה לו בטעות Guinness מרעננת. מסתבר שכל זה מספיק כדי להחזיק פה עם :)

עוד קורבן של הגנים הבוטניים – עכביש אומלל מתקשה להשיג ארוחת צהרים

משם המשכנו לעוד מספר אטרקציות עירוניות בינוניות – כנסיה, בניין נטוי מטופש ובית עירייה מפואר שהיה סגור ברובו לצורך שיפוצים

The Leaning Tourist Of Belfast
התייר הנטוי של בלפסט

משם התקשרנו להזמין את האטרקציה שלשמה הגענו לבלפסט, ואולי לצפון אירלנד כולה – סיור ב Black Taxi. בסיור סוף סוף נגלה על שום מה אותו סכסוך שכל הזמן מסבירים לנו ש”זה בדיוק כמו אצלנו”. ומה לעזאזל רוצה אנגליה מצפון אירלנד?! הגיע לאסוף אותנו אירי גבוה עם שיניים מצחיקות ומבטא אירי כבד באופן מיוחד בשם ג’ון. המבטא היה כל כך כבד, עד שחששנו שכבר לא נבין שום דבר ממה שהוא יספר לנו. שמחנו להתבדות כאשר בסופו של דבר חוינו סיור מדהים וחלבנו ממנו ה-מ-ו-ן מידע על כל תחומי החיים כאן.

אני לא אגולל כאן את כל הפרטים אבל הסיפור בגדול הוא כזה: יש שני סוגים של אנשים פה: פרוטסטנטים – הבריטים וקתולים – האירים. למעשה מדובר על אותם האנשים בדיוק – עובדים באותם מקומות, שותים יחד ואוהדים את אותן קבוצות אנגליות. אבל, ההבדל היחיד פחות או יותר, הוא שמי שהוא “בריטי” הולך לישון בבית שממוקם בצד אחד של גדר, ואילו מי שהוא “אירי” – בצידה השני. אמרתי גדר? מדובר בחומה עצומה שכל הזמן רק מגביהים אותה יותר כי צעירים משועממים זורקים דברים לעבר הצד השני. למה? כובע! אין שום סיבה! הם אפילו לא דתיים במיוחד כך שעניין הפרוטסטנטים מול הקתולים לא ממש רלוונטי. אנחנו שהאשמנו את האנגלים: “מה הם רוצים מצפון אירלנד” בכלל לא היינו בכיוון.. לאנגלים אין שום עניין בצפון אירלנד. אנחנו בכלל לא הבננו את כל הסיטואציה – בדיוק כפי שלארופאים אין שום מושג על המתרחש בישראל – והאמת – זאת ההקבלה היחידה שמצאנו בין המצב כאן למצב בישראל?! (חוץ מהשנאה וכמויות הדם שנשפך כמובן..). אצלנו יש סכסוך אמיתי, עם רקע, היסטוריה והבדלי תרבות… כאן אין לך שום דרך להבדיל בין שני המחנות – אלא אם תעקוב אחרי מישהו הביתה ותראה באיזה צד של הגדר ביתו ממוקם! בסוף הסיור כשניסינו לנחש באיזה צד גר ג’ון, כל אחד ניחש משהו אחר..

בסיור עברנו בהרבה מקומות בהם יש ציורי קיר מגניבים (murals) בדומה לדרי בה כבר ביקרנו. באחד מציורי הקיר הוצג טרוריסט שאוחז רובה, מכל כיוון שמסתכלים נראה שהוא מכוון אליך – מעיין מונה ליזה טרוריסטית.

Are You Still Pointing At Me ?
מונה ליזה טרוריסטית

הסיור היה מאד מעניין. ניסינו להוציא מג’ון עוד פרטים על ההבדלים בין שני המחנות – לא יתכן שאין כאלה! המפונקים האלה סתם שונאים אחד את השני כי אין להם משהו אחר לעשות! לפי ג’ון, ה”בריטים” אפילו לא שותים יותר תה מה”אירים” – מדובר באותה האוכלוסיה בדיוק!

בדרך גם חתמנו על “קיר השלום” – קיר מקושקש בחתימות שאיכשהו מקדם את השלום…

קיר השלום

כמובן שהסכסוך לא נשאר רק כאן, אלא גם כל מחנה לוקח צד בסכסוכים בינלאומיים אחרים – אחרי הכל, אין להם באמת על מה לריב, אז שיהיה מעניין…

בוש הוא האוייב – לא זוכר של איזה מחנה, אבל של אחד מהם…

גם אנחנו, עם הסכסוך הישראלי פלסטיני מככבים כאן לא מעט. שימו לב איך בחרו המחנות במי לתמוך: הבריטים, שמרגישים שהם מיעוט בצפון אירלנד – לקחו את הצד של ישראל – הרי אנחנו מדינה קטנה ומאויימת בתוך ים של מדינות ערביות בדיוק כמוהם. ו”האירים”, כנראה סתם כדי להיות ההיפך מ”הבריטים” כמובן מצדדים בצד הפלסטיני :)

מחאה נגד הכיבוש הציוני

בסוף הסיור ג’ון סיפר לנו שלבת שלו קוראים חנה, וחשף קעקוע שכיסה את כל הזרוע שלו עם הכיתוב Hana. הוא שאל אותנו שאלות על אברם גרנט כמאמן, והמליץ לנו בחום לא לאכול Full Irish Breakfast בכל יום – אבל זה רק בגלל שהוא פרוטסטנט בריטי מנוול :)

סיימנו את הסיור החווייתי בזמן כך שנשאר לנו בדיוק מספיק זמן להגיע לBelfast Zoo ולממש את התחייבותה של הנמלה מקורק ללכת לגן חיות! בשעה וחצי שהיתה לנו עד לשעת הסגירה הספקנו לראות כמעט כל מה ששוה לראות בגן. האטרקציה העיקרית בגן, היא הלמורים. לא בתור עוד חיה בכלוב, אלא כמות של למורים מסתובבים חופשיים בכל הגן!

למורים חופשיים משחקים מעל הכלובים

הלמורים הם חיות חברותיות. אפשר ללטף אותן, לשחק והם לא נושכים – לפחות לא יהודים. הידיים הקטנות שלהם נראות אנושיות או יותר נכון – קופיות…

למור – בעל הבית של הגן

כמובן שהיו גם עוד כל מיני חיות נחמדות: קופים ג’יראפות, פינגווינים, וחזיר בגודל של מקרר שנראה כאילו רק מחכה שיהרגו אותו כבר. עוד אטרקציה מרכזית היתה לילי – לביאה גורה שמה שמיוחד בה, הוא שמיום היוולדה היא חיה בכפיפה אחת עם גורת כלבים מזן סיני. בינתיים הן שומרות על אותו הגודל, וחיות יחד בשלום – מדהים.

קוף-קוף

עוד מקום ראוי לציון היה שדה החפרפרות. היה אזור לא קטן שהוקדש כולו לחפרפרות. האיזור הזכיר סרטים מצויירים כמו מוש השור, עם החורים המצחיקים של החפרפרות. מסתבר שיש להן מערכת תעלות ענפה מתחת לגן החיות. נקודה מעניינת היא שבגן היו נחשים! למרות האגדה המטופשת לפיה פטריק הקדוש גירש את כל הנחשים מעל אדמת אירלנד.

היום נבזוז את שדה הגזרים של מוש השור

מגן החיות התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון הכללי של דבלין. התכנית היתה לנסוע בדרך הארוכה עד שנעבור בעיירה שנראית לנו נחמדה. בסוף בדיוק כשהתחיל להיות מאוחר מצאנו B&B חביב בעיירה Newton. סוף סוף חוזרים ליורו! שתי בעיות היו לנו במקום: האחת, היא שבעלת הבית, תוך כדי שקיבלה אותנו העניקה איזשהו שירות לאיש מוזר ומלוכלך מעבודת כפיים כלשהי, שהגיע עם כמות של שקים שחורים שנראו מלאים בחלקי גופות. והשניה והיותר חמורה, היא שנגמרו לי הגרביים! מזל שלנמלה המצוחצחת יש מספיק גרביים עודפות :)

ליל הגרביים המנוקדות

לילה טוב

יום שלישי, 9 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 14

09/10/2007 – Glens Of Antrim

היום מוקדש ברובו לGlens Of Antrim שבצפון אירלנד. לאיזור יש להציע כמה מסלולי הליכה שאמורים להיות יפים. כבר בתחילת הדרך, היה אפשר לשים לב שאנחנו כבר לא באירלנד. השילוט בצפון אילנד הוא קטסטרופה. מה הפלא שיש פה טרור ?! אחרי שנסענו קצת בסיבובים הגענו לאיזור בו אמור להתכיל מסלול הליכה מומלץ בשם Fair Head. נסענו לפי ההוראות שב Lonely Planet והגענו לדרך ללא מוצא… כשהסתובבנו כדי לצאת, ראינו בצד שלט קטנטן. היינו צריכים לצאת מהאוטו כדי לקרוא שהגענו לFair Head. הכביש ללא מוצא בעצם היה החניון הנטוש של המקום :)

Fair Head – מסלול יפה ונטוש

הבלאגן של הטרוריסטים צפון האירים רק התחיל כאן.. מה”חניון” יצאו שני “שבילים”. שביל אחד נראה יותר כמו דרך שפילסה לעצמה כבשה בדשא, בעוד בתחילת השביל השני שנראה יותר כמו שביל אמיתי היה שלט גדול שמכריז Private property, No Entry! התחלנו בשביל הכבשה, כדי לגלות שהוא לא באמת שביל, והשביל האמיתי עובר בתוך האיזור המשולט באיומים!

Fair Head

השביל היה במצב נוראי – כולו בוץ כבשים ופרות… מה שכן הנופים היו יפים. בכל כמה דקות הליכה היה שער ברזל שלא מאפשר לכבשים לעבור בין המתחמים. כדי לעבור, צריכים לפתוח את השערים – אחד השערים שמוקם מעל שלולית בעומק חצי מטר התמוטט כשעברנו בו וכמעט ונפלנו שנינו לתוך השלולית. טוב… מספיק עם התלונות לבינתיים – היה כיף…

הנעליים של יעל – מלאות בוץ וגללי חיות :)

הגענו לכמה נקודות תצפית מרהיבות כאשר השמש הפציעה מבין העננים ומהן ניתן היה אף לראות את סקוטלנד באופק.

נק’ תצפית על Murlough Bay

הסתובבנו כשהשביל נכנס לתוך שלולית שהיתה בעצם יותר בריכה משלולית ולא ניתן היה יותר להמשיך בלי לשחות! מהחניון המאולתר המשכנו לMurlough Bay, שהוא נחשב מפרץ קסום ומבודד. כל האיזור הזה מבודד! לא ראינו פה אף אחד כל היום :)

דרך נוף בAntrim

כשהגענו למפרץ נרשם שיא לשילוט הגרוע של האיזור , והשלט עליו היה כתוב לMurlough Bay שכב על הרצפה מחורר בשני חורים ענקיים שנראים כמו יריות של shotgun! טרוריסטים מטופשים… למרות שהנופים כאן באמת יפים – אירלנד הנורמלית מציעה נופים דומים בצורה יותר אנושית…

התחלנו להתקדם לעבר Belfast. בדרך עשינו מסלול מעגלי קצר (3km) ב Glenariff – שמורת טבע שכוללת כמה מפלים נחמדים – שאל חלקם מזרימים פסולת כימית שיוצרת צבעים מעניינים וריחות פחות מעניינים…

במפלים של Glenariff

בהינתן אטם לחוטם, הפארק היה נחמד למדי, ולשם שינו מסודר מבחינת שילוט ושבילים.

Glenariff

הגענו לBelfast יחסית מוקדם, כך שהספקנו לחסוך היום כמה אטרקציות עירוניות מטופשות שכבר לא נצטרך לעשות מחר!
לסיכום Glens Of Antrim, אפשר לומר שהמקום מאד יפה מבחינת נופים. בספר כתוב שמשורר אירי השווה את האיזור לשוויץ… כנראה ששוויץ התחרז לו עם משהו, כי זה לא בדיוק זה, אבל עדיין כיף :)

 

מלל

כיאה לזוג חזירי בר שהגיעו לעיר לאחר זמן רב בחורים התג’נקקנו בפיצה האט בה יעל, לראשונה בחייה טעמה פיצה בשרית – המסקנה – נחמד אבל היא לא תחזור על זה. חבל.. אבל למי אכפת… לילה טוב…

יום שני, 8 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 13

אחרי כמה פציעות, תק’ מבחנים קצרצרה, ודברים יותר מעניינים לעשות, אני חוזרים לפרוייקט הסבת יומני הטיולים למדיה הדיגיטלית לה הם ראויים.

08/10/2007 – מיששת משושה לא מיששת

התעוררנו בDerry בB&B ההזוי עם בעלת הבית המטורללת, והשתתפנו בארוחת בוקר בינלאומית נחמדה. היה זוג מסידני שסיפר לנו איך אתמול בערב הם הלכו לפאב בו היתה הופעה חיה – הם סיפרו שבמהרה השירים הפכו לשירי מחאה עד כדי שהם נבהלו ויצאו (בעיקר כי הבעל הוא אנגלי…).
הודית מוזרה ופטפטנית סיפרה כמה היא רוצה להגיע לישראל ומכל הדברים דווקא כדי לצוף בים המלח – בכל פעם שהיא אמרה ים המלח זרחו לה העיניים. תוך כדי כל זה, משפחה אמריקאית שמנה בטירוף זללה את כל האוכל…

נפרדנו מהמטורללת ומבעלה הכנוע כדי לנסוע לכיוון מזקקת בושמילס וה Giant’s Causeway הסמוכים. בדרך עברנו בטירת 4 השילינג המרשימה לסיור קצרצר. בטירה בדיוק התקיים סיור בית ספר בו ראינו ילדים צפון איריים קטנים שעתידים להיות פושעים.

טירת 4 השילינג על שפת הים

כדי לנצל את יום השמש שהפציעה בחיוכים התחלנו עם סיור בGiant’s Causeway. האתר המדהים  שב County Antrim, הוא לדעתנו היפה ביותר בצפון אירלנד, אם לא באירלנד כולה...

 

Giant’s Causeway

 

הGiant’s Causeway  הוא אתר גאולוגי ייחודי שאם לא אלאה בקשקושים על לבה חום קור ובזלות, אוכל לסכם בזה שהוא בנוי מהמון המון משושים יפיפיים. מדובר בכ-40,000 משושים מכל הגדלים והצורות. מה שמגביר את החוויה זה שהמשושים יוצרים שבילים ומדרגות כך שאפשר לטייל בינהם ולא רק להסתכל.

 

ממששים קצת משושים

לא הפסקנו להתפעל מתופעת הטבע המעניינת. ולטייל באתר העצום.
כמובן שלאירים יש גם סיפור שיעשה סדר בכל העובדות המדעיות. מסתבר שבעבר הרחוק התגורר באיזור ענק בשם Finn McCool. אותו ענק חמום מח רצה להשמיד ענק אחר שגר בסקוטלנד. הענק בנה שביל משושים עצום כדי להגיע לסקוטלנד, אך למרבה הפתעתו, הקולגה הסקוטית התברר כענק הרבה יותר ענקי מענקינו שלנו וזה התקפל וברח חזרה לביתו.

הענק הסקוטי החליט לא להשאר חייב ורדף אחרי הענק האירי לביתו על אותו שביל משושים. אישתו של הענק האירי החביאה אותו על ידי כך שהלבישה אותו בבגדי תינוק! הענק הסקוטי, שמסתבר היה די אינפנטיל, ראה מה גודלו של התינוק, הסיק מכך על גודלו של האב, ברח חזרה לסקוטלנד תוך כדי שהוא משמיד את שביל המשושים.

 

שביל משושים של ענק תחבולן

 

עוד ועוד ועוד משושים!

 

האירים, שמתמחים באגדות ומעשיות, כמובן לקחו קצת קשה מידי את נושא הענק, כך שיכולנו למצוא שם את “כיסא הענק” העשוי משושים, אורגן הענק ונעל הענק..
כשזה הגיע ל”גמל של הענק” כבר הסתובבנו וחזרנו :)

תמונה אחרונה בהחלט של משושים, והפעם במבט על…

 

ממתחם המשושים עברנו לעיירה בושמילס לסיור במזקקת הוויסקי המפורסמת Old Bushmills. הסיור היה אינפורמטיבי ומעניין והתקיים ברובו בניחוח חזק של אלכוהול. ניסיתי להבין מהמדריכה מה הסיפור של היישון, ולמה אי אפשר לזרז אותו בתנאי מעבדה. היישון בחביות מתבסס על עונות השנה, כך שהחביות מתרחבות ומתכווצות עד שהן “נושמות” את הוויסקי ומעניקות לו מטעמן הייחודי.
בעיקרון, אם נחמם ונקרר מיכלי ענק עם כמה גזעי עץ משובח בתוך מעבדה, נוכל ליצור וויסקי עם אותו הטעם, רק בעלות נמוכה בהרבה!
המדריכה הסכימה שיתכן כי זה אפשרי, אבל אז לפי חוקי המדינה, אסור יהיה לקרוא לזה וויסקי - מכיוון שזה לא נח לפחות 3 שנים! נפרדנו בכך שהסכמנו לקרוא למשקה האיכותי והזול שלי “ביסקי” ולכבוש את העולם!

 

חביות ביסקי איכותי וזול (צילום אילוסטרציה)

 

עזבנו את המזקקה לא לפני שטעמנו וויסקי בן 12 שנה בגרסא הקיימת רק במפעל, וויתרנו על בקבוק וויסקי עליו מוטבע שמנו.

האטרקציה האחרונה שלנו להיום היתה בסימן שאלה. למעשה היא היתה בסימן שאלה אך ורק בראשה של הנמלה. אני אסביר – באיזור קיים גשר חבלים המפורסם ביופיו ובבטיחותו המפוקפקת (Carrick-a-Rede). בLonely Planet נכתב שהאטרקציה פתוחה עד ספטמבר, לכן סוכם שנעבור לראות אם זה פתוח, ואם לא פשוט נמשיך. עכשיו בינינו – מי סוגר גשר ?!

גשר החבלים אובר טרבלד ווטר

 

הנמלה, למי שאינו יודע, מפחדת באופן ספציפי מגשרים! איך שהגענו לחניון וראינו בו מכוניות, יעל הלבינה לחלוטין והתחילה למלמל: אני לא עושה את זה, אני לא באה, אנחנו הולכים מפה! :) הסיטואציה היתה ממש מצחיקה!

שילמנו את דמי הכניסה ויעל שבאמת השתדלה, כמובן לא עלתה על הגשר… האמת היא, שאם לא הייתי רוצה להראות לה שזה לא מפחיד, בחיים לא הייתי דורך על הגשר הזה.. זה היה פחד מוות! הגשר כולו רעד ברוח וגם אני…

 

אני –  רועד מפחד ומקווה שכל זה יגמר

אל אף הפצרות המקומיים, יעל עשתה את הצעד החכם ונשארה בצד הבטוח… האיזור עצמו היה מדהים ביופיו והזכיר קצת נופים של תאילנד.

 

המוות – כפי שהוא נראה מבעד עדשת מצלמתי

 

נסענו לעיירה Ballycastle כדי למצוא B&B אחרי עוד יום מעייף. מצאנו מקום נחמד עם בעלת בית חביבה ששמחה לקשקש איתנו והראתה לנו תמונה של הגשר המקורי משנת 1900 (!) הגשר המקורי היה רעוע בהרבה והיה לו רק “חבל מעקה” בצד אחד! השתמשו בגשר על מנת להגיע לאיזור דייג השופע בדגי סלמון. היא הוסיפה שהיא בחיים לא תניח על הגשר הזה אפילו חצי רגל.

בעלת הבית לא רצתה לקבל יורו, אז הסברתי לה שיש לנו רק יורו ושילינג. משום מה השימוש בשילינג מאד הצחיק אותה, ונתנה לנו הסבר מפוקפק שהפאונד הוא חלק מהשיטה הדצימאלית…

ולסיום – פינת “האירים משוגעים על…”

  • האירים משוגעים על שמות הערים – Milltown ו Ballycastle – יש עשרות עיירות עם השמות הללו – לפעמים אפילו שתיים באותו County!
  • האירים משוגעים על שמות הרחובות High St. ו Main St. בכל עיר\עיירה\כפר\חור נידח, אלו יהיו שמות הרחובות הראשיים
  • האירים לא משוגעים על גיוון…
  • האירים משוגעים על אוכל סיני – כמעט בכל חור אפשר למצוא פה אוכל סיני

יום ראשון, 7 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 12

07/10/2007 - לונדון(דרי) לא מחכה לי

התעוררנו בבוקר ב ל”שרקני”. בעלת הבית שאתמול היתה מאד נחמדה, נשארה מאד נחמדה - אך גם נוסף לה מימד לא מבוטל של מוזרות.
זה התחיל בזה שהיא התעקשה שכבר שילמנו לה אתמול והיה צורך להתווכח איתה שלא, והמשיך כשעברנו ליד המטבח בו חזינו בתמונה עצומה של האפיפיור שהיתה מונחת על השיש, והפכה את המטבח למקדש קטן.
בבית הסתובבו אנשים עם מבטים של זומבים שלא הוציאו שום הגה, והכי גרוע - בעלה, שנראה שם עוד הכי נורמלי, הסתובב עם לכלוך ענקי בצד הפה והיא לא אמרה לו על זה כלום!

את היום נתחיל ב Glenveagh National Park, אך לא אמשיך בסיפור לפני שאחנוך את פינת “האירים משוגעים על…”:

  • האירים משוגעים על להוסיף gh בסוף שמות של מקומות
  • האירים משוגעים על subway (חנות הנקניקים – לא רכבת תחתית..)
  • האירים משוגעים ממש על כיכרות! כמעט בכל הזדמנות, גם אם אין בכלל פיצולים הם תוקעים כיכר. גם באוטוסטרדה של 5 נתיבים הם תוקעים כיכרות ע-צ-ו-מ-ו-ת ומיותרות!
  • האירים משוגעים על - לגור לצד כביש ראשי באמצע שומקום. פתאום מאמצע כביש יחסית ראשי, יש כניסה לחניה של בית בעל שטח עצום – בלי שם של רחוב, מספר או שילוט. אם רוצים לשלוח לבית כזה דואר, צריך לכתוב לדוור משהו כמו: סע בכביש הראשי, הבית ה 6 מצד ימין… בבתים מהסוג הזה שממוקמים בCarrick יש בחצר טרמפולינה ענקית.
  • האירים משוגעים על טרמפולינות!

נכנסנו לפארק הלאומי באמצעות shuttle שלקח אותנו לאיזור בו מתחילות ההליכות רק כדי לגלות נקודה נוספת:

  • יש אירים שהבית שלהם תקוע באמצע national park!

 

Me Vs. Venom
אגם צלול ב-Glenveagh National Park

 

הפארק היה נחמד. אגם צלול ושקט, טירה מרשימה וגנים סבירים.
טיילנו בטירה “בקטנה” והסתפקנו במסלול קצר יחסית למפל המים של הפארק.

 

גן הטירה ב-Glenveagh National Park

 

משם טיפסנו לנקודת תצפית יפה עם חבורת אירים עליזים.

 

תצפית על הטירה- Glenveagh National Park

 

Glenveagh National Park


התחברנו קצת עם האירים, וגילינו שאחת מהם גרה בDerry - שהיא היעד הבא שלנו. היא היתה מאד נחמדה, המליצה לנו על מקומות לינה ואפילו ציירה לנו מפה שבדיעבד הצילה אותנו כשגילינו שהרחובות בDerry לא כל כך משולטים…

נסענו לכיוון Derry או Londonderry. האירים קוראים לעיר Derry והבריטים Londonderry. מדובר במשחק ילדותי ומטופש. אם נשווה את זה לישראל, זה כמו שהפלסטינאים יקראו לירושלים עזהירושלים…

מיד שמים לב שעוברים את הגבול. הבריטים המרגיזים מודדים מרחקים במיילים, ואת הבתים שלהם הם בונים מלבנים חומות ומכוערות. המטבע שלהם הוא פאונד למרות שאכנה אותו מרגע זה שילינג בלי שום סיבה הגיונית.

 

Irish Roulette
כך משחקים ב”רולטה אירית”

דרי היא סוג של עזה. אנשים מפוקפקים, בלאגן, ואוירה כללית של נזק. מצד שני באנו לדרי בשביל לקבל את האוירה הזאת ולשמוע קצת סיפורים, אז למה בעצם אני מתלונן?!

הלכנו לB&B עליו המליצה האירית מההר. פתחה לנו את הדלת אישה מטורללת עם מבטא אנגלי ושיניים עוד יותר אנגליות בעקימותן. מבלי שנבקש קיבלנו ממנה סקירה על “המצב” בצפון אירלנד – איך היא שמחה שאחרי 30 שנה ו4000 הרוגים הגיעו למצב סביר, ואיך זה יפה שהגענו מישראל. היא סיפרה שיצאה משלחת של בריטים ואירים לישראל לספר לנו ולפלסטינאים איך הצליחו “לעשות את זה” כאן…

 

אוירה של עזה, בדרי

 

יצאנו לסיבוב “סביב חומות דרי”. החומה לא ממש מעניינת, אבל הסיור לא ארוך מידי, כך שזה היה נחמד. היה נחמד בbog side – איזור בו נהגו לרסס כתובות נגד המשטר הבריטי. היום מאפשרים לאומנים לשחזר כתובות וציורים מאותן תקופות כך שהאיזור צבעוני ויפה.

 

bog side -Derry

 

bog side -Derry

 

עברנו גם במקום בו התרחש האירוע הידוע לשמצה שזכה לכינוי Bloody Sunday, בו חיילים בריטים מרושעים ירו במפגינים אירים תמימים שרק רצו לקנות בובות בארבי לחברות שלהם.

 

Missing Home#1
מורד אירי מקומי מלהטט בכדור סמרטוטים

 

למרות שאני חוטא פעמים רבות בגוזמאות, כאן באמת יש אוירה לא כל כך סימפטית, ובערב חיפשנו פאב עם אוכלוסיה פחות אותנטית. בסוף מצאנו פאב רגוע יחסית. הגינס היא אותה גינס (רק יקרה יותר בשילינג אחד).

ראינו עם כמה מקומיים משחק רוגבי בין ארגנטינה לסקוטלנד מאליפות העולם שמתקיימת בתקופה זו. היה מעניין לראות ספורט אחר ולנסות להתחבר. בגדול זה סתם ספורט ברבארי ודפוק, אבל יש לו את הרגעים המגניבים שלו…

חזרנו לB&B שלנו עם בעלת הבית המטורללת. החדר היה החדר היפה והגדול ביותר שהיה לנו בטיול. שוב המקלחות מחוץ לחדר, למרות שבחדר יש כיור גדול ומפואר. בחדר היה גם אח, ונברשת עתיקה ומגניבה!

 

חדר המלך ונמלתו

המשך יבוא…

יום שבת, 6 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 11

6/10/2007 Donegal County

היום נטייל בDonegal County.
התעוררנו בבוקר לצלילי מוזיקה קלאסית בכפר הנידח Grange. בעלת הבית התרגשה כי זאת הפעם הראשונה שיוצא לה לפגוש אנשים מישראל, למרות שלדעתי היא שמחה לראות סוף סוף אנשים – ולא משנה ממש מאיפה…
היא ניצלה את החברה שלנו זה כדי לשתף אותנו בקשיי היום יום שלה, במיוחד לגבי משימות טיפוח הגינה.

 

כבשים מופתעות למראה מכונית באופק – County Donegal

 

יצאנו לכיוון Slieve League שמפורסם בצוקים מרהיבים ובנסיעה המפחידה בדרך אליהם.
חשבנו שהכבישים הצרים בהם נסענו באיזור Ring of Kerry הכינו אותנו לחוויה, אבל גילינו שיאים חדשים :)
ה”כביש” היה בעצם שביל שמתאים לאופניים, כשבצד אחד הר, ובצד השני תהום בגובה עצום מעל הים. מיותר לציין כמובן, שאותו כביש נועד להיות דו סיטרי!

 

"Close To The Edge"
הנסיעה המפחידה בדרך לSlieve League

 

הצוקים ב-Slieve League


הצוקים היו עצומים ופראיים. עצם העובדה שלא קל להגיע לכאן, הופכת את המקום לפחות מתוייר, ויותר אמיתי – אין שבילים מסומנים  וכמעט שאין גם אנשים…
בדרך לSlieve League יצא לנו לעבור בכפרים מהיותר נידחים שראינו. מצד שני כל בית מתפרש פה על שטח עצום.
בכפר Carrick, כמעט בכל בית יש טרמפולינה ענקית. סביר מאד שהכפר הוקם סביב מפעל לייצור טרמפולינות בו עובדים כל האבות.
בחצרות רבים ראינו גם מגרשי כדורגל לילדים, מה שבכלל הוציא את העיניים!
עזבנו את הרכב והמשכנו לטפס ברגל.

 

הצוקים ב-Slieve League

 

הצוקים ב-Slieve League

בהמשך הטיפוס לנקודות תצפית גבוהות יותר על הצוקים היתה עננות שלא ממש איפשרה לראות את הצוקים. יכולנו רק לראות את סף התהום שמסמן את המוות לכל מי שיעז להתקרב

מטפסים בערפל-Slieve League

בדרך חזרה עשינו עיקוף כדי להגיע לאגם קסום שהיה שם רק בשבילינו.
היה אפשר לומר שהמקום רומנטי למדי אם לא היו שם קרפדות עצומות שמקפצות סביבו – או לחילופין שהנמלה לא היתה מתייחסת לקרפדות המקפצות :)

אגם קסום ומקורפד

 

קרפדה אוכלת-נמלים

משם נסענו לכיוון Ardara כדי לעבור בGlengesh pass שבLonely planet  כל כך התלהבו ממנו. הpass היה כ”כ סתמי עד כדי שעברנו אותו מבלי לשים לב, ואפילו לא הטרחנו את עצמנו כדי לחזור..

את היום סיימנו בLetterkenny. מצאנו B&B מגניב שהמקלחת בחדר היתה מוחבאת בתוך הארון! או שהקונסטרוקציה שימשה כדי להחביא את אנה פרנק, או שמדובר בנסיון התחמקות מאיזשהו סעיף מיסוי דרקוני הנוגע למקלחות…

מה שמיוחד בLetterkenny ומחוז Donegal בכלל, הוא שתושבי האיזור כולו נפלו קורבן לאורתודנט פסיכופט, שעיוות להם את הלסת באופן בו הם לא יכולים לבטא את האות t. מה שהופך בין היתר את Letterkenny ל Lesherkenny ואת המילה water ל washer :)

מממ… meatballs ב subway ולישון.. נתראה מחר!

יום חמישי, 4 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 יום 10

05/10/2007 – על קדושים ונחשים

היום נטייל ב County Mayo שבמערב אירלנד. התעוררנו בWestport לארוחת בוקר שהוגדרה כחזירית ביותר שנאכלה עד כה בטיול.

את היום התחלנו ב Crough Patrick המפורסם יחסית. ההר, הצנוע בגובהו, נקרא על שם פטריק הקדוש שהתבודד וצם על ההר 40 ימים. אותו פטריק מפורסם בעיקר בשל כך שהוא כביכול גירש את הנחשים מעל אדמת אירלנד!
התכנון המקורי כלל טיפוס אל פסגת ההר (כ3 שעות טיפוס קשה וירידה) אבל בשל מזג האויר ההפכפך, והעיפות המצטברת החלטנו לותר ולהמשיך הלאה.

מסתבר שיש משוגעים שבכל יום ראשון האחרון של יולי עולים לפסגת ההר יחפים! ויש משוגעים אף יותר שמוסיפים לכל זה צעדה המונית של 40 ק”מ לפני הטיפוס. כמעט בכל התמונות של ההר שראיתי, וגם פה היום – פסגת ההר מכוסה בענן שבהחלט תורם להרגשת הקדושה. 

Crough Patrick

 

עשינו סיור זריז באיזור שלמרגלות ההר בו גילינו בין היתר פסלים שמספרים על תקופת הרעב באירלנד, בה הפליגו לחפש מזון במחוזות רחוקים. ופסלים נוספים שמייצגים צרות שונות ומשונות אחרות שעברו על העם האירי…

 

שלדון אירי רעבתן


מכאן המשכנו ועברנו בכל מיני טירות\מנזרים כשלכל טירה יש סיפור משלה.
באחת מהן, למשל, התגוררה פיראטית “טורפת גברים” שעל מעלליה שמענו מפי אירי ג’ינג’י שהסתובב עם זוג אמריקאים ובטח עשה עליהם קופה לא קטנה..

 

מטפסים לצריח של עוד טירה

 

נמלה על רקע קברים עתיקים

משם המשכנו לאתר הארכיאולוגי Céide Fields, שהוא אחד האתרים הגדולים בעולם מהתקופה הנאוליתית (תק’ האבן החדשה), ומכיל את מערכת השדות העתיקה ביותר שנחשפה עד היום.
האתר מעניין, והסיור המודרך הכרחי בעיקר משום שרוב אזורי החפירות עצמן לא היו נגישים.

בין היתר לימדו אותנו איך חשפו את חומות מערכת השדות הנמצאות כשני מטרים מתחת לאדמה. בגדול מסתובבים עם מוטות ברזל ארוכים בצורת T ותוקעים עד שמרגישים חומה :)
אחד החוקרים היה מרצה באוניברסיטה כך שהוא ניצל את הסטודנטים שלו והביא אותם לפה לחפור בתמורה לכך שלא יכשיל אותם.

בלי קשר לעתיקות ולנאוליתים, המיקום של האתר משקיף אל הים, ועל צוקים שלא נופלים ביופים מאלו של מוהר. כמובן שכמו בכל הטיול, גם כאן, מסתובבות להן הכבשים המפורסמות של אירלנד בכל פינה

כבשים נאוליתיות

 

עוד נופים מ County Mayo

ה”אטרקציה” האחרונה שלנו להיום היתה סיבוב נוסף במנזר בשם Moyne Abbey. המנזר היה גדול ומרשים וכרגיל היינו בו לבדינו לגמרי.
מה שנזכור מהמנזר זה את השלט המאיים והמשעשע בכניסה. מסתבר ששטח המנזר נמצא על שטח פרטי, ובשטח מגדלים שוורים. מה שבאמת מדהים בכל הסיפור הזה, הוא שהנמלה איכשהו הסכימה להכנס :)
 

Welcome
ללא מילים :)

המשכנו להתקדם לקראת היעד הבא – County Donegal. ויתרנו על לינה בSligo, שנראתה עיר גדולה מידי והמשכנו לנסוע בתקווה למצוא מקום “על הדרך”.
לראשונה בטיול יצא לנו לנהוג קצת אחרי שמחשיך, ולקח לנו קצת זמן למצוא מקום לינה. האירים פה בכפרים נחמדים באופן קיצוני. כששאלנו מישהו איפה יש B&B הוא לקח אותנו לבית שלו, והתקשר לכמה מקומות עד שמצא לנו מקום(לא שהיו בעיות תפוסה, פשוט אנחנו באמצע שומקום :) ).

בסוף מצאנו מקום מושלם בשם Rosewood שבכפר הנידח Grange שכולל משהו כמו 4 בתים. כמה כיף לטייל!

סיציליה חלק ד׳ - סירקוזה

את הטיול בסיציליה קינחנו בעיר הנמל סירקוזה. העיר העתיקה הזאת מושכת אליה המוני תיירים בעיקר בזכות ההיסטוריה העשירה שלה. התמקמנו בדירה ששכרנו ...