הטיול בשמורת הטונגרירו היה כנראה היום הכי המשוגע ועמוס החוויות שהיה לנו עד כה בטיול. השמורה שימשה בצילומי סדרת סרטי ״שר הטבעות״ בתור מורדור - ממלכת האופל שורצת האורקים המעוותים (Orcs) ומקום מושבו של סאורון - הלורד האפל בכבודו ובעצמו. בשמורה שלושה הרי געש פעילים וגבוהים ובה עובר מה שנחשב לטיול-היום היפה ביותר בניו זילנד - הטונגרירו קרוסינג: מסלול לא-מעגלי בן כ20 קילומטרים (טיפוס וירידה של קילומטר, 6-8 שעות) בו ניתן להתרשם מאתרי פעילות געשית ומנופים מרהיבים של הרי הגעש שבשמורה. אך הולכנו שולל, ולממלכת האופל היו תוכניות אחרות עבורינו. עוד לפני שהתחלנו את המסלול, כוחה האפל של הטבעת תיעתע במזג האויר כך שבפחות מ24 השעות לפני שיצאנו למסלול השתנתה תחזית מזג האויר באתר האמין והמקצועי ביותר פה 3 פעמים מן הקצה אל הקצה.
באתר הקמפינג המשונה בו לנו התארחה גם חבורה גדולה של יפנים שהציפה את המטבח בריחות בישולים יפנים מסורתיים. הם בילו במטבח שעות רבות - הברשת הבשר, קציצת הבצל הירוק והטיפול באצות המשונות נעשו בטקסיות מסורה והיוו רק תירוץ למפגש חברתי בניחוח מעושן. בזמן ארוחת הערב, בין ריחות של אצות ובשר צלוי, חיכתה הטבעת האפלה לרגע המתאים ובדיוק כשבאתי לנגוס בתבשיל הסיטה את לשוני ממקומה ו... ״צ׳לאאק״ - דם ניגר וחתיכת לשון מחוברת למחצה התנופפה בתוך פי המוכתם בדם. השתעשענו במחשבה של דחיית הטיול וחיפוש רופא שיתפור את החתך - אבל כל מי שקרא ספר של טולקין יודע שליבו של האדם חלש - ותאוות הכח שלו תוביל אותו אל הטבעת ואל הטונגרירו קרוסינג. חוץ מזה עד כמה שחוט ומחט בלשון נשמע מפתה - אולי עדיף שהטבע יעשה את שלו.
בבוקר יצאנו למסלול כשתחזית מזג האויר השתנתה לטובה "mainly fine" ו ״הרוחות נחלשות״. בזמן ארוחת הבוקר חזינו במכונה משומנת של יפנים שהכינו לעצמם כמות מטורפת של סושי וארזו אותו לטיול. יפנית אחת הדביקה אורז על אצות, יפני אחר הניח דג, אחרת ירקות, אחד גילגל אחת חתכה את הרול ולסיום היתה יפנית שעטפה בנייר כסף והוסיפה לערימה. הכל יעיל ומדויק - מדהים! בדרך כלל, לא משנה מאיפה אתה בעולם - בטיול כולם כמעט שולפים סנדוויץ׳ - יפה לראות איך הם דובקים במסורת האוכל שלהם בכל מחיר. אני דחפתי את ארוחת הבוקר מבלי להשתמש בלשון - מהלך שדרש אקרובטיקה לא פשוטה. על אף התחזית האופטימית מזג האויר בממלכת האופל נראה אפל במיוחד, אבל הטבעת משכה אותנו באפנו ויצאנו לדרך.
הראות היתה איומה אבל יכולנו לפחות לראות את הסלעים הבזלתיים שיצרו צבעים וצורות מעניינות בקרקע. בשלב מסויים התחיל טפטוף קל והראות הדרדרה עד שקשה היה לראות לאן ממשיך המסלול. הקור התחיל להתגבר ככל שטיפסנו והתחלנו להוסיף שכבות לבוש.
אחרי ששרדנו יפה את הערפל, שיסה בנו שר האופל את הרוח. רוחות של 60 קמ״ש החלו נושבות והקשו עלינו את הדרך עוד יותר. במקום נופים מרהיבים ראינו רק מטר אחד קדימה ולא יכולנו אפילו לדבר אחד עם השני בגלל עוצמתה של רוח. בנקודת התצפית ממנה אמורים לראות את הר הגעש המפורסם שגילם בסרט את Mount. Doom האפל, העזתי להוציא את הידיים מהכפפות ואת המצלמה מהתיק וביקשתי ממישהו שיצלם אותנו. בשניה שהבחור המסכן לחץ על הכפתור עף לו הכובע מהראש אל תוך הערפל :) אם כבר איבדתי תחושה ביד - כבר תיעדתי את אוירת האופל בסרטון...
ברררר
מאוכזבים ממזג האויר השקרן ומהנופים המופלאים ששמענו עליהם כל כך הרבה, המשכנו בטיפוס האחרון לעבר התצפית על ״המכתש האדום״. אבל בדיוק שם, בנקודה הגבוהה ביותר, על אוכף הר צר שמשני עבריו תהום עמוקה החליט שר האופל להוציא את ״התותחים הכבדים״. הרוח התגברה מאד ואבנים קטנות החלו להתעופף ולהכנס לנו בכל חור. בשלב מסויים התחלתי ללכת לצד יעל כדי לחסום לה את הרוח - ממש כמו רוכב משני ב״טור דה פראנס״. הלכנו מחובקים כדי לא ליפול עד שפשוט כבר לא יכולנו להרים את הרגליים מהקרקע מבלי לעוף. פתאום שמענו יבבה - הרמנו את הראש וראינו מספר אנשים על הרצפה - חלקם זוחלים וחלקם שוכבים מאחורי סלע - מתגוננים מפני הרוח והאבנים המצליפות. הפלנו את עצמנו על הרצפה ושכבנו ליד סלע כמה דקות. לראשונה בטיול ממש פחדתי... הרצועה של המצלמה הצליפה בי עם הרוח וכמעט ניקרה לי עין - עם לשון שסועה ובלי עין אולי היו חושבים שאני אורק או לפחות גובלין ומקבלים אותי יפה יותר - אבל הרצועה החטיאה והרוח המשיכה בשלה. את 50 המטרים הארוכים ביותר בטיול העברנו בזחילה עד שהגענו לנקודה בה הרוח חזרה להיות רק ממש חזקה. יותר לא היינו מאוכזבים ממזג האויר - היינו פשוט שמחים - שמחים שעברנו את זה בחיים :) כל כך הייתי שמח לתמונות מהחלק הזה - אבל אין - אבל אני בטוח שלא נשכח את החוויה הזאת בחיים.
עם שאר הניצולים התחלנו בירידה התלולה של המסלול. לפתע למשך שניה אחת ראינו הבלחה של נוף, ואז שוב עננים. עם הרוח החזקה ממש אפשר היה לראות את הענן שהיינו בתוכו נוסע על ההר במהירות מופרזת - הוצאנו את המצלמה וישבנו באמצע הירידה התלולה צופים בעננים חולפים אותנו כמו מיהרו למקום אחר. לפתע נגלו לעינינו שני אגמים ועוד אנשים שהיו כלואים על ההר יחד איתנו. התמונות הבאות צולמו בהפרש של 2-3 דקות.
מהר מאד גם השמש יצאה ופתאום התגלה מאחורינו המכתש האדום של הר הגעש אותו היינו אמורים לראות מהתצפית בה זחלנו. שקלנו אפילו לחזור לתצפית אבל טיפוס קצר הזכיר לנו שלמרות השמש הרוחות עדיין כאן. ואז שוב הכל התכסה בלבן. אחרי כמה דקות שוב השתפר ואחרי שירדנו כ100 מטר נוספים כבר היינו מחוץ לגובה העננים עד סוף המסלול.
בנוסף לכל הצרות לקחנו מים רק בשקיות שתיה - ועם הלשון המעוותת שלי לא הצלחתי לשתות, כך שיעל השקתה אותי כמו אם שמשקה את גוזליה. בשאר הדרך היה נוף יפה של הר הגעש ממנו ירדנו ושל אגם טאופו. ״שמנו גז״, הספקנו להגיע לאוטובוס המוקדם ונסענו רחוק ככל שיכולנו מממלכת האופל ומהטבעת צרופת הרשע.
בלילה בצל החשכה כשעצמתי את עיני, לחישות ממזריות לא הפסיקו להתרוצץ בתוך ראשי. רשמתי במחברת את מה ששמעתי. זה נשמע כמו:
Ash nazg durbatulûk, ash nazg gimbatul, ash nazg thrakatulûk agh burzum-ishi krimpatul
מבוא לגיאותרמיקה - טאופו
מניפייר נסענו לטאופו שנמצאת קרוב לשמורת הטבע טונגרירו לקראת מסלול שאנחנו רוצים לעשות בשמורה. טאופו המנומנמת נחה על שפת אגם טאופו - האגם הגדול ביותר בניו זילנד שהוא בעצם לוע עצום של הר געש עתיק. טאופו היא עיירה שליווה, אך מתחת לפני השטח הלבה מבעבעת והאיזור מפורסם בפעילות הגיאותרמית שבו. את היום הראשון בטאפו העברנו בעיקר בתוך האוטו מכיוון שירד גשם חזק כמעט כל היום. פתחנו באוטו בית קולנוע פרטי בן שני מקומות והכרטיסים אזלו במהרה.
בקרבת טאופו ביקרנו במפלי הוקה - מפלים שהמקומיים מכנים מפלי הניאגרה של ניו זילנד. המפלים לא גבוהים במיוחד, אבל עצמת הזרימה בהם בהחלט מסבירה את הכינוי.
בתור מבוא לפעילות גיאותרמית ששיאה יהיה ברוטורואה שמצפון לכאן, ביקרנו בפארק שנקרא ״מכתשי הירח״ בו ראינו בריכות בוץ ומכתשים מבעבעים שיצרו אדי המים הרותחים שמתחת לאדמה. חלקים מהאתר מוגבהים מהקרקע מפאת הטמפרטורה הגבוהה. מכל חור הארץ פולטת קיטור רותח ומאיימת לחלוט אותך חי בשניה - ממש כמו לובסטר במסעדה יוקרתית.
לא שכחתי את פינת הבישולים הקבועה וכן - אני מודע לכך שבפוסטים האחרונים יש יותר תמונות של אוכל מאשר של טיולים... הגענו לשלב כזה בו הטיול הוא כבר שגרה - אז אנחנו פחות ממהרים בין האטרקציות ופשוט נהנים מהחיים. חישוב גס שעשינו גילה שבטיול הזה נהיה ביחד ערים יותר זמן מאשר כל הזמן בו הכרנו עד עכשיו - ועוד ברצף! זה מבחן לא קטן שבינתיים אנחנו עוברים לא רע. אם להיון כן אז זה מבחן ממש לא קטן ליעל - אם היא תסכים לסבול אותי עד שנחזור, אז כנראה שהיא באמת האחת ונוכל להמשיך לחיות יחד לנצח :) יופי, עכשיו חלה עוד הידרדרות בבלוג - מבלוג טיולים אתגריים לבלוג אוכל ועכשיו התחלתי לכתוב על זוגיות! איפה זה ייגמר?! בכל מקרה, המשכנו בפרויקט טעימת הדגה של ניו זילנד והפעם - דג קוד אדום - שזה בעצם סוג של בקלה. בתאבון!
סוף סוף נראה שיש תחזית מזג אויר אי-שלילית לשמורת הטונגרירו שנמצאת מעברו השני של אגם טאופו - אנחנו בדרך! בתקווה בפוסט הבא אחזור לסורי ואספר שוב על טיפוסים והרפתקאות בטבע!
יום שישי, 27 בינואר 2012
לספוג קצת אר - ניפייר
נפתח בבשורה משמחת ולא שגרתית (אני מקווה שאתם יושבים) - הנמלה שכחה בוולינגטון בקבוק סבון במקלחת! לא סתם שכחה משהו - אלא את קודש הקודשים - חפץ שאחראי על נקיון. לא רק שזה מוכיח את היותה אנושית - אני גם אוכל להשתמש במקרה נדיר זה בכל פעם שאשכח משהו בחיים - ולצאת זכאי. הידד!
בכל מקרה, מוולינגטון המשכנו לניפייר. ניפייר נחשבת לעיר ה״אר(ט) דקו״ וחובבי ארכיטקטורה נוהרים לכאן כדי לחזות בפלא. ארט-שמרט, בגדול מדובר בעוד עיר כעורה בדיוק כמו וולינגטון רק שעל הבניינים מקושקשים קצת מלבנים וקוראים לה ניפייר. בגלל רעידות האדמה שפוקדות את ניו זילנד לילות לבקרים יש כאן הרבה ערים שנמחו מעל פני האדמה ואז נבנו מחדש בסגנון שהיה מקובל באותה התקופה. ניפייר היא דוגמא לעיר כזאת - רעידת אדמה השמידה אותה כליל בשנות השלושים של המאה ה20 (ולרוע מזלם של התושבים דווקא המלבנים היו אז באופנה...) לניפייר טיילת ארוכה ונחמדה וכמה רחובות מרכזיים שלא בלתי נסבל להסתובב בהם.
מכיוון שמזג האוויר בכל אחד מהיעדים הבאים הפוטנציאליים שלנו מחורבן במיוחד, החלטנו להשאר כאן קצת ולעשות עוד סיור יין - הפעם בhawke's bay. ניפייר ממוקמת ב״הוקס ביי״ שהוא אזור היין השני בגודלו בניו זילנד (אחרי מלבורו בה כבר סיירנו). גידול היין בניו זילנד החל כאן והאזור מפורסם ביינות הסירה שלו. אנחנו אהבנו יותר את היינות במלבורו, אבל תמיד נחמד להכיר עוד סוגי יינות ולשמוע עוד סיפורים...
ביקב הראשון בניו זילנדבניפייר נמצא גם האקווריום הגדול ביותר בניו זילנד שאמנם דומה לאקווריומים שיצא לנו כבר לראות במקומות אחרים, אבל עדיין היה נחמד. כלומר חוץ מהצב-נחש הגועלי - רק שלא ״יבוא לי בחלום״.
באקווריום היה גם חדר חושך בו דימו לילה עבור עופות הקיווי הליליים. מבעד זכוכית אטומה לרעש יכולנו לצפות בקיווי - סמלה המפורסם של ניו זילנד מתרוצץ ומחפש מזון. חוץ מכלוב הקיווים היו במקום גם לטאות טואטרה - לטאות שהן שריד נדיר מתקופת הדינוזאורים - הלטאות שניתן למצוא עצמות שלהן בנות 200 מליון שנים נחשבות ל״מאובן חי״ כיוון שניתן למצוא יותר מאובנים שלה מאשר פרטים חיים. בזכות איזשהו נס לא ברור שרדו הלטאות רק בניו זילנד וכיום ביולוגים מכל העולם מגיעים לכאן על מנת להשתמש בהן למחקרים אבולוציוניים. העצמות שבולטות מגבן מפחידות במבט ראשון, אבל יצא לנו לראות אותן מואכלות והן דווקא די חמודות...
זהו... הגענו שוב לפינת הבישולים. והפעם ניחוחות הודיים השתלטו על המטבח עם ״באטר צ׳יקן קורמה״. הלך טוב עם הריזלינג שקנינו ב״וילה מריה״ שבמלבורו. למתעניינים, היקב מייצא גם לישראל את אחת הסדרות הפשוטות שלו. לחיים!
יום רביעי, 25 בינואר 2012
ליבי בדרום ואנוכי בקצה האי הצפוני
זהו, השארנו מאחור את האי הדרומי ופנינו מועדות צפונה אל אי חדש ושונה. היינו באי הדרומי חודשיים מדהימים בהם חווינו כל כך הרבה חוויות.עדיין נשארו לנו כמה חובות באי הדרומי - נאלץ לחזור לפה עם הילדים להשלמות... את האי הדרומי עזבנו במעבורת עצומה מעיירה ששמה פיקטון. בסעודת פרידה מהאי ניסינו מתכון חדש של המבורגר - הפעם ערבבנו את בשר הבקר יחד עם בשר כבש - ליצירת טעם מקומי.
מפיקטון יוצא טרק של 4 ימים בשם Queen Sharlott שמאד דומה לאייבל טאזמן אותו לא מזמן עשינו לכן ויתרנו על ההליכה ועשינו נסיעה קצרה (Queen Sharlott Drive) מסביב לנופי המסלול ועצרנו לפיקניק באחת התצפיות. כמו שאמרתי - צריך להשאיר משהו בשביל הילדים המסכנים :)
אחרי שעברנו למעלה מ5000 קילומטרים של נסיעה ברחבי האי הדרומי שבמונחים עירוניים נחשב נטוש - עוברים לאי הצפוני המיושב, בשניה שירדנו מהמעבורת הופתענו לראות את הבניין הראשון שראינו במהלך הטיול!
המעבורת הובילה אותנו לוולינגטון שהיא עיר הבירה של ניו זילנד. לאקי תומפסון, רכבנו הנאמן החזיק מעמד יפה עד העיר הגדולה אך נהייה חולה איך שהגענו והיינו צריכים לקחת אותו לרופא. למרות החששות היה מדובר במצבר בלבד ויצאנו בזול. מאחר ובדיוק חגגנו ללאקי 200 אלף קילומטרים לקחנו אותו לטיפול מלא בו החליפו את המסננים והשמן והוא בתמורה גירגר בהנאה.
בתור איש ״של הרים״ ולא של ערים המעבר לאי העירוני קצת עצוב, אבל גם כאן יהיו הרבה אטרקציות של טבע בהמשך - יהיה כיף! בוולינגטון כמו בכל עיר עשינו אטרקציות עירוניות: היינו בקולנוע, בגנים בוטניים ובמוזיאון ״טה פאפא״ המעולה.
המוזיאון העצום ״טה פאפא״ שם דגש על שני נושאים: הטבע של ניו זילנד והתרבות המאורית. בגלל שהמוזיאון באמת עצום ואפשר לבלות בו כמה ימים, לקחנו סיור התמצאות של שעה. למזלנו לא היה ביקוש באותה השעה כך שקיבלנו מדריכה מאורית פרטית. היא לקחה אותנו דרך החלקים העיקריים של המוזיאון ותיבלה בהסברים מעניינים. את רוב הנושאים הכרנו מקריאה, אבל תמיד עדיף לשמוע את הסיפור מפי מי שאמא שלה באמת גדלה בבונגלו מסורתי כפי שמוצג במוזיאון. עד לשנים האחרונות, מקורם של המאורים היה שנוי במחלוקת - חלק טענו שהם הגיעו מפרו, וחלק היו בטוחים כי מדובר דווקא במזרח אסיה. בשנים האחרונות התפתח המחקר הגנטי ואפשר להגיד די בוודאות שמדובר במזרח אסיה. המאורים נחתו כאן רק לפני כ1000 שנים ( - ניו זילנד היא הארץ האחרונה אותה גילה האדם) ומאד מעניין לראות את התרבות שהתפתחה כאן במקביל ליבשות הגדולות.
בילינו עוד מספר שעות במוזיאון המרתק הזה. החלק האהוב עלי ביותר היה כמובן החלק שעסק בחיות. שיא התצוגה הוא גופה של הדיונון הגדול ביותר שנתפס אי פעם, אך לא פחות מרשים הוא שלד גור לווייתנים באורך כמעט 30 מטר שהיה תלוי מעל חדר התצוגה הראשי. נחמד היה גם לקרוא הסברים עם החי והצומח שראינו באי הדרומי.
חוץ מתרבות מאורית וחיות למדנו במוזיאון על הגאולוגיה של ניו זילנד בכמה מיליוני השנים האחרונות. ניו זילנד,בדומה לישראל, ממוקמת ממש על החיבור בין לוחות טקטוניים ומכאן הרי הגעש ורעידות האדמה הכל-כך שכיחות. עברנו הכשרת ״הכן ביתך לרעידת האדמה הבאה״ ונכנסנו לבית קטן שהלך וטיפס בסולם ריכטר עד שעשה מאיתנו מילקשייק.
למחרת ביקרנו בשמורת ״זילנדיה״. שמורת טבע בפאתי וולינגטון ששמה לעצמה כמטרה לפחות בשטחה - להחזיר את החי והצומח לתקופה שלפני הגעת האדם. השמורה הענקית (בערך בגודל של רעננה) מגודרת כולה בגדר ״נגד יונקים״ וכל החיות ששרדו את האדם יכולות לחיות בשלווה. תקציר תולדות החי בניו-זילנד: לפני כ65 מיליון שנה, כפי שכולם יודעים, נכחדו הדינוזאורים. נשים רגע בצד את הדיון המעניין - איך הם נכחדו? ופשוט נסכים שהם כבר לא פה (חוץ משמעון פרס כמובן). הכחדות הדינוזאורים פתחה הזדמנויות חדשות לבעלי חיים חדשים לתפוס ״נישות״ שמולאו על ידי זוחלי הענק הקדמונים. בכל שאר היבשות בעולם היה זה ״זמן היונקים״ - יונקים גדולים כקטנים כיסו את כדור הארץ בהמוניהם. בניו זילנד אמנם היו דינוזאורים - אבל מאיזושהי סיבה לא היו כאן יונקים. הציפורים לא התבלבלו והחלו להתפתח ולהתרבות באיים של ניו זילנד והתפתחו בכיוונים שונים לחלוטין מהעופות אותם אנחנו מכירים. את התפקיד אותו ממלאים יונקים קטנים, תפסו ציפורים נטולות כנפיים עם חוש ריח דומה מפותח במיוחד ואת תפקיד היונקים הגדולים מילאו עופות ענק שהתנשאו לגובה של 3 מטרים. אפילו לתפקידה המגעיל של החולדה נמצא כאן מחליף בדמות חרק מגעיל בגודל חולדה בשם weka. בקיצור - במשך 65 מליון השנה האחרונות התפתחה האבולוציה בניו זילנד ממש כאילו היה זה כוכב אחר.
תכף מסיימים... בדיוק כמו בכל מקום אליו הגיע הומו-סאפיאנס ב70 אלף השנים האחרונות - ארכאולוגים מתארכים את המאובנים האחרונים של יונקים גדולים בדיוק סביב התקופה בה מתחילים למצוא עצמות אדם. אם אלו ממותות ברוסיה, אריות ענק באמריקה או יונקי כיס גדולים באוסטרליה - האדם השמיד את כולם. ניו זילנד לא שונה. חוץ מלאכול את עוף המואה אותו ניתן היה לפגוש עד לפני כ300 שנה בלבד, החולדות והיונקים אשר הביא איתו האדם חיסלו את הציפורים חסרות ההגנה והכנפיים. מידי כמה שנים מישהו אחר מדווח שהוא רואה מואה באיזור פיורדלנד. מי יודע - תפתחו עיניים אם אתם באיזור...
וולינגטון מכונה בפי המקומיים ווינדי וולי - בגלל הרוחות החזקות שנושבות בה דרך קבע. למרות מזג האוויר המצויין שהיה לנו כאן, בלילה אפשר היה להרגיש את האוטו רועד ברוח החזקה.
הפעם בפינת הבישולים - דגים. עדיף מאוחר מאשר אף פעם... למרות ההיצע הגדול והמחיר הזול לא השכלנו עד עכשיו להכין כאן דגים. חוץ מזה, קנינו המון יין לבן - ולמדנו כבר מה הולך עם דג. התחלנו עם סטייק סלמון עסיסי. בתיאבון ולהתראות.
סיציליה חלק ד׳ - סירקוזה
את הטיול בסיציליה קינחנו בעיר הנמל סירקוזה. העיר העתיקה הזאת מושכת אליה המוני תיירים בעיקר בזכות ההיסטוריה העשירה שלה. התמקמנו בדירה ששכרנו ...
-
עזבנו את סן פרנסיסקו המדהימה והתוססת ונסענו מזרחה אל אזור הרי הסיירה נבדה ו- Yosemite National Park. יוסמיטי הוא אחד הפארקים הלאומיים המפורס... -
היום נטייל בBiogradska Gora, שמורת טבע שגולת הכותרת בה הוא יער ראשוני (/יער בתולי) מהאחרונים ששרדו באירופה. יער נקרא ״ראשוני״ אם לא היתה בש...
-
נהר הקולורדו הארוך, שמקורו בשלגים הנמסים על פסגות הרי הרוקי, מספק מים לתושבי דרום מערב ארה״ב כבר כמה אלפי שנים. כפי שראינו כבר בסכר הובר, הא... -
את יום השמש הנהדר הזה הקדשנו כולו לאגם גוסאו. ברוב ההמלצות שסקרנו ובשני ספרי הטיולים שקראנו - מציינים את גוסאו בתור עצירה בדרך לאטרקציות אח...
-
היום יש לי את העונג לכתוב על יום הטיול המוצלח ביותר בטיול לאיטליה - מאתגר, יפה ואפילו מרגש! היום שרלוט, שעד לפני רגע עוד כונתה ״התינוק״, חג...
