Shpandrak: ניו זילנד

‏הצגת רשומות עם תוויות ניו זילנד. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 22 בפברואר 2012

אוקלנד - סוף פרק ניו זילנד

קשה להאמין שכל זה עבר כל כך מהר. אחרי שלושה חודשים של טיול בניו זילנד הגיע הזמן להמשיך הלאה. את הימים האחרונים כאן העברנו באוקלנד - העיר הגדולה ביותר בניו זילנד. זה הזמן למכור את לאקי - אבל לפני זה... מקלחת!

אחרי שלא הצלחנו למכור את הרכב בשני שווקי מכוניות למרות המקלחת ולמרות שנשאר לנו עוד שבוע, החלטנו לא להתעקש וללכת בדרך הקלה. מצאנו שני סוחרי מכוניות מתחילים שגרים בעיירה קטנה מחוץ לאוקלנד והחליטו לנסות להשלים הכנסה בעסקי התיירות באמצעות קניית מכוניות במחירי סוף עונה ומכירתן בתחילת העונה הבאה. הזוג היה נחמד מאד, הציעו מחיר הוגן למדי ואפילו הציעו לנו ללון אצלם ולהעביר את הזמן בחופים הסמוכים עד הטיסה. זאת הרגשה ממש מוזרה להסתובב פתאום בלי מכונית במיוחד כשהאוטובוסים כאן די מחורבנים. כשרצינו לחזור לאוקלנד אחרי שנפרדנו מלאקי בנשיקות, הזמנו אוטובוס מראש וקצת התפלאנו לגלות שהתחנה לא מסומנת ובאתר חברת האוטובוסים רשום - לחכות מול מלון. הנהג הדביל פשוט שכח את התחנה שלנו ומצאנו את עצמנו תקועים באמצע שום מקום וכמעט בלי כלום עד האוטובוס הבא בעוד 3 שעות. אחרי שיטוט קל בשיממון גילינו תגלית מופלאה - חנות גבינות קטנה עם גבינות מיובאות נהדרות - הגבינות הטובות שטעמנו בטיול כולו. ישבנו בשמש ועשינו חאפלת גבינות לתפארת מדינת הולנד. הניו זילנדים למרבה הפלא אמנם טובים בגידול כבשים אבל לא ממש טובים בגבינות... כשהגיע האוטובוס הבא נעמדתי באמצע הכביש כדי לא להותיר לנהג שום ספקות...

את הזמן באוקלנד העברנו בעיקר בתכנון המשך הטיול, אך גם הסתובבנו קצת בעיר הנחמדה. עד כמה שזה נשמע מוזר, העיר נבנתה על גבי כמה עשרות הרי געש קטנים שכבר אינם פעילים והם מהווים חלק בלתי נפרד מהנוף של העיר. את הר הגעש הגבוה שבשכונה שלנו ניצלנו ל״טיפוס שמירה על כושר״ והתפלאנו לגלות את המכתש שבפסגתו ואת הנוף הפנורמי שנשקף ממנו.

הר געש באמצע העיר - Mt. Eden

למרות היותה עיר גדולה, רוב הבתים באוקלנד פרטיים ואיכות החיים טובה מאד. ניצלנו גם את מגוון המסעדות העצום ומצאנו מסעדת מאכלי ים מעולה "Squid Row" בה זללנו צדפות ומנת דג מעולה מדג גדול בשם ״סנאפר״.

משונה לישון בbackpackers אחרי כל כך הרבה זמן עם האוטו - למרות שהמקום נחמד, אנחנו מתגעגעים ללאקי ולצורת הטיול העצמאית יותר. זהו - מכאן אופי הטיול הולך להשתנות: האזורים בהם נהיה באוסטרליה הרבה יותר תיירותיים וגם בשל מגבלות הזמן, הטיול יהיה קצת פחות ספונטאני והרבה יותר מתוקתק. מקווה שיהיה לי זמן לעדכן את הבלוג בתדירות סבירה אם בכלל... מה שבטוח - פינת הבישולים תעבור קיצוץ - אחרי בקרת נזקים - מתחילים דיאטת טיולים :)

עצוב לעזוב את המדינה שכבר הפכה לבית השני שלנו. אין ספק שבחרנו נכון - ניו זילנד התאימה כמו כפפה לטיול בו חשקנו - טבע מדהים עם תופעות ונופים שפשוט אי אפשר להאמין שקיימים. פרישת אתרי קמפינג מדהימה שמאפשרת לשלב אורח חיים טוב מאד בתקציב מוגבל. התאהבנו במדינה הזאת, למדנו המון (כולל על עצמנו) עם חוויות שונות ומשונות בין קניית אוטו בן 20 ומגורים בו, דרך הצצה ללועות של הרי געש פעילים וכלה בריקוד עם מאורים שיכורים. בהחלט לא מן הנמנע שעוד נשוב לכאן יום אחד לביקור נוסטלגי. להתראות לאקי, להתראות ניו זילנד!

יום שישי, 17 בפברואר 2012

חצי האי קורומנדל

חצי האי קורומנדל לא רחוק מאוקלנד הגדולה והסואנת ומהווה מקום מפלט למקומיים שרוצים לנפוש קצת בטבע. כמו המקומיים, ברחנו גם אנחנו מהמולת העיר לסיבוב קצר ואחרון בטבע הניו זילנדי לפני שפרק ניו זילנד בטיול שלנו מסתיים. מחצי האי נשקפים נופים יפים ועל רכס ההרים שבמרכזו יש מספר מסלולי הליכה קצרים כמו גם המון אתרי קמפינג בטבע.

חצי האי קורומנדל - מפלט מהמולת העיר

על אף הקרבה היחסית לאוקלנד, העיירות כאן קטנות וחלק מהכבישים אפילו לא סלולים. עיירות רבות כאן הופכות לעיירות רפאים בחורף מכיוון שרוב הבתים הם בתי נופש של מקומיים. העיירה קורומנדל מפורסמת בצדפות המעושנות שלה. בביתן משונה מאחורי תחנת הדלק בכניסה לעיירה מעשנים את הצדפות וכדאי לקנות אותן שם ולקחת לפיקניק על החוף.

אין ספק שהאטרקציה המגניבה ביותר בחצי האי היא ה-hot water beach. החוף הוא חוף ים תמים למראה ומסוכן לרחצה, אך מתחת לאדמה המים בוערים! כשעתיים לכל כיוון סביב שעת השפל, כשהים קצת נסוג לאחור ניתן להתקרב לחוף ולחפור לעצמך ג׳אקוזי פרטי באדיבות אמא אדמה. לקחנו את חפירה מאתר הקמפינג בו ישנו וירדנו לחוף לנסות את מזלנו. בור ראשון - ושום דבר מיוחד לא קורה... הלכנו עוד כמה צעדים ואז כבר אי אפשר היה לטעות - החול היה רותח, זה המקום לחפור! החוף התמלא בעוד ועוד אנשים ככל שהתקרבה שעת השפל ועוד ועוד בורות הקיפו אותנו עד שהחוף נראה כמו מרחצאות ענק מהבילות. יש מקומות בהם הנביעה חזקה יותר ואנשים לא זהירים קצת נכוו. קרוב לים היה ממש נחמד כי מידי פעם מגיע גל ומצנן את המים החמים בבור שלך.

למחרת ביקרנו באזור הcathedral cove בטיול שכלל עצירות חופים, שיזוף והסתיים בפיקניק מפנק. הנופים כאן נחמדים ומהווים קינוח טוב לפרק הטבע שלנו בניו זילנד. מכאן חוזרים לאוקלנד לבירוקרטיות אחרונות ואגירת כוחות לקראת ההרפתקה הבאה.

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

בתוך חור באדמה גר הוביט

בשנות השלושים, אי שם באוניברסיטת אוקספורד ישב פרופסור משועמם וחובב שפות ובדק בחינות של סטודנטים כשלפתע בבחינה אחת נתקל בדף ריק. בלי שום הסבר מניח את הדעת תפס הפרופסור את העט והתחיל לשרבט מספר פעמים על הדף את המשפט - ״בתוך חור באדמה גר הוביט״. פרופסור טולקין, כמו שאר בני האדם, לא ידע אז מהו הוביט ומדוע לעזאזל הוא גר בתוך חור באדמה?! בניסיונו לתהות על קנקנו של היצור המשונה כתב טולקין את ״ההוביט״ על מסע ההרפתקאות של בילבו באגינס וחבורת הגמדים להשבת אוצרם האבוד. מאז - הכל היסטוריה - שלא לומר היסטריה. אני בטוח שטולקין לא דמיין לעצמו שיהיה מושג כמו - ״תיירות שר הטבעות״ שתגולל כל כך הרבה כסף.

בדרך לאוקלנד עצרנו בסט הצילומים של הshire או בעברית ״הפלך״. אתר הצילומים נקרא הוביטון והוא ממוקם לייד העיירה מאטאמאטה. האתר שימש בצילומי טרילוגיית שר הטבעות וממש לפני חודשיים סיימו לצלם כאן את שני סרטי ״ההוביט״ שנמצאים כרגע בקנה ההוליוודי של פיטר ג׳קסון. לצערי עד שייצא הסרט הראשון בדצמבר לא אוכל לפרסם כאן שום תמונות של הביקור מכיוון שהוחתמנו על מסמך דרקוני לפני שהרשו לנו להכנס ולצלם. עמכם הסליחה...

אחרי טקס החתימה נכנסנו לאתר מושקע באופן מוגזם ועצום שעל כל גבעה בו שפכו הר של דולרים. האתר שייך לחווה שוממת שכל מה שראו בה עד לשנת 2008 היו כבשים ופרות. צוות ה-location casting של פיטר ג׳קסון איתרו את החווה מהאוויר. מקום מבודד שהקידמה פסחה עליו וכאילו בהזמנה מוקם עץ ענקי על שפת אגם - מה שעתיד להיות ״עץ יום ההולדת״ של בילבו מהסרט fellowship of the ring. בעלי החווה לא יכלו לדעת מה מצפה להם. כשהגיעו לראשונה אנשי ההפקה לשאול אם יוכלו לצלם סרט בחווה ביקשו מהם שיחזרו למחרת כי בדיוק משודר עכשיו משחק רוגבי. כשחזרו, הסכימו לספר לבעל החווה מה שם הסרט רק לאחר שיחתום איתם על החוזה. כשסיפרו לחוואי הסקרן על הסרט הוא הגיב: ״lord of the who"?! בעלי החווה וכל הילדים שלהם כבר לא יצטרכו לעבוד יותר בחייהם.

הפקת הסרט הקימו כאן את סט הצילומים הגדול ביותר שהוקם אי פעם. במשך תשעה חודשים חפרו מערות הוביטים, בנו גשר, פאב, גלגל מים והכל בהשקעה חסרת פשרות עד הפרט הקטן. על כל עץ שמוזכר בספר הטיסו לכאן עץ שפורק ומוספר והורכב כאן מחדש. את עלי עץ האלון ייבאו מטאיוון והדביקו אותם אחד אחד(!) בחווה היו במקור המון כבשים אבל בהפקה הוחלט שזהו לא הזן הנכון והביאו לסט מאות כבשים אחרות מאזורים אחרים. נוהל כאן גן חיות שלם עם צוות של כ500 אנשים שחיו כאן מספר חודשים. מדהים לראות את רמת ההשקעה שהגיעו אליה.

תמונות מצונזרות - יפורסם בדצמבר

לסט הצילומים מגיעים אנשים שונים ומשונים בכל הגילאים. חוץ ממי שעוצר כאן בדרך לאוקלנד, מגיעות לכאן גם קבוצות פסיכים מחופשות להוביטים ואלפים. כשהמדריכה ראתה את כפות הרגליים השעירות שלי היא חייכה ואמרה - או! יש לנו כאן הוביט :) המדריכה סיפרה לנו שלפני כמה שבועות הגיעה מישהי וקנתה מחנות המזכרות שלהם את טבעת הזהב היקרה עם הכיתוב של the one ring, ואז שכרה מסוק בעוד כמה אלפי דולרים שיקח אותה מעל mount doom רק כדי שהיא תוכל להשליך את הטבעת אל תוך לועו! אם היינו יודעים את זה כשטיילנו שם לפני כשבוע... היינו לכל הפחות מחפשים משהו נוצץ על האדמה באמצע הטונגרירו קרוסינג.

אחרי הסיור, בחור משונה במיוחד לקח אותנו לראות איך גוזזים צמר של כבשה בחווה. לא ברור לנו מה הוא רצה מאיתנו, אבל מסתבר שזה משום מה חלק מהסיור בסט. האיש המשונה הסביר לנו על סוגי הצמר של הכבשים השונות ואז שלף כבשה מסכנה והתחיל לגזום אותה במהירות מטורפת. המחזה הדי איום ומיותר נמשך שניות בודדות מכיוון שמסתבר שאיכות של גוזז נמדדת אך ורק במהירות שלו (כבשים לדקה) ונראה שאותו איש משונה היה מאד טוב בזה ורצה להשוויץ. בסוף מופע האיימים הלא צפוי קיבלתי לפחות בקבוק חלב ואפשרות להשקות קצת כבשים מסכנות.

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

על תולעים זוהרות ונמלים מעופפות

מערות וואיטומו (Waitomo) הן אחד ממוקדי המשיכה הגדולים באי הצפוני ואי אפשר לומר שלא בצדק. מערכת של יותר מ300 מערות תת קרקעיות מאבן גיר (סלע משקע ימי) שהתפתחו בתקופה בה האיזור כולו היה מתחת לפני הים עד לפני כ30 מליון שנה. במערות השונות זורמים נחלים גועשים ומוצעות אינספור פעילויות שונות ומשונות בתוכן.

מערות וואיטומו

אחת מחוויות החובה במערות היא צפיה בחרקים מיוחדים במינם - התולעים הזוהרות. התולעים הזוהרות הן בעצם לא ממש תולעים - בבגרותן הן דומות יותר לזבובים ומבחינה ביולוגית הן בכלל שייכות למשפחת העכבישים. ה״תולעים״ מתחילות את מחזור חייהן בתור גלמים שגדלים על תקרות מערות. הגלמים זוהרים בחשיכה ובכך מושכים אליהם חרקים שנמשכים אל תוך קורים דביקים שמשתלשלים מהגולם הרעבתן. אחרי כמה חודשים בוקע מתוך הגולם יצור משונה הדומה לזבוב בלי פה ובלי מערכת עיכול. הזבוב המוזר חי כיומיים שלושה במהלכן כל מה שהוא עושה זה להזדווג במשך 24 שעות ואז למות מרעב. לא מן הנמנע שהזבוב יכלא במלכודת של תולעת זוהרת אחרת ויהפוך ארוחה של בן דודו הצעיר - אכן חיה משונה. בתוך מערה חשוכה ניתן לראות את התולעים זוהרות על התקרה בהמוניהן. קשה לצלם את התולעים זוהרות בחשיכה - אך הנה הקורים אותם הן טוות.

לצפות בתולעים זוהרות זה טוב ויפה, אך הדרך האמיתית לחוות את המערות וגם את התולעים היא ראפטינג במים שחורים (black water rafting). ראפטינג במים שחורים זהו ספורט שהומצא ממש כאן ומשמעותו בקצרה - משליכים אותך בתוך אבוב לתוך מערה חשוכה ומקווים שתצא מהצד השני :) לכבוד המאורע הולבשנו בחליפות צלילה מרופדות היטב סביב עמוד השדרה, הברכיים והמרפקים כדי לשמור על הגוף מן הסלעים ומהקור - טמפרטורת המים היא 12 מעלות בלבד בתוך המערות.

שיא החוויה (או שיא הפחד - תלוי את מי שואלים) הוא מפל בגובה 2 מטר שנמצא בתוך המערות ואותו חייבים לקפוץ כדי להמשיך במסלול. כדי שלא יהיו צרות מתחת לאדמה לקחו אותנו לפני לקפיצת אימון לתוך המים הקפואים. הנמלה, שכידוע נמנית עם היצורים היותר הפחדניים בטבע נענתה לאתגר ברגשות מעורבים. המדריך קרא: שלוש ארבע ו... אין תגובה. שלוש ארבע ו... המים ריקים מנמלה. שלוש ארבע ו- דחיפה קלה, יש נמלה באוויר - ובלופ - בתוך המים! :)

יש נמלה באויר!

ובתוך המים :)

ועכשיו תורי

אין ספק שהחוויה היתה ייחודית ומהנה - אנחנו ממליצים לא לפספס את הרפטינג לכל מי שמתקרב לניו זילנד. המערות המעוצבות בצורות אותן יצרה זרימת המים כאילו עוצבו במיוחד בשבילנו, והמדריכים היו מקצועיים ומשעשעים. בחלקים הצרים של המערה המדריכים צעקו ״eel up״ - או בעברית - התצלפחו - ואנחנו כמו בתרגול היבש התעצבנו בצורת צלופח ארוך וחלקלק.

Eeling up - dry run

באחד הקטעים הצרים בהם הזרימה לא היתה חזקה ביקשו המדריכים מכולנו לכבות את הפנסים. אחרי שתי שניות, כשעיניינו התרגלו לחושך המוחלט התחלנו לראות המוני כוכבים! כוכבים? לא! היו אלה מאות תולעים זוהרות שהאירו את תקרת המערה - מדהים. במשך מספר דקות שכבנו ושטנו בשקט כשכל מה שאנחנו רואים זה ניצוצות תולעים עד שאחת מהקבוצה פצחה בשיר קיטשי במיוחד. הצטרפנו כולנו לשירה בחשיכה ולרגע נדמה כאילו אין שום צרות בעולם - אולי חוץ מהמפל הממשמש ובא :)

בדרך למפל

הנמלה קפצה את המפל בגבורה מסויימת על אף שהמדריכה מאנה לעזור שוב בדחיפה. אחרי שעברנו עוד מפל, הפעם קטן יותר - התקרבנו כבר לסוף המסלול. כפות הידיים - החלק היחיד בגוף שלא היה מוגן מהקור התחילו לקפוא בעודן מנווטות את האבוב - והמרק שהוגש לנו ביציאה מהמים בהחלט היה במקום. נפרדנו מחברי הקבוצה מלאי חוויות.

חבורה מנצחת

למחרת לקחנו סיור ״יבש״ במערות בו יכולנו לשמוע קצת יותר הסברים ולראות גם מערות נוספות בהן המים פיסלו שלל נטיפים וזקיפים. למרות הגודל העצום של המערות והתשתיות המעולות שהכינו כאן - מבחינת הנטיפים עצמם למערת הנטיפים שלנו בישראל בהחלט אין במה להתבייש. מידי פעם הזכירה המדריכה את המקומות בהם עברנו בראפטינג - ״אתם שומעים את המפל השוצף הזה״? - פרצופים סינים מהנהנים - ״שני החברה האלה אתמול קפצו ממנו״ :)

משעמם בסיור היבש

מכאן אנו מתחילים במסע לקראת אוקלנד וסיום פרק הטיול שלנו בניו זילנד מתקרב. התחלנו לפרסם מודעות בדבר מכירתו של לאקי תומפסון רכבנו האהוב. קצת עצוב, אבל היו לנו רגעים יפים ביחד....

שקיעה על וואיטומו

יום שני, 6 בפברואר 2012

על הטיפוס הגדול שלא היה

הטראנקי הוא הר געש גבוה ובעל צורת חרוט קלאסית. כדי להגיע לפסגתו יש לטפס במסלול שעולה 1.6 קילומטר ואז לרדת חזרה באותו היום בהרפתקה מאומצת שעורכת כ10 שעות. אך לא כך רצה הגורל: על פסגתו של הטראנקי לא דרכנו, ואפילו את צורתו החרוטית לא ראינו. על מרגלות הטראנקי ישבנו וחיכינו 3 ימים לוטים בערפל כאשר התחזית מבטיחה התבהרות למחרת ומשקרת בעזות מצח. את הימים העברנו בניו פלימות׳, בה אין ממש מה לעשות כך שרוב הזמן בילינו בספריה - התחלנו לתכנן את המשך הטיול באוסטרליה ובארה״ב ולפחות ניצלנו את הזמן בצורה פרודוקטיבית. בניו פלימות׳ מאד מתגאים בפסל הקינטי שבטיילת. הפסל מתנועע בכיוון בה נושבת הרוח וכשלרגע הפסיק הגשם יצאנו לעשות פיקניק למרגלותיו.

לאן נושבת הרוח? נגד התכניות שלנו...

כל כך הרבה סיפורים איומים שמענו על מזג האויר בניו זילנד בעיקר באי הדרומי - מטיילים סיפרו לנו שבמשך חודש לא הפסיק לרדת גשם כך שאין לנו ממש על מה להתלונן... על הטראנקי נאלץ לטפס בפעם אחרת - אולי בטיול בר המצווה של הכלב שלנו בבוא היום...

לראשונה בטיול הכנו שניצל. אין כמו שניצל טוב כדי לגרום לך להרגיש בבית. בתאבון!

יום שישי, 3 בפברואר 2012

לוע הר געש בלב ים - האי הלבן

בלב ים, כחמישים קילומטר מצפון לחופה של העיר פאקטנה נמצא הר געש ימי פעיל היחיד מסוגו בניו זילנד. לוע הר הגעש מתנשא כ300 מטר מעל פני הים אך זהו כמובן רק קצה המפלצת. ההר הוא חלק משורת הרי געש שיושבים על שבר הלוח החל מאיזור טאופו וניתן לראותו מרחוק בזכות הגזים הלבנים אותם הוא פולט דרך קבע. אל ההר ניתן להגיע רק עם אישור מיוחד אותו מסדרות חברות התיירות. הכי נוח (ויפה) להגיע לאי במסוק אבל מי שבגינתו לא גדלים עצי דולר פוריים במיוחד יבחר בסירה.

אחרי הפלגה של כשעה וחצי בים פתוח הגענו אל היעד. בסירת גומי הורידו אותנו אל האי המעשן בו קיבלנו תדריך בטיחות והתחלנו במסע הקצר אל לועו של הר הגעש. לא ברורה ההחלטה לקרוא למכתש של הר געש דווקא לוע - אם כבר להשתמש בדימוי מגוף האדם אז לפי הגזים הריחניים והחמים שהוא פולט הייתי חושב דווקא על הקצה הפחות פופולרי של מערכת העיכול...

הקרקע של האי צבועה בצבעים שונים ומשונים ומכל עבר פזורות ארובות קטנות פולטות עשן, בריכות בוץ מבעבעות וניתן לשמוע את ההר כולו נוהם. כדי להקל על הרגשת המחנק על ההר ציידו אותנו במסכות גז קטנות שהעלו זכרונות ישנים של סדאם ושל פדי גאזה. את עצם קיומו של הסיור אישרו רק בבוקר היציאה בגלל שחייבים לוודא שהפעילות של ההר לא מוגזמת ושמצב הגלים מאפשר להתקרב אל ההר מבלי להתנפץ עליו.

הלוע הראשי של האי גדול וירוק. דרך מקורית במיוחד מצא לעצמו פועל במכרה גופרית להתאבד כאשר קפץ היישר לתוך הלוע המבעבע. הלוע הלוהט מעכל בשניות כל מה שיזרק לתוכו ואם עוצרים רגע לחשוב - אז אם כבר להתאבד, קפיצה לתוך לוע הר געש בלב ים היא בהחלט דרך ראויה. באיזור המכתש לא היה אפשר להשאר זמן רב - האדים הרעילים מזיקים לנשימה וגם לעדשת המצלמה...

הלוע הראשי של האי הלבן

קרוב לנקודה בה פרקו אותנו מהסירה יכולנו לחזות במפעל גופרית נטוש. הר הגעש מצידו, כנראה אהב את הגופרית שלו דווקא היכן שהיא היתה ואחרי שהתחילו לחפור הוא קבר את כל עשרת הפועלים שעבדו במפעל בהתפרצות לא צפויה. כיום נעזרים בהר למחקרים מדעיים וגם בתור חוזה רעידות אדמה די מדוייק. על ההר נמצא ססמוגרף שכמעט ואינו מפספס שום רעידת אדמה ולו הקטנה ביותר באיזור כולו.

שאריות ממפעל הגופרית

מדען אמיץ בפעולה

אחרי הביקור החזירו אותנו בשלום לפאקטנה, ובדרך ליוו אותנו עשרות דולפינים סקרנים. צוות הספינה ניסה לאתר גם חבורת לווייתנים מקומית בדרך אך ללא הועיל. יצא לנו לראות בדרך גם ״דג מעופף״ שזה דבר די פסיכי כשלעצמו. מגוון החיות שאנחנו רואים בטיול הזה נראה בלתי נדלה.

תודה מיוחדת ל״חבר האנונימי״ ולשני על ההמלצה החמה על האי המיוחד הזה. מפתיע שלא הרבה אנשים מטיילים כאן - אחרי הכל, כמה פעמים בחיים יש לאדם הזדמנות לעמוד על לועו של הר געש פעיל בלב ים...