וואנקה

מקווינסטאון הסוערת עברנו לאחותה הקטנה וואנקה. וואנקה נחשבת לעיירה שקטה ושלווה יותר מקווינסטאון, אבל כנראה שבתקופת החגים כאן - שלווה הופכת למצרך נדיר... הניו זילנדים כולם יצאו לתור את ארצם מצוידים בצורה מעוררת קינאה. בניו זילנד יש בכל חור - ואני מתכוון ב-כ-ל חור מגוון אפשרויות לעשות קמפינג. אם זה בקרוונים או באוהלים תמיד יש מקום שיספק את הנדרש - וכמעט תמיד הוא יהיה מול אגם ענקי. אתרי הקמפינג בוואנקה מוצפים באלפי מקומיים. כל משפחה מגיעה עם הקרוואן הנגרר שלה או עם אוהל בגודל של קרקס והעיירה נראית כמו עיר אוהלים ענקית. כמעט כל רכב מקומי גורר מאחוריו כלי שייט כלשהו - אם זאת סירת מנוע, אופנוע ים או חתיכת מתכת ממונעת אחרת שאין לה שם בעברית. אופניים הם כלי פנאי פופולארי כאן כמעט כמו ספורט מים, ומרחצאות חמים ומיני-גולף הם חלופה ליום גשום. שעות היום הארוכות (6:00-22:00) מאפשרות נופש מושלם - את ארוחת הערב אוכלים כולם בשמש מול האגם ב״חלקת המנגל״ שקיימת בכל אתר קמפינג ובשניה שהשמש החזקה שוקעת הקור העז מכריח את כולם להכנס לישון. 

בדרך לעיירה עצרנו ב״פאזליג וורלד״ המפורסם של וואנקה. במקום אפשר להנות משלל אשליות אופטיות ותפיסתיות מגניבות או לסבול במבוך עכברים אנושי תלת ממדי תחת שמש לוהטת

עיזרו לנו למצוא דוד עמית ענקי ונמלה קטנטנה

עוד אטרקציה מגניבה בוואנקה היא בית הקולנוע המקומי "Cinema Paradiso" - בית קולנוע ״ביתי״ בו יושבים בספות נוחות, אפשר להזמין פיצה לוהטת וקובעים את מועד ההפסקה בדיוק כשעוגיות הענק יוצאות מהתנור. ראינו סרט חמוד עם מלני לורן - מושא הערצתו של חבר טוב שאוהב להשאר בעילום שם ;)

פיצה וסרט - סינמה פרדיסו

וואנקה כמובן גם יושבת בפתח הפארק הלאומי Mt. aspiring והעמק עם השם המצחיק מתוקיתוקי (Matukituki). אנחנו הסתפקנו בטיול יום במסלול שנקרא ״רוב רוי״ שבכ4 שעות הליכה לקח אותנו בין נהרות לתצפית על קרחון קטן.

מסלול הרוב רוי

הנסיעה למסלול היתה יפה אך גם קשה. למרות שיחסית פופולרי לטייל בשמורה, לא טרחו לסלול כביש נורמאלי וכדי להגיע לתחילת המסלול נדרשה נסיעה של 30 קילומטר בדרך עפר מרגיזה שטלטלה לנו את הצורה 

ניו זילנד במיטבה

כשחזרנו לאקי תומפסון קיבל מקלחת טובה כפיצוי

אין לנו יותר מידי דאגות בטיול הזה - הדבר היחיד ש״מטריד״ אותנו זהו מזג האויר - במדינה הזאת מזג האויר מאד - הפכפך אנחנו רודפים אחרי מזג האויר הטוב ומתחמקים מסופות הגשמים עד כמה שניתן. בגלל האופי ההררי של האזור ועצם היותו אי - גם באזורים קרובים גאוגרפית יכול להיות מזג אויר שונה באופן קיצוני. את תחזית מזג האויר בחדשות לוקח להעביר יותר מעשרים דקות וגם החדשות עצמן עוסקות לא מעט בנושאי מזג האויר - שטפונות שסוחפים פינגווינים לרחובות בעיר אחת - ואזהרות למרוח קרם הגנה spf50 בעיר השכנה. אם כבר הזכרנו חדשות, אז מה שקורה בקרייסצ׳רצ׳ עכשיו זה איום ונורא - שתי רעידות אדמה נוספות ועשרות After Shocks הופכים את העיר אט אט לאבקה. יוצא לנו להתקל בתושבי קרייסצ׳רצ׳ בחופשה - חלקם שוכרים דירות מחוץ לעיר - וחלקם פשוט נוטשים... ובחזרה אל הסיפור שלנו - כשראינו שהשתנתה התחזית לאיזור Mount Cook ואמורים להיות בדיוק יומיים בהירים - שינינו את התוכנית, ארזנו תיקים לטרק קצר ויצאנו לדרך - לכבוש את ההר!

על העיר של המלכה והאודיסאה של הנמלה

קווינסטאון כפי שמעיד עליה שמה היא בהחלט עיר הראויה למלכה. כשהגענו מסטיוארט איילנד השליו קצת נבהלנו מכמות התיירים ברחובות ובholiday park וחשבנו שנברח מפה מהר מאד - עד שבסוף גם אנחנו התאהבנו בעיירה החמודה. יש כאן פעילויות המתאימות לכל סוגי התיירים - חנויות תיקים של לואי ויטון, חנויות טיולים עצומות, ספורט אתגרי, רכבלים, גולף ולא פחות חשוב העיירה ממוקמת על שפת אגם יפה וצלול ולמרגלות הרים גבוהים ויפים.

הדרך לקווינסטאון

קווינסטאון

קווינסטאון נחשבת לבירת הספורט האתגרי העולמית וניתן להבחין בכך מהרגע הראשון שנכנסים אליה. בימי שמש מתעופפים באוויר עשרות דאונים ומצנחים למיניהם ואפשר לשמוע את צרחות האנשים התלויים בין שמיים לארץ. לכל דוכן נקניקיות שני כאן יש עמדת באנג׳י משלו ואפילו ראינו עץ אשוח תלוי הפוך על חבל באנג׳י לכבוד קריסמס.

!באנג׳ייייייי

שמי קווינסטאון

אנחנו לא היינו אמיצים יתר על המידה ואת אטרקציית ה״אקסטרים״ חווינו בסירת סילון בנהר שאפילו השם שלו נשמע ״אתגרי״ נהר הShotover. על פני נהר צר ופתלתל המוקף צוקים חדים ובולטים שועט לו פסיכי עם קבלות על גבי מפלצת סילון שמנועה שואב 800 ליטרים של מים בשניה(!) אם זה לא מספיק מפחיד הנהג נצמד במכוון לסלעים, ומלהטט בסיבובים חדים דווקא בחלקים הצרים ביותר. צפו בנו בעודד ובצאללי זועקים:

עלינו ב״גונדולה״ המפורסמת של העיר והחלקנו במזחלות המגניבות. גם הjet boat וגם עסקי המזחלות התנהלו כמו מכונה משומנת שמפיקה עשרות אלפי דולרים ביום - הם בהחלט יודעים כאן את העבודה. בסירה למשל כשהגענו לקטע רחב בנהר בדיוק הנהג עשה סיבוב גדול ומפחיד ובתזמון מושלם בדיוק חלפה מהכיוון השני עוד סירה נושאת יפנים מבועתים.

כולם מכירים את הסיפור על אודיסאוס ועל המלחמה הקשה נגד טרויה. בתום המלחמה הפליג אודיסאוס במשך עשור חזרה לאתיקה בה המתינה לו אשתו הנאמנה. במהלך מסע התלאות המפורסם גבר אודיסאוס האמיץ גם על ה״סירנות״ - שמול קול שירתן שום גבר לא יוכל. מלחיו הצייתנים קשרו אותו לתורן בעוד אוזניהם מולאו בשעווה. למה בעצם אני מספר את כל זה? בסוף ״מלחמות הטרקים״ והטיפוסים מחכים לנמלה הoutlets הענקיים של ארה״ב. מסע התלאות כלל ביקור בקווינסטאון עמוסת החנויות דווקא בboxing day. קשרתי את הנמלה אל התורן כשצעדנו בין החנויות - מאות דולרים בודדות אבדו - אך יצאנו בזול :)

מתוך הגינות כלפי הנמלה אני חייב להתוודות שגם לי היה קשה לראות את חנויות הטיולים היוקרתיות עם מבצעים של 70% ומילאתי את האוטו בקצת שטויות - כדי לספר סיפור טוב חייבים קצת להגזים... אבל היי - לפחות בסיפור שלי, בניגוד לאודיסאה, לכל הדמויות שתי עיניים וראש בודד...

חוץ ממכת קניות - כדי להוסיף חטא על פשע ביצענו גם מספר זלילות. על שפת האגם היפה אפשר לקנות פיש&צ׳יפס, גלידה מעולה ואת ההמבורגר המפורסם שהתור ממנו משתרך לרחוב בשעות הצהריים

בסמוך ל״עיר החטאים״ ממוקם עמק גיבסטון בו שורר מיקרו אקלים המושלם לצורך גידול יקבים. לא פסחנו על התענוג וביקרנו במערה בה מיישנים יין בחביות וטעמנו את כל סוגי ה״פינו״ שמגדלים כאן. גם היין וגם הגבינות כאן מעולים ושווה לקפוץ לקנות מצרכים לארוחת גבינות ויין.

כפי שכבר הזכרתי, בעיר התוססת הזאת יש הכל - בלילה העיר שייכת לצעירים ומקומות הבילוי שוקקי חיים. הלכנו ארבעת ה״זקנים״ לנסות את מזלנו בפאב - כשגילינו שלא מגישים כאן תה ועוגיות נאלצנו לחסל לא מעט כוסות של בירה מקומית.

 הזקנים השיכורים

אה - היה גם את העניין עם הדב...

בנוסף לכל השחיתויות הספקנו לעשות גם טיול יום נחמד בנופים בהן צולמו סצינות ל״שר הטבעות״

פרודו

קווינסטאון הו קווינסטאון - החיים קשים :) עוד נתגעגע לימי השלווה בקווינסטאון

תחביב ישן

לסטיוארט יש אי

אחרי הנופים ההרריים והפראיים של הפיורדלנד פנינו דרומה אל השלווה המנומנמת של  Stewart island. הפעם נסענו דרך הכביש המהיר והעברנו עוד לילה באינברקארגיל. מזג האויר בעיר היה נעים בהרבה מזה שהיה לנו בביקור הקודם, העיר קיבלה הזדמנות שניה וניצלה זאת היטב. ביקרנו בחנויות הנחמדות שברחובות הקטנים כמו גם באותה מבשלת בירה שזכתה לביקור שני. במבשלה כבר הכירו אותנו וסיפרו לנו על ה״ניסויים״ החדשים בלתת שהם עושים לקראת קריסמס. נפרדנו מחבר שחור ושעיר ודיללנו קצת גם את אוכלוסיית הפרות באיזור.

כשכלב מת זה עצוב

כשפרה מתה זה לא...

בבוקר נסענו לבלאף בה השארנו את לאקי תומפסון רכבנו האהוב ולקחנו מעבורת אל האי המדובר. באי סטיוארט ממוקם דרומית ל״אי הדרומי״ של ניו זילנד וזוכה לכינוי ״האי השלישי״. האי נחשב ל״גן עדן״ לאוהבי ציפורים אך גם ל״אדישי ציפורים״ כמותנו יש בהחלט מה לראות כאן. האי בקושי מיושב - כ400 תושבים באי עצום כך שהתערבות האדם בטבע היא מינימלית ועוד לא הצליחו להכחיד פה את כל מיני החיים הנדירים.

יונים מנופחות עם סינר

שחף ״מכחיד״ דג

נמלת הנדנדות  (נדיר)

קצב החיים באי השליו הזה איטי בהרבה אפילו מהעיירות הנידחות של הפיורדלנד. באי מכולת אחת בה ניתן לקנות את כל כל מוצרי המזון, שיפוץ הבית, כלי כתיבה ודייג. את לוח ״מבצעי היום״ מחליף לוח בו כתוב בכל יום למי מיושבי האי יש היום הולדת...  בסטיוארטס איילנד inbreeding אינה מילה גסה ובפאב היחיד שנמצא בעיירה היחיד ה באי אפשר לפגוש את כל בני משפחת האי בערבי טריוויה עם בירות מעולות ותפריט בר עשיר ומפנק.

מישהו ראה את הקולנוע פה?

עוד קורבן של שעמום

אנחנו הגענו אל האי בעיקר כדי ללכת בטרק שנקרא Rakiura - טרק בן 3 ימים שחוצה את האי בנק׳ הצרה שלו ובסך הכל מכסה חלק קטן מאד מהאי הגדול הזה. במהלך הטרק מגיעים להמון חופים קטנים ונטושים עם חול זהוב ומים צלולים המזמינים הפסקות מנוחה וזלילה.

האי לא נחשב חלק מ״מסלול התיירים השחוק״ וניתן להרגיש זאת לטוב ולרע: את הריינג׳רים החרוצים עם הסכין בין השיניים במשרד של הdoc (חברה להגנת הטבע) החליפו 3 דודות מקומיות (שכנראה היו גם אחיות וגם אמהות אחת של השניה) שהיו מאד נחמדות אך מעולם לא עשו את המסלול. מצד שני לשבת בפאב המקומי עם כל הדייגים שנכנסים עם המגפיים שלהם ולהקשיב לסיפורים שלהם זאת חוויה מיוחדת.

ביום השני של הטרק ראינו על החוף שתי ציפורים שחורות עם מקור ארוך וכתום שנקראות ״מפצחי צדפות״. בהתחלה התקרבנו בשקט כדי שהן לא תברחנה, אחר כך לא התקרבנו יותר מידי למשמע הצווחות התוקפניות שהן השמיעו ולבסוף ברחנו בבהלה כשהן התחילו להתעופף מטר מהפרצוף שלנו עם המקורים החדים הללו והצווחות האיומות. בדיעבד הסתבר שזוהי סוף עונת הדגירה שלהן והן הגנו על הקן שלהן.

מפצח צדפות (וגולגלות)

בערב הראשון המליצו לנו לנסות ולחכות לקיווי - הציפור שהיא הסמל הלאומי של ניו זילנד שקשה מאד לראות בטבע. חיכינו בלילה כשעה ללא הצלחה יתרה. צפר מטורלל שישן באתר הקמפינג בשטח שלידנו ושוטט כל הלילה עם פנסים אדומים (אותם הקיווים לא רואים) סיפר לנו שבסוף - מסע החיפושים הארוך שלו השתלם. אנחנו הסתפקנו בלזהות את הקולות של נקבת הקיווי מאחד השיחים והלכנו לישון. את הקיווי שלנו נראה בגן החיות או במוזלי של ארוחת הבוקר...

קיווי מצלם את יעל ממחבואו

הביקתה בלילה השני של הטרק היתה ממוקמת מול חוף יפה וצלול בו טבלנו את רגלינו העייפות להנאתנו והצטלמנו - לפחות עד שיעל פתאום שמה לב שאנחנו מוקפים במלא ״חברים״ עם צבטות קטנות וחמודות.

אופס...

צבוטותי וקוטותי הלכו לים...

בניגוד לבקתות הgreat walks הקודמות בהן ישנו הבקתות כאן היו בסיסיות ביותר - לא היה גז והיינו חייבים לסחוב את הגזיה שלנו. בטרקים אנחנו אוכלים כאן כמעט בכל ערב ארוחות מיובשות של חברה שנקראת back country. כמעט כל מנה שתדמיינו - מביף סטרוגנוף וצ׳יקן טיקה מסאלה עד תבשיל כבש בפירה מצליחים כאן ליבש ולדחוף לשקית קלה ואטומה. גם חטיפי הבשר המיובש כאן (כיף ג׳רקי) מעולים ומספקים מכת חלבון מעולה בצהריים.

ארוחת הטרקים הקבועה

פינת המתיחה המצחיקה - מאת הנמלה

היום השני היה ברובו בתוך יער גשם צפוף עצים. במהלך ההליכה כולה מרגישים שאתה הולך בתוך גן חיות - צפצופים וקירקורים שנשמעים יותר כמו צלצולי פלאפון מאשר ציפורים מלווים אותך בזמן ההליכה כולה. קשה מאד לצלם כאן את הציפורים החמקמקות אבל במהלך היום הצלחתי לצלם tui חמקמקה ובערב ראינו במים ברבור שחור וגדול.

בלילה כשיצאתי לשרותים פתאום ראיתי זנב שמן של חתול גדול. לקח לי כמה שניות להזכר שאין פה בעצם חתולים ורצתי להביא את המצלמה. היה זה אופוסום שמן ומכוער שחיפש חיות נדירות כדי למלא בהן את כרסו השמנמנה. הסיפור של האפוסומים (או ״פוסומז״ כמו שהם קוראים להם) פה בניו זילנד הוא די מדהים - עם כל הכבוד לכמות החיות שאני זולל פה ושם (ראה ערך ״המבורגר 30 החיות״ בפוסט על הקפלר) אוייב החי והטבע האמיתי כאן הוא האופוסום. עד לפני כ120 שנה לא היו בניו זילנד אופוסומים בכלל ומגוון הציפורים (בעיקר אלו נטולות הכנפיים) היה גדול בהרבה ממה שניתן למצוא עכשיו. את האופוסומים הביא לכן מישהו שרצה לגדל אותם למטרת סחר בפרוות - מאז ועד היום זאת היסטוריה והיסטריה: בניו זילנד יש כיום כ80 מיליון (!) אופוסומים שמתרבים וזוללים מכל הבא ליד. ממשלת ניו זילנד מעודדת את התושבים לצוד אותם ואף מוכנה לשלם בתמורה לפרווה שלהם.

אוייב מספר 1

אוייב מספר 2

מזג האויר שוב שיחק לטובתנו. 20 דקות לפני שסיימנו את הטרק התחיל טפטוף ומייד כשנכנסנו לאכסניה - מבול

חוזרים בגשם

אנחנו רוצים לנצל במה זו ולברך שוב את ליגלוש - חברה ותושבת רעננה נלהבת במקורה. מזל טוב ליגל ועמיר!