היום ביקרנו באיזור המעיינות החמים ״ממות׳״ (Mammoth Hot Springs) בחלק הצפוני של שמורת ילוסטון. אף כי המעיינות ממוקמות גאוגרפית מחוץ ל״קלדרת ילוסטון״, הן ניזונות מאותה מערכת גאותרמית פעילה (אם כי בפחות עוצמה). ביעבוע קל של מעיינות חמים ואידוי איטי של אבן גיר יוצר חומר אוורירי המכונה טרוורטין. משום שהאזור ממות׳ מכיל המוני פתחים ובקעים הטרוורטין משגשג כאן ויוצר טופוגרפיה שנראית כמו פלנטה דמיונית בסרט מדע בדיוני.
לאחר פיקניק קצר, שבנו מן המעיינות אל מקום הלינה שלנו בWest Yellowstone (שם המקום Yellowstone Grizzly RV Park) , לכל מיני התארגנויות, כביסות ותיקונים. למרות שאנחנו מאד מרוצים מהקראוון, נראה שהנגרות בו עברה יותר מידי טלטלות, ופעם בכמה ימים אחת הדלתות של הארונות ״צונחת״. באופן סטריאוטיפי, בזמן שהבנות התעסקו בכביסה, הבנים שבחבורה הלכו להשלמת קניות בחנות כלי עבודה וחזרו עם קנייה אימפולסיבית ומתוקה של גריל קטן להמשך הטיול. בחלק מחניוני הלילה מגבילים את איזור ואופן הדלקת האש, ומנגל קטן יתן קצת יותר חופש וסטייל לצליות השטח שלי.
אחרי שהזהירה את אלכס מיליון פעמים לא לשים את האצבע ליד הצירים של דלת הקראוון, הנמלה הצליח לסגור לעצמה את הדלת על האצבע ולהקיז קצת דם כחול וקר 😇. השובבים חמקו והפתיעו אותה עם גלידה ששיפרה את מצב רוחה. אולי בשל הפציעה, או שהיה איזה חומר פסיכו-אקטיבי בגלידה, הנמלה הפתיעה ב״פרץ רגשנות״ וביקשה לעשות סיבוב קניית מזכרות מילוסטון בעיירה. מחר נעזוב את השמורה המופלאה, ובאמת צברנו פה המון חוויות. חזרנו לצלות ארוחת ערב עם הציוד החדש שלי, ולקינוח כמובן S'mores כשהפעם המרשמלו ממולאים בשוקולד במרכזם כך שקיבלו את חותמת האיכות של השרלוט ואת פסילתה הנמלה.
למחרת בבוקר לא מיהרנו, סוף סוף נתנו לילדים להתעורר ביקיצה טבעית ולקחנו את הזמן עם ארוחת הבוקר. פארק החבלים אליו הזמנו מקום נפתח רק ב9, כך שיש זמן לפנק את הילדים בארוחת הבוקר האהובה עליהם. מבין פארקי החבלים שהיו במסלול שלנו, בחרנו ב-Yellowstone Zipline Adventure Park משום שיש שם מסלול מיוחד גם לבני 5.
בעוד הפיטים לאט לאט תפסו ביטחון והחלו השתוללו במסלול מתחתינו, עלינו שני ה״שובבים״ למסלול הגבוה. אמנם אי אפשר לומר שהשובבים הם יצורים פחדנים, אבל תודות לגנטיקה השנויה במחלוקת שירשנו מסבא שלמה, שנינו קיבלנו תמהיל תכונות קשה המשלב פחד גבהים רציני בתוספת גאוותנות מטופשת. הלכנו קצת, כל אחד עם פני פוקר, לא מספר לשני שהלב שלו בתחתונים, ואז לשמחתי עלמה הסתובבה אלי והייתה אמיצה מספיק להודות שהיא רוצה לרדת למסלול של הפיטים. ניצלתי את ההזדמנות והתחלתי לנופף בידיים לעזרה כמו ניצול בלב ים. בעודנו משחררים את פני הפוקר ומחבקים איזה עמוד אי שם בגבהים, הזדרזה אלינו אחת המדריכות ומנתה באוזנינו את אפשרויות החילוץ.
התלבטנו בין אפשרויות הנסיגה, עד שהמדריכה עזרה לנו והציעה לעלמה ללוות אותה יד ביד כל הדרך עד לאיזור של ה Zip Lines (אומגות) ומשם נחליק עד למטה. מצאנו בתוכנו עוד אומץ, ויחד עם המדריכה המחוייכת, המשכנו בגבורה שני השובבים ואפילו קיבלנו קצת יותר ביטחון. כמו שהפליא לתאר רואל דאל בספר ״דני אלוף העולם״, דווקא הדברים המסוכנים, שמפחידים אותנו הכי, הם אלו שמרגשים אותנו עד אושר.
עם כמות אנדרנלין מסוכנת בדם, עזבנו את המקום והמשכנו דרומה כדי לצאת מהשמורה. בדרך עשינו עצירת ״השלמה״ כדי לראות את מקרוב את מעיין ה-Grand Prismatic, אותו ראינו רק מהתצפית במסלול. המעיין אכן צבעוני ומרשים גם מקרוב. משם התחלנו להדרים ויצאנו מהשמורה. ילוסטון הוא פארק לאומי מגוון ומלא הזדמנויות להרפתקאות. הוא היה לנו בית מופלא ב5 הימים האחרונים, ואני מנבא שזאת לא הפעם האחרונה בה נבקר בו כמשפחה.
