יום אחרון בסלובניה על שם אגדת כאבי הגב ניקולא ווייצ׳יץ׳

אחרי התלבטות קשה בין מגוון האופציות שנותרו לנו, החלטנו להעביר את היום השישי והאחרון בטיול בסלובניה ב״מעבר הרים ורשיץ׳״ (Vršič Pass)  אותו כינינו על שם אגדת כאבי הגב ״מעבר ווייצ׳יץ״. יש המון מה לראות בסלובניה - בהחלט מספיק כדי לחזור לכאן שוב.

יוצאים לדרך - מעבר הרים ווייצ׳יץ׳

מעבר ההרים אשר נכרה על ידי אסירים רוסים במלחמת העולם הראשונה מפותל ותלול. פרט לעונת הקיץ המעבר סגור לכלי רכב - אסירים רוסים יחפים כמובן מוזמנים לעבור בכל עונות השנה. פרט לנוף הנשקף מהדרך הארוכה, באיזור המעבר קיימים מסלולי הליכה קצרים ומגוונים.

בנקודת המעבר עצמה הסתובב עדר כבשים חברותיות שסיפקו אטרקציה לעלמה שרלוט לא פחות מכפי שהיא סיפקה אטרקציה עבורן.

את ארוחת הצהריים אכלנו באחת מנקודות העצירה הרבות בעליה למעבר ומיהרנו חזרה לדירה להתארגן לקראת הטיסה חזרה הביתה.

זהו, עלמה שרלוט ואני עשינו סיבוב קצר באגם כדי שאמא תספיק לסדר את הדירה ואת המזוודה. איכשהו הצלחנו לחזור בלי הטלפון של אבא, שכנראה כוייס על ידי ברבור. המארחת המקסימה שלנו חילקה לנו שוקולד סלובני שמיוצר בבלד לפני הטיסה ונפרדנו בנשיקות. הגענו לשדה התעופה רק כדי לגלות שהתעכבה לנו הטיסה חזרה בשעתיים. בשביל מה בכלל לחזור... סיימנו את השבוע המופלא הזה בסלובניה עם טעם של עוד לטיולים, טעם מתוק של שוקולד, וטעם חריף לנקמה בברבורים הגנבים של אגם בלד :)

נפרדים מאגם בלד - ומהטלפון של אבא



קבצנים בשדה התעופה בסלובניה

סלובניה חלק ד׳ - עוד ועוד פרות

ביום החמישי לטיולנו לסלובניה נסענו ל Velika Planina, כפר רועים ששוכן על רמה גבוהה בין העננים. למרות שניתן להגיע בדרכים עקלקלות עם הרכב הישר עד הכפר, בחרנו לעשות מסלול נחמד שמוביל אל הכפר ומאפשר להנות מהאיזור היפה הזה. לתחילת המסלול הגענו ברכבל שהיה די נטוש בשעה שהגענו - נראה שהערנו את המפעיל המסכן משנת הבוקר שלו. רתמנו את עלמה שרלוט לתיק - והתחלנו לטפס.

מתחילים את המסלול מעל העננים - וליקה פלנינה




תינוק ארוז ומוכן ליציאה

המסלול לא היה קשה במיוחד וליוו אותנו פרות גדולות ושמחות. לקחנו את הזמן ועשינו הרבה עצירות קטנות להשתוללות בדשא ולצורך ״דיבורים״ עם הפרות

ממש לא צריך הרבה בשביל יום מושלם: מזג אויר קריר ונעים, נוף הררי וכמה פרות :) לקחנו את הזמן ומשכנו את הטיפוס לאט לאט. את ארוחת הבוקר אכלנו בנק׳ נוף יפה בה רבצנו בשמש עוד שעה קלה. אפשר להגיד שהיה יום משולב בין בטן גב להייקינג...

סוף סוף  הגענו אל הכפר המדובר. על אף ההתמהמהות שלנו, המקום היה עדיין בשלב של התעוררות משנת הלילה. כחלק מהאטרקציות של הכפר ניתן ללון בבקתת קש ולרכוש מהגבינות שמייצרים במקום. צילמנו, התרשמנו והמשכנו הלאה בדרך לעוד כפרים קטנים ופחות ״מפורסמים״.

את ארוחת הצהריים אכלנו באיזשהו כפר על הדרך כאשר מזג האויר החל לפתע להתקדר. המקום היה נחמד, אבל לא ברמה של המסעדה המקומית בה אכלנו במוסטניצה. עלמה שרלוט ניצלה את העובדה שהיא כלואה בגוף של ״תינוק קטן וחמוד״ ושנוררה אוכל מאיזו זקנה מקומית. הארוחה נקטעה כשגשם התחיל לרדת והבנו שהגיע הזמן להתקפל. את הדרך חזרה עשינו בגשם קל וערפל. כשעברנו שוב ליד Velika Planina בקושי ניתן היה לראות זכר לכפר מציץ מתוך הערפל.

ארוחת צהריים סלובנית רגע לפני הסערה




טיף טיף טף



Velika Planina - קבור בערפל

כמו בכל מדינה עם רכסי הרים גבוהים, בכל רגע יתכנו שינויי אקלים פתאומיים וצריך להגיע מוכנים לכל מצב. מזג האויר בבלד עצמה היה שמשי כשהגענו בחזרה מהמסלול ועלמה שרלוט הספיקה להתקוטט עם עוד ברבור על שפת האגם.

מחר הוא היום האחרון בטיול הנהדר הזה. כולנו מקווים שעוד נחזור לסלובניה. (כולנו למעט הברבורים)

עלמה שרלוט ברכבת השדים - סלובניה חלק ד'

היום, ביום החמישי לטיול בסלובניה - זה קרה. כמעט והצלחנו להתחמק, אבל זה קרה! היום היה גשום מאד בסלובניה כולה - אף לא פינה אחת יבשה. אין לאן לברוח - חייבים ללכת למערת האיימים! מה עלמה שרלוט חושבת על זה ?

לא אבא! רק לא למערת האיימים!

מערת פוסטוינה היא אתר התיירות מספר אחת בסלובניה. המערה מושכת אליה אלפים רבים של מבקרים ביום והיא מכונת תיירות משומנת היטב. אין לי שום דבר אישי נגד מערות נטיפים, אבל מטיולינו בעולם למדנו כבר ש "ראית אחת - ראית את כולן"... ויצא שראינו כבר יותר מאחת.. בכל מקרה, אין ברירה, עדיף להיות כלוא במערת נטיפים מתחת לחמישים אוטובוסים מלאי תיירים יפנים מאשר בדירה קטנה יחד עם תינוק היפר אקטיבי בעל יצר השמדה עצמית. נלכדנו ברשתה של מערת פוסטוינה!

מערת פוסטוינה - שוב נטיפים




סיור במערת פוסטוינה




סיור במערת פוסטוינה

המערה היתה באמת גדולה ויפה מאד (בדיוק כמו מערות נטיפים אחרות) ועלמה שרלוט נהנתה מאד מהסיור פרט לקטעים בהם נסענו ברכבת בתוך המערה. הנסיעה בת עשר הדקות ברכבת התחלקה לפרקים בהם ע"ש נשפה כמו קטר בשמחה "טווו טווו טווו" לפרקים בהם צרחה כאילו עוקרים לה שן עם כפית. הסיור לא היה אינפורמטיבי במיוחד - מה כבר אפשר לספר עוד על נטיפים חוץ מ-״הביטו, צביר הזקיפים הללו מזכיר תרנגול, וזה... פיל״ - סיפור אמיתי :) משהו שמיוחד במערה (למרות שלא באמת היה אפשר לחוש בו) הוא שגילו במערה הזאת דו חיים מעניין אנדמי לאזור המערה שנקרא פרוטיאוס (המקומיים קוראים לו ״דג אדם״). הפרוטיאוס חי כל חייו בחשכה מתחת למים ובשל כך העיניים שלו התנוונו במהלך האבולוציה. עיניו לא בשימוש וממוקמות עמוק מתחת לעורו כך שבכלל אינן נראות. היצור המעניין הזה פיתח שלל חושים מעניינים המסייעים לו להתמצא בחשכה על ידי שימוש בקולטנים כימיים וחשמליים.

ע״ש בוחנת את הנטיפים הסלובניים




ברכבת בדרך חזרה




יום רטוב - מתחפרים במערות

זהו, נסענו חזרה לדירה הכיפית שלנו להתייבש, מחר מזג האויר ישתפר. ניצלנו את המשך היום כדי לנוח קצת ביחד.

סלובניה 2014 - חלק ג'

היום הרביעי לטיול בסלובניה! שוב השקמנו קום ויצאנו מוקדם לקראת עוד יום מלא הרפתקאות. הדירה ששכרנו הפכה ממש לבית בשבילנו וכיף לחזור אליה בסוף כל יום. קסניה, בעלת המקום המקסימה נתנה לנו המון עצות והבן שלה קצת התחיל עם עלמה שרלוט כשהביא לה סוכריה ענקית ובקבוק קאווה ליום ההולדת.

יופי ע"ש, רק בת שנה וכבר אבא צריך לגרש מחזרים

היום חזרנו לאזור אגם בוהין כדי לטייל בקניון מוסטניצה (Korita Mostnice). הקניון המרשים מתפתל בין אבן הגיר בה הוא חוצב ללא לאות. קיימת אפשרות לעשות מסלול מעגלי קצר ולסיים יחסית בזריזות אבל אנחנו בחרנו להאריך ולהגיע בסוף למפל גדול ולמסעדה מקומית עליה קיבלנו המלצות חמות.

קניון מוסטניצה הפתלתל

המסלול מגוון ועובר ביער יפה בין נקודות תצפית שונות ומשונות על הערוץ. בדרך למפל יש גם כרי דשא גדולים בהם אפשר לנוח ו\או לתת לתינוקי לשחרר אנרגיה פראית אופיינית.

אבא אקספרס ביער האגדות



קניון מוסטניצה








פרא? או אדם?



מפל מוסטניצה

ביקרנו במפל ומיהרנו למצוא את המסעדה המדוברת כי תינוקי כבר התחיל להכבות. המסעדה היתה הרבה יותר ממה שהבטיחו ההמלצות. הבעלים היה חביב ו"זרם" עם השטויות שלי ושל ע"ש. המנות היו מדהימות אחת אחת! עלמה שרלוט זללה בכמויות מכל מה שהוגש לשולחן והתרגשה מעושר האפשרויות והמנות הלא מזוהות שקיבלה. איזה אושר!

ע"ש עם משקה סלובני מסורתי



עוד! עוד! עוד! (יש לבטא "עוט")




הכניסה למסעדה והתפריט

המטבח הסלובני נהדר. הוא משלב מכל הטוב שיש באזור. השפעה איטלקית עם טוויסט מזרח אירופאי. הכוסמת מאד פופולרית פה וה"תוספת" הלאומית היא משהו בין פירה לפתיתי כוסמת שנקרא žganci. באופן כללי מאד התרשמנו מהמדינה. קשה להאמין שימשיך להיות פה זול בהשוואה ליעדים אחרים אירופה לעוד הרבה זמן. בדרך חזרה עצרנו למנוחה לצד אגם בוהין היפה לפני שחזרנו "הביתה".

שובביניו באגם בוהין