פסגות אחרונות - טיולים בהרי הרוקי

אספן שבקולורדו ידועה בתור עיירת הסקי של הסלבריטאים והעשירים. מחירי הנדל"ן כאן הם מהיקרים בארה"ב ומדרונות הסקי כאן משובחים כמעט כמו הבירות המקומיות. הגענו לאספן בדיוק בסוף עונת הסקי ולפני עונת הטיולים הקיציים. בעוד חלק ממסלולי ההליכה נפתחו, רובם עדיין מכוסים בשלג - מה שלא הפריע לנו לנסות ולהתחכם:  שכרנו תוספות לנעליים להליכה בשלג עמוק ויצאנו לדרך. תכננו לעשות מסלול הליכה באזור ה-Maroon Bells שמטפס לאגם בשם לCrater Lake. 

Maroon Lake

הולכים בשלג

Maroon Lake

המסלול התחיל טוב אבל סימוני המסלול עדיין היו קבורים בשלג ולא ממש יכולנו לאתר את השביל. עקבנו קצת אחרי עקבות - ספק של אנשים ספק של דובים וניסינו לנווט בעזרת המפות שבידנו. אחרי כמה שקיעות בשלג שיכלו בקלות לזכות בפרס ב"פיספוסים" (בעיקר בזכות צווחות הנמלה חסרות הפרופורציה) הבנו שהלכנו לאיבוד באופן רשמי. בCrater Lake נבקר בהזדמנות אחרת, הפעם הסתפקנו בכמה שעות חוייתיות של טיפוס בשלג לא יציב וניווט מאתגר.

מגוששים אחרי עקבות

עוד זוג שהלך לאיבוד

האגם התחתון ב- Maroon Bells שנקרא Maroon Lake נחשב לנקודה המצולמת ביותר בארה"ב ובקיץ ממליצים להגיע לאגם התחתון יותר מחצי שעה לפני הזריחה(!) כי אחרת לא תוכל לתפוס מקום בשביל לעמוד ולצלם את קרניה הראשונות של השמש. אנחנו הגענו לכאן בדיוק בזריחה והיינו לגמרי לבד - למרות הקור המקפיא היה יפה מאד. האיזור ליד האגם יפה בכל שעות היום ובעונת הסתיו נמצא בשיאו כשהעצים נצבעים בגווני אדום.

בזריחה

בוקר טוב Maroon Bells

מאספן הצפננו לBoulder המקסימה כדי לסיים את הפרק של קולורדו בטיול ולהתכונן לקראת פרק הסיום. בקולורדו יש כל מה שאפשר לבקש מעיר: נופים יפים, מסעדות מעולות, מבשלות בירה ורחוב ראשי קטן ותוסס שמעוטר במאות פרחים צבעוניים. בעיר יש אוניברסיטה כך שיש כאן הרבה סטודנטים וצעירים, אך נראה שגם תושביה המבוגרים לא ממש התבגרו ויש בעיר אווירה סטלנית ממכרת. סצינות מרחובות בולדר:

חנויות חמודות ברחוב הראשי

Pearl Street, Boulder

דובי דב - חבר טוב

במבשלת Avery

במבשלת Avery

חוץ ממבשלות בירה, כדי לנקות את הגוף יצרו הסטלנים של בולדר מפעל תה שמצליח מאד בעיקר בארה"ב - Celestial Seasonings. אני יודע שזה נשמע כמו מקום עם ריח של סבתות וגם אני העדפתי ללכת לעוד מבשלה במקום, אבל הנמלה צדקה והיה ביקור נחמד מאד. במפעל יש סיור טוב והמון טעימות של תה חם וקר שחיממו (וקיררו) את הלב.

מומחה תה נודע במעבדות Celestial Seasoning

אבל החוויה הקולינרית הגדולה ביותר בבולדר וללא ספק המסעדה המוצלחת ביותר שהייתה לנו בטיול הגיעה ממקום לא צפוי. בבולדר מצאנו מסעדה מרוקאית משפחתית קטנה בה המליצו לנו על ארוחת 6 מנות מפוארת. בהתחלה חששנו קצת שלא ישמחו לארח ישראלים, אבל אחרי שסיפרנו שאנחנו מישראל שתינו לחיים עם הבעלים. בעל המסעדה התלהב וסיפר שאבא שלו יהודי ואפילו הראה לנו שהוא מחזיק במסעדה חנוכיה איתה אין לו מושג מה אמורים לעשות... האוכל היה פשוט מדהים. מרקים, סלטים מיוחדים, קוסקוס, כבש וטאג'ין מלווים ברטבים כמו ח'אריסה, חומוס וסלט חצילים גרמו לנו לאושר גדול. כשיעל אמרה למלצר שהמרק הזכיר לה את הבית, אמריקאית בשולחן ליד לא יכלה להתאפק והשמיע Ohhhhhh :) היתה ארוחה אינטימית מאחר ובערב כולו הגיעו למסעדה רק 3 זוגות. הבטחתי להמליץ על המסעדה וגם אקיים - שם המסעדה הוא Tangier - ואם לא הבנתם אז היא מומלצת... נפרדנו עם בקלאווה וברכה בה הותזו עלינו מי ורדים.

במסעדת טאנג'יר

בבולדר עשרות מסעדות שנראות מפתות במיוחד אבל אי אפשר כל הזמן לאכול. שמרנו על כושר וביקרנו גם ב Rocky Mountain National Park שקרוב לבולדר ועשינו בו טיפוס נחמד באחד המסלולים שהיה פתוח. רוב המסלולים עדיין סגורים אבל הריינג'רים מצאו לנו בדיוק את מה שהיינו צריכים. פסגת ההר האחרונה בטיול - נכבשה.

פסגה אחרונה בטיול

Rocky Mountain National Park

משדה התעופה של דנבר השכנה, ניקח טיסת לילה מעייפת לניו יורק בה נסיים את הטיול שלנו! הברכיים מתחילות לשקשק...

כן דובים וכן יער - ברוכים הבאים לקולורדו

ממואב המורמונית יצאנו בדרכנו מזרחה לכיוון קולורדו. קולורדו היא המדינה בעלת הגובה הממוצע הגבוה ביותר בארה"ב ונדמה שכל הנסיעה בכיוונה היתה עליה אחת גדולה. אחרי כשבועיים של נוף מדברי היה נחמד לראות קצת יערות וצמחים. התחנה הראשונה שלנו בקולורדו היתה בפארק Colorado National Monument. הפארק נמצא באזור הביניים בין נוף מדברי ממש כמו ביוטה לנוף היותר אלפיני של מערב קולורדו. בדומה לפארקים ביוטה, גם כאן מסלולי ההליכה הובילו אותנו סביב מבנים מיוחדים שהמים והרוח שחקו בקרקע הסלעית.

Colorado National Monument

בביקורנו בפארק פגשנו ריינג'רית נרגשת שספרה לנו שבדיוק השבוע התעוררו מיליוני לטאות ממינים שונים משנת החורף שלהן. היא הדריכה אותנו היכן לחפש את הלטאות הנמרצות ואיך לאתר אותן. למרות שעשינו בדיוק ההפך מכל מה שהריינג'רית אמרה כדי להתחמק מהזוחלים הארורים - נתקלנו באינספור לטאות בכל מיני צורות וגדלים. הלטאה המיוחדת והגועלית מכולן אותה הצלחנו לאתר היא לטאה צהובת ראש מכוערת במיוחד.

שמן של חצי מהעיירות באזור מסתיים בSprings בשל נביעות רבות שיש באזור. אנחנו ישנו בעיירה Glenwood Springs במוטל של פולני פטפטן שמאד רוצה לבקר בישראל אבל מפחד מצבא של נשים פלסטיניות בהריון עם חגורות נפץ. למחרת עשינו מסלול יפה לHanging Lake - אחרי עליה של כשעה וחצי מגיעים לאגם יפיפה ומבודד שממנו נופלים המים במפל במורד ההר.

Hanging Lake

הסנאי החושב

בהמשך המסלול יש מפלים שנופלים על ערימת שלג גדולה שנשארה מהחורף. במסלול ראינו מעט מאד אנשים - כולם מקומיים ומאד נחמדים. אשה אחת שמגיעה לאגם כל יום "כדי לחשוב" המליצה לנו על מקומות נוספים לטייל באזור.

חוץ מבהרים שלה, קולורדו מפורסמת גם בבירות שלה וגם בדובים שלה. קולורדו היא המדינה עם הכי הרבה מבשלות בירה בארה"ב. אמנם ראינו המון בירות טעימות ומבשלות, אבל אפילו לא דב מחורבן אחד...
מכאן נמשיך לאספן - עיירת הסקי היוקרתית ביותר בארה"ב. בדרך דרומה לכיוון אספן מצאנו מסעדה נפאלית נחמדה בשם Nepal לחובבי המטבח ההודי שעוברים באזור.

תודה מיוחדת ונטולת גלוטן לצליאק שעזר לנו בתכנון הפרק הזה (והבא) בטיול. נ.ב: צליאק - הבירות כאן באמת טעימות בדיוק "כמו שאומרים" ;)

על מורמונים, קשתות ועששת

האזור המדברי של מזרח יוטה מיושב בדלילות רבה - שלא לומר נטוש. התושבים הלבנים הראשונים שהתיישבו באיזור לפני 200 שנה היו מורמונים שנתנו לעיירות שמות תנכיים מצחיקים כמו Moab. מאז ועד היום, תמיד מצאו התושבים דרך מקורית להתפרנס. בהתחלה שימש האזור כתחנה בדרך מערבה על נתיב המסחר של נהר הקולורדו, בשנות החמישים נמצא כאן אורניום שמשך לכאן תעשיה שלמה של (שי)כורים. בינתיים הסתיימה המלחמה הקרה והרעיון הכללי של שואה אטומית התחיל להראות לאמריקאים פחות ופחות קסום. האורניום חזר להיות שווה כמו סתם אבן והרבה נטשו את האזור. מאז שנות השבעים התחילו להבין את הפוטנציאל התיירותי של האזור בכל מה שקשור לספורט אתגרי - יש כאן נופים מרהיבים ותופעות גאולוגיות מיוחדות. באים לכאן כדי לטפס על צוקים, לנסוע בג׳יפים, לעשות ראפטינג, בייס ג׳אמפינג וסתם כדי לטייל בטבע.

הפארק המפורסם ביותר באזור מואב הוא Arches National Park - בו כוחות הטבע יצרו בסלעים המדבריים צורות של קשתות (או חורים - תלוי בעיני המתבונן).

קשת או חור - תחליטו בעצמכם

Landscape Arch

בפארק הקשתות עשינו מסלול יומי די ארוך בשם "Double O Arch". המסלול אמנם לא לגמרי מסומן ולפעמים צריך לחפש את המשך הדרך וכולל טיפוס על סלעים מגושמים ולא מאוזנים, אבל הוא שווה כל רגע - ללא ספק המסלול היפה ביותר שעשינו בינתיים בארה״ב.

לא הצלחנו לקבל הסבר מניח את הדעת מדוע דווקא באזור הפארק הזה נוצרה תופעת הקשתות - המדבר של יוטה נראה כולו אותו הדבר, אך בשטח מאד מצומצם, יצרו איתני הטבע חורים משונים המזכירים קשתות. למרבה המזל אני מכיר תופעת טבע דומה מאד שיכולה לתת הסבר אלטרנטיבי. בפה שלי יש הרבה שיניים - כולן בריאות חוץ משן אחת בה חצבו החיידקים פארק לאומי פופולארי מאד מלא חורים וקשתות. למה דווקא השן הזאת? למה רק אחת? רופאי השיניים המלומדים יסבירו לנו שמדובר במשהו שאי אפשר לראות, אבל קוראים לו "עששת". אני לא רואה מניעה להשתמש באותו המונח גם בתחום הגאוגרפיה - מעתה יש לומר - פארק העששת.

Double O Arch - עששת של הטבע

כוחות הטבע ממשיכים לעצב את הקשתות ולפני מספר שנים חתיכת קשת במשקל כמה עשרות טונות התרסקה מטרים בודדים ממטיילים שעברו באיזור. המסלול לקשת הזאת נסגר, אך יש אינספור מסלולים בהם אפשר לעבור ממש מתחת לקשתות מאסיביות. מסלול נוסף שמומלץ לעשות הוא מסלול לקשת שנקראת Delicate arch. אנחנו רק הגענו לתצפית על הקשת והשארנו את המסלול שמגיע ממש עד אליה לפעם הבאה - בתקווה שהיא לא תתרסק עד אז...

Delicate Arch

עוד פארק יפה באיזור מואב הוא Canyonsland National Park המפורסם במגוון התופעות הגאולוגיות המעניינות שבו. בפארק הגדול מספר מסלולי הליכה נחמדים המשקיפים אל העמקים. באופן אירוני, דווקא תקופת כריית האורניום הנרחבת באיזור היא זאת שאיפשרה את קיום הפארק היפה הזה. ללא תשתית הכבישים היקרה שמימנו החברות שחיפשו אורניום באזור המבודד והבעייתי הזה, לא היינו יכולים היום להנות מנופיו...

ממואב המשכנו מזרחה לכיוון קולורדו והרי הרוקי. על קולורדו - בפוסט הבא...