מים שקטים חודרים לגרביים חלק ב

13/05/2008 – פארק Aigüestortes – הצד המערבי

זהו היום השני שלנו בפארק היפיפה הזה. את היום התחלנו בעיירה Boi. אחרי ארוחת הבוקר שוב הגענו למרכז המבקרים כדי לתאם ג’יפ שיסיע אותנו לשמורה. המסלול שעשינו הוא הליכה מAigüestortes plateau  עד Estany Llong. היום מזג האויר היה שמשי ומושלם לטיול.
 

אגם Llong הקפוא

 

גם כאן האגם היה קפוא. המסלול היום היה ברובו סביב האגם. באגם שטו שני ברווזים שליוו אותנו בכל הדרך מקווים שנזרוק להם איזה פירור. בתשובה להולדן קולדפילד – הברווזים, לפחות כאן, לא הולכים לשום מקום – הם פשוט נשארים גם כשהאגם קפוא…

 

הברווזים הספרדים לא הולכים לשום מקום…

 

עמוק בשלג

 

בגלל השמש החזקה השלג בכל רגע שעבר נהיה יותר ויותר מיימי וקשה להליכה. העמודים שהיו אמורים לסמן את השביל היו מכוסים בשלג – כך שלפעמים היה צריך לאלתר.

 

העמודים שהיו אמורים לסמן לנו את הדרך…

 

אגם Llong

 

הגענו עד לאגם הRedo – שהיה גם הוא קפוא לגמרי רק כדי להסתובב ולמהר לחזור. בדרך חזרה עצרנו שוב לאכול את ארוחת הסנדביצ’ים המסורתית ליד האגם בשמש מפנקת

 

ארוחת צהריים על שפת אגם Llong

 

בדרך חזרה קרתה “הטרגדיה”. לא בדיוק הצלחנו לאתר את השביל המקורי ממנו הגענו וחזרנו מדרך מאולתרת. השלג התחיל לקרוס לנו מתחת לרגליים – ומה שבהתחלה היה משעשע התחיל להיות קצת מפחיד. בעוד אני מאושר מהסיטואציה ומצלם את יעל שוקעת בשלג קרס השלג מתחתינו בקול פיצוץ ושנינו טבלנו במי קרח. מסתבר שבדיוק מתחת לדרך בה בחרנו היתה זרימה  של מים ש”גירדה” את הקרח מלמטה. משיתי את הנמלה מהמים וזחלנו קצת בשלג עד שהגענו לפיסת דשא בטוחה. רטובים אך בטוחים סיימנו עוד יום מופלא בפארק הנהדר הזה.
 

אופס..סימן אזהרה שלא נלקח ברצינות…

איך שהגענו לנק’ האיסוף של הג’יפ התחיל מבול רציני. אנחנו שני בני האדם היחידים בעולם שראינו היום את אגם Redo. הגענו ראשונים בבוקר לשמורה כך שלא יתכן שראו אותו לפנינו – וכשיצאנו התחיל המבול הזה – אז לא סביר שמישהו יתקרב בכלל לאזור בשלג החלקלק הזה. כשהגענו עייפים למלון Pei ב Boi ניסינו להתייעל ולהתקדם למלון קרוב יותר ליעדים הבאים – אבל זה היה ביזבוז זמן מיותר. לא היה שום מלון פתוח ברדיוס של עשרות קילומטרים – הכל סגור! חזרנו עם הזנב בין הרגליים למלון Pei בBoi ואפילו קיבלנו את אותו החדר :) יעל, שעומס החוויות מהטיול גמר אותה כבר ישנה. אני יושב בפאב של המלון ושותה כבר את ה Estrilla Damn השניה שלי – בירה ספרדית מעולה! מחר מתוכנן יום חופש אחרי שני ימי הטיול האינטנסיביים שעברנו

מים שקטים חודרים לגרביים חלק א

12/05/2008 – פארק Aigüestortes – הצד המזרחי

היום ומחר נטייל בפארק Aigüestortes שבפירנאים הספרדים. אחרי כמה ימים הפכפכים היום אמור להיות, לפחות עד הצהריים המאוחרים מזג אויר טוב לטיול. מפני שאנחנו מטיילים לפני העונה, אין כמעט מטיילים בפארק וחלק מהשבילים עדיין מכוסים שלג. אנשי מרכז המבקרים המנומנמים של הפארק (casa de park) התפלאו לראות זוג מגיע מיד עם שעת הפתיחה (המאוחרת  כשלעצמה –  9:00). הם הסבירו לנו שהמסלול אותו אנחנו רוצים לעשות מכוסה רובו בשלג ולא נוכל ללכת בו בלי נעלי שלג (crampones) ומקלות הליכה. השכרנו מהם את הציוד ותיאמנו ג’יפ שיקח אותנו לתחילת המסלול (Estany Sant Maruric). הנהג העצלן ניסה לחכות כדי שאולי יגיע עוד זוג - שחס וחלילה לא יסע פעמיים ולבסוף התחלנו את המסלול רק ב10:30… קבענו עם הנהג שיאסוף אותנו מאותה הנקודה ב16:00 ויצאנו לפארק היפה ביותר בטיול לספרד.

 

אגם Sant Mauric

 

התחלנו את המסלול ליד אגם Sant Mauric שהיה מכוסה ברובו בשכבת קרח דקה. מבין הסדקים בקרח השתקפו ההרים המושלגים של הפארק במלוא הדרם.

 

אגם Sant Mauric קפוא

 

אחרי קצת הליכה ביער הגענו למפל שוצף שמימיו מזינים את האגם.

 

מפל מי קרח

 

משם המשכנו ללכת כחצי שעה ביער כשבינתיים אין זכר לשלג שהובטח. בהתחלה התרגשנו כשראינו שאריות שלג נמס מסביב למסלול, אחריו ערימות שלג שעוד יכולנו לעקוף – וכשהמשכנו לעלות הגענו לקטע שממנו הכל מכוסה בשלג. קילומטרים על קילומטרים של יער מושלג בין הרים, אגמים ונחלים – מדהים!

 

נמלת שלגים שאיבדה את הבית

 

מטפסים בשלג

 

הרכבנו את נעלי השלג על גבי הנעליים והמשכנו בעליה. העליה היתה לא קלה בשלג החלק. הפרש הגבהים במסלול הוא יחסית גדול (עליה של כקילומטר) וכשיעל התחילה להתבכיין עשינו הפסקת בננות קצרה והמשכנו לטפס. יעל היתה גיבורה היום וטיפסה כמו גדולה על אף כל הקשיים. המסלול אמנם לא היה קל – אבל בהחלט שווה כל רגע – הקיטורים של יעל מהר מאד עברו לmute – לפחות עד הירידה חזרה :)

יעל הגיבורה – קיטורים על mute

 

בשלב מסויים התחיל להיות מאוחר, ופחדנו שלא נספיק לחזור. אני כמובן התעקשתי להגיע עד לנק’ שרצינו (Refugio Frey). השארתי את הנמלה עם התיקים וטיפסתי במהירות רק כדי לגלות שאין בקצה שום דבר מיוחד… הRefugio היה שומם מאדם, ולא ניתן היה להשקיף לצד השני של ההר כפי שקיויתי..

 

זה לא כ”כ נעים לראות רפוחיו נקודה

 

מכאן הסתובבנו והתחלנו בירידה התלולה חזרה. הירידה היתה מאתגרת, אבל השמש יצאה ומזג האויר הפך מושלם. אם בעליה נעלי השלג היו מועילות – בירידה הן היו הכרחיות. אם רק היה לי סנובורד… (אז כנראה שהייתי מרסק עוד איבר…)

 

הירידה מתחילה

 

השמש שיצאה הכריחה אותנו להרכיב משקפי שמש ולהצטער על כך שלא קנינו קרם הגנה –השלג צרב את הפרצופים הלבנבנים שלנו. הספקנו להגיע חזרה לאגם Sant Mauric בדיוק בזמן כדי להינות מארוחת הסנדביצ’ים המסורתית ליד האגם כשהשמש מלטפת אותנו חמימות. במהלך המסלול כולו ראינו רק שני צרפתים. הפארק המדהים הזה ריק מאדם!

 

פיקניק פירנאי

 

הג’יפ לקח אותנו חזרה לEspot וקצת אחרי 5 יצאנו אני והגופה של יעל לנסיעה בת כשעתיים לכיוון Boi דרך Vielah. מחר אנחנו מתכננים לעשות מסלול נוסף בפארק – והפעם מצידו המערבי.

 

נפרדים מהפארק – לפחות עד מחר

 

בBoi מצאנו מלון אחד בלבד שפתוח בכל האיזור בעונה הזאת - “Pey”. אכלנו במלון ארוחת ערב שבה קיפדו את חייהן כבשה ו”חיית בולונז” מיסתורית. בלי להתחכם כיוונו שעון ל9:30 שעות שינה – כשכל דקה בהן היתה נחוצה.