מאז שנחתנו בשיקגו עלמה לא מפסיקה "לחפור" על כך שהיא עדיין ״לא מרגישה שהיא באמריקה״. אחרי כל הסדרות המטופשות והסרטים סוחטי השמאלץ - הילדים פיתחו לעצמם ציפיות לגבי ״ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות״...
בתור ילד בדימוס, אני חושב שדווקא אוסף הדברים הקטנים והיום יומיים יותר יתפסו בראשים שטופי-המח של הילדים בתור ״אמריקה״ בסופו של דבר. ״אבא, למה המיקרוגל פה בגודל של תנור?״ ״ולמה התנור בגודל של המדיח״? ״ומגבות הנייר בגודל מגבות רחצה״! בדומה למכשירי החשמל, הילדים שמו לב גם לגודל החריג של חלק מהאנשים פה (במיוחד במלון שאירח לא מעט אנשים לתקופות השכרה ארוכות). לפחות מגיפת ההשמנה פה עוזרת קצת לייצר לילדים קישור קוהרנטי בין תרבות הג׳אנק לבין ההיבטים הבריאותיים שלה... ״גודל״ הוא ללא ספק תכונה שהילדים קולטים בקלות. ואם בגודל עסקינן, אין כמו ביקור בוולמארט כדי לחוות מקרוב את ״גודלם של דברים״. בביקור ההצטיידות בוולמארט לקראת היציאה לדרך, נתקלנו בהמון סוגי מוצרים וגדלים שלעולם כנראה לא יגיעו למדפים בארץ. לקחנו את הילדים גם לאאוטלט קטן כדי להשלים ציוד טיולים שהיה חסר וגם שם הילדים קיבלו עוד ״טעימה״ מתרבות הצריכה האמריקאית.
אבל ללא ספק, מנגנון הזכרון האפקטיבי ביותר הוא דווקא חוש הריח. הילדים ״נדלקו״ בבקרים במלון כשהתחיל להציף את המלון ריח הבייקון של ארוחת הבוקר, ונגעלו מריח השטיחים המודבקים במסדרונות המלון הגנריים. לעולם לא אשכח את ריח הרחוב של סבתא שלי באורוגואיי מהביקורים שלי שם כילד. עדיין מידי פעם בערים אירופאיות כשאני נתקל בריח (שכנראה נובע מאיזשהו חומר בניה שלא משתמשים בו בישראל) - צפים תוך אלפית שניה זכרונות שלא ידעתי שעדיין קיימים.
את ״יום ההתאוששות״ שלנו ניצלנו ל ״השלמות״ וקצת מנוחה. מלבד זאת, יצאנו קצת להכיר את סולט לייק סיטי. בבירת יוטה, הידועה בעיקר בשל ריכוז אוכלוסיית המורמונים בה, אין אמנם המון דברים מרגשים, אבל איכות החיים כאן טובה, הדיור זול והאוכלוסיה בשנים האחרונות גדלה. העיר שנקראת על שם אגם המלח העצום החלה סובלת ממשבר האקלים במקביל לגדילת האוכלוסיה. ממש בדומה לים המלח שלנו, האגם מתכווץ, המערכת האקולוגית שסביבו בסכנה (האצות מתייבשות -> הסרטנים נכחדים -> לציפורים אין מה לאכול וכו..) ושפיכת הרעלים לתוכו מתחילה לתת את אותותיה. גם ענף הסקי שמכניס בחורף לא מעט כסף נמצא בסכנה.
מצרף קישור למתעניינים (ומפסיק לחפור): https://www.franklinmatters.org/2022/06/ny-times-as-great-salt-lake-dries-up.html
התייבשות משמעותית בעשורים האחרונים:
ביקרנו ב״אתרי החובה״ המורמוניים שלא היו בשיפוצים. המרשים בינהם היה ה-Tabernacle (המשכן) - אולם הכנסים המורמוני המפורסם באקוסטיקה המופלאה שלו. אמנם לא הסתדר לנו להגיע להדגמה של העוגב העצום הממוקם שם (ולא הרשו לי לנגן בעצמי...), אך ה״אחיות״ המורמוניות האדיבות הדגימו כל מיני קולות זעירים (כמו הפלת מסמר או קריעת עיתון) שהדהדו בכל החלל הענק של האולם ללא שום אמצעי הגברה. למרות שהמורמונים הם כת מחמד ממש לא מזיקה (המנהג המוזר ביותר שלהם הוא פוליגמיה), השורשים של הדת הזויים ביותר. אסכם בשני משפטים למי שלא מכיר: שרלטן מטורלל רודף שמלות וגזען בשם ג׳וזף סמית, הצליח לשכנע המוני אנשים שאלוהים וישו התגלו בפניו ושלחו אותו למצוא ספר קדוש חדש שהוטמן על ידי ישו ב... ארה״ב(!) הספר (שכמובן כל הראיות מראות שאותו ג׳וזף סמית כתב בעצמו) ומכונה ספר ״מורמון״ נחשב עד היום כספר קדוש ומשמש בסיס לקהילת מאמינים בכל העולם שכמותם עולה על מספר כל היהודים בעולם(!)
ספר הטרלול בשלל שפות
הטיול בעיר היה נחמד. הילדים מאד נהנו מביקור קצר בפלנטריום ״Clark Planetarium״ שהכיל הרבה מוצגים אינטראקטיביים על החלל וחוקי הפיזיקה. הצצנו בכנסיה קטנה וממש כמו בסרטים אמריקאים בימי ראשון - הכומר נתן את הדרשה השבועית שלו בפני הקהילה המקומית. הספקנו לעבור ביריד מכוניות אספנים גדול שהתקיים ליד המלון ופינקנו את הילדים באוכל שהם אוהבים לפני שיוצאים סוף סוף מהעיר (מסתבר שהשייקים המושחתים של סטארבאקס עושים להם את זה)
בניגוד לישראל, עיקר עומס החום באזורים הללו, מתחיל דווקא באיזור 2 בצהרים - ונמשך גם עד 8 בערב! משום שאנחנו מטיילים בשיא הקיץ, השתדלנו באזורים החמים לתכנן את האטרקציות בהתאם... היתרון הוא כמובן שבניגוד לתל אביב הלחה - יבש כאן - מה שהופך את עומס החום לסביר ברוב הזמן.
זהו! אספנו את הקראוון ויוצאים לדרך! אין לתאר את ההתרגשות בעיניים של הילדים ברגע שנכנסו ל״בית״ החדש שלהם לשבועות הקרובים. אספנו את הקראוון של Cruise America מסולט לייק סיטי ונסענו לאתר הקמפינג הראשון שלנו ב Bear Lake. בחרנו יעד ראשון באמצע הדרך ל״גראנד טיטון״ כדי לא לאתגר את הנהיגה בקראוון יותר מידי. הילדים מאד אהבו את אתר הקמפינג (KOA marina side) בעיקר בזכות המתקנים לילדים שפוזרו בו (טרמפולינה מיני גולף וכו..) - ואיפשרו לנמלה המטורפת לערוך מסדר לכל הציוד שלנו בקראוון ולא נחה עד שכל גרב הצדיע לה באופן הראוי. לא איתגרנו את עצמנו ב״הפקות״ בארוחת הערב הראשונה בשטח והסתפקנו בטורטיות עם חביתה וסלט ביתי גדול.
הנהיגה בקראוון היתה קשה בהתחלה, אבל מתרגלים מהר. מדהים איך הצליחו לדחוס בית שלם במשאית קטנטנה. מכאן נצא לאיזור הפארקים גראנד טיטון ואחריו ילוסטון. נתראה בהמשך...
