שוויץ 2009 - יום 13

13/10/2009 – ברן

יחסית להיותה עיר, ברן לא נוראית בכלל וכיף להסתובב ברחובות היפים שלה.
אחת האטרקציות הידועות של העיר היא שפע המזרקות העתיקות המפוזרות בכל פינה.
גולת הכותרת של המזרקות היא פסל-מזרקה של ענק שזולל את ילדי העיר.
אני לא בטוח מה המשמעות ההיסטורית של הפסל, אבל הפרשנות האישית שלי שופכת אור על הסיבה לכך שהמקומיים פה נראים כל כך מאושרים:
כולם מכירים את הבעיה - יש את הגיל הזה, בו ילדים מפסיקים להיות חמודים, ומתחילים להיות קוץ בתחת – יש לי הרגשה שבברן מצאו לזה פיתרון…

ילדים שוויצרים מרירים – לפחות 70% מוצקי אדם

ויתרנו על סיור בפרלמנט השוויצרי, מכיוון שלא היה היום סיור באנגלית.
בגלל שעיקר התיירות עכשיו היא תיירות פנים, וגם ככה מדברים במדינה הזאת ביותר מידי שפות, יש סיור באנגלית רק פעם בשבוע.

פרוטוקול אופייני של הצבעה בפרלמנט השוייצרי: 

”להתעשר על גב התעצמות הטרור העולמי” – בעד

  “לאפשר רצח של מיליוני יהודים” - נייטרלי

הסתובבנו בשווקים הצבעוניים של העיר וקנינו כל מיני שטויות שבאותו הרגע נראו מאד נחוצות.

מלפפונים שויצרים ושאר ירקות במסדר בוקר

בברן יש שעון שאמור להיות מרשים ודומה לזה שבפראג. לא זכור לי שהתרשמתי במיוחד מהשעון בפראג ובכל מקרה – השעון מכוער ומיותר למדי..
גם הסיפורים וההמצאות על כך שהשעון הזה היה ההשראה של איינשטיין בחקר תורת היחסות לא הוסיפו לשעון יותר מידי. מקווה שיסיקו פה מסקנות ובביקור הבא שלנו יוצב כאן פסל של ענק שזולל שעונים…

ברן, ברקע – שעון מטופש

ציף ציף – עוד מזרקה בברן

במוזיאון ההיסטורי של ברן, ביקרנו בתערוכה הקבועה של אלברט איינשטיין.
התערוכה היתה הפתעה נהדרת, ואסור לפספס אותה בשום אופן.
חוץ מסיפורים מעניינים על חייו של איינשטיין, שהיה אדם די מגניב בפני עצמו, היו בתערוכה הסברים אינטראקטיביים מעניינים על חלק מהתיאוריות והגילויים שלו.
בין הייתר למדנו על תורת היחסות הפרטית, הכללית, מסעות בזמן, והכי חשוב – איך להפוך מאות אלפי יפנים לאבקה!

יהודון מתעסק עם קטינה באמטלת ניסוי בעניין מהירות האור

משם המשכנו אל ה-Münster של ברן. כנסיה נחמדה ובה מגדל שאליו ניתן לטפס ברגל ולהשקיף על העיר.
הטיפוס החזיר אותי לילדות, וממש לא בגלל שגדלתי בברן. כבר כשהתקרבנו לקומות העליונות תקף אותי פחד גבהים – הרגשה שכבר הספקתי לשכוח.
לדעתי יש לי “פחד גבהים אורבני”, כי בכל מה שקשור לטבע, אני ממש לא מפחד… מוזר…

berner münster – פחד גבהים אורבני

לסיכום - מומלץ לבקר בברן, העיר באמת נעימה, ולא כל כך דומה לערי בירה אחרות באירופה בהן יצא לי לבקר.

המשך יבוא…

שוויץ 2009 – יום 12

12/10/2009 – טעימה איטלקית

היום עשינו טעימה מטיצ’ינו - הקנטון האיטלקי של שוויץ .
כשאני אומר טעימה, אני לא מתכוון באופן מטפורי, אלא יותר באופן פטיפורי...
לא צריך להתבייש.. באנו לפה במטרה ברורה לאכול אוכל איטלקי!
ככל שקראנו במדריך על האיזור, לא הצלחנו למצוא שום סיבה טובה לבוא דווקא לכאן ולא לאיזור שוויצרי אחר, אבל בשם הגיוון בלבוש של “אוירה של איטליה” הכרענו את הכף.

 בונג’ורנו פרינצ’יפסה

בבוקר הסתובבנו בלוקרנו. הריחות והשפה האיטלקית אכן נתנו הרגשה שונה (מעיין דיגדוג\גירוד\קרקור באיזור הבטן).
האטרקציות בעיר הן כנסיה, טירה קטנה, כיכרות וכרגיל אגם עצום ויפה.
שוטטנו להנאתנו ברחובות בין פיצריה אחת לשניה.

איטלקי משועמם ב-Locarno

משם המשכנו לLugano, בירת הקנטון. אני חושב שהדרך הכי טובה לתאר את Lugano זה: כמו Locarno, רק יותר גדולה כשהתוספות על הפיצות כאן אולי קצת יותר מגוונות…

 ביקור בשוק ב-Lugano הצבעונית

שוב הסתובבנו בעיר בעקבות האטרקציות התורניות – כנסיה, פסל וכו..
הרחובות היו מלאים בתיירים והיתה אווירה נעימה של חופש.
השמש יצאה ומזג האויר היה מושלם. ניצלנו את ההזדמנות כדי לשכב על הדשא בפארק היפה של העיר על שפת האגם.

יום מנוחה בניחוח איטלקי

זלילת הפיצות והגלידה יכלה רק לדחות את הקץ לקראת האטרקציה המרכזית של היום  – ארוחת הצהרים!
אחרי התלבטות קלה, בחרנו במסעדה שהומלצה על ידי ה-Lonely planet והיתה במקום אסטרטגי על אחת מכיכרות העיר היפות.

אין כמו הסלט האהוב עלי ביותר סלט קפרזה בצבעי הדגל האיטלקי כדי לעורר את התאבון (שבמילא היה ערני היום יתר על המידה). ריזוטו פטריות מדהים, ורביולי בשר פיקנטי כיכבו בארוחה לצד בקבוק יין איטלקי טעים.
המטבח האיטלקי אמנם פשוט יותר מהצרפתי, אך לטעמי אינו נופל ממנו.

אילו חיים שלוים יש להם פה, כל כך רחוקים מהחיים בישראל… 
בדיוק כאן כל כך קל לראות שמה שקובע את אורח החיים הוא לא המקום או הנסיבות, אלא האנשים. אם במקום שוויצרים ואיטלקים היו יושבים כאן יהודים וערבים, הכל היה משתנה. אלו היו רוצים להתפלל דווקא על שפת האגם של האחרים, ואלה מנגד, היו מתפוצצים בפיאצות בתחושת שליחות אלוהית מפגרת..

לא ממש הבנתי איך הגיעו אדמות איטלקיות או צרפתיות לידי השוויצרים, אבל בכל מקרה, אהבתי מאד את הפתרון של לשפוך יין במקום לשפוך דם…

 

אגם Lugano

את Lugano היפה עזבנו כשלפנינו נסיעה ארוכה לכוון Bern.
בדרך, כשעברנו באיזור גבוה, תפסה אותנו סופת שלגים שאמנם לא נמשכה יותר מידי זמן, אבל הספיקה לכסות את האיזור בשלג.

הגענו לBern לקראת ערב, והתמקמנו ב-Backpackers המקומי שהיה מעולה מכל הבחינות, והכי חשוב גם מבחינות המיקום והמחיר (108 sfr לחדר עם מקלחות משותפות).
http://www.bernbackpackers.ch/
במקום היו מכונות כביסה, מטבח משותף עצום ומאובזר, וחדר כיף עם טלויזיות וספרים.

המשך יבוא…

שוויץ 2009 – יום 11

11/10/2009 – Zermatt אהובתי!

היום קמנו מוקדם, ארזנו את כל חפצינו אל תוך האוטו ועזבנו את Leuk לכיוון “עיר החניונים” Täsch.
תושבי Täsch לא גוועים מרעב רק בזכות העובדה שTäsch היא העיר הכי קרובה לZermatt אליה ניתן להגיע באמצעות רכב. כל תושב כאן הפך את החצר האחורית שלו לחניון, וגובה תשלום לפי ההיצע והביקוש.
למזלנו, בעונה זו הביקוש דל, כך שמצאנו חניה יומית ב4 SFR(!) – לא ידענו אפילו שהשוויצרים מכירים שטרות של פחות מ20.

הבנת הנקרא מלמדת של-Zermatt לא ניתן להגיע עם מכוניות. ואכן, Zermatt הוכרזה כCar-free והסיבה הרשמית לכך היא שהתושבים לא מעוניינים שזיהום האוויר יהרוס להם את הנוף.
אפילו 6000 התושבים של Zermatt יכולים להגיע אליה ברכבת בלבד.
קיים כביש המוביל ל-Zermatt בו ניתן להשתמש עם מכוניות חשמליות בלבד לצורך העברת סחורה, או במקרי חירום.
אני עדיין חושב שבסך הכל מדובר בתעלול עסקי גאוני שיצר מקור הכנסה ל”עיירת החניונים”…

בכל מקרה, עלינו על הרכבת לZermatt, שנכנסה למנהרה חשוכה, ובתוכה התרחשה תאונה קטלנית בה נהרגו כל הנוסעים ואנשי הצוות של הרכבת. אני די בטוח שבדיוק כך זה התרחש, מפני שהדבר הבא שאני זוכר אחרי שנכנסנו למנהרה זה שהגענו לגן עדן!

כל עניינה של Zermatt הוא טיולים וסקי! בתי העסק היחידים בZermatt הם חנויות טיולים או ספורט חורף וכמובן פאבים מגניבים!
אני מתנצל על ריבוי סימני הקריאה היום, יש ימים שבהם פשוט מתחשק לי לקרוא! בכל מקרה תסתמו את הפה שלכם, זה הטיול שלי ואני אפסק אותו איך שאני רוצה* !!!
* כפוף לאישור הנמלה

  

הMatterhorn מציץ מבין העננים בZermatt

מזג האויר הצפוי בZermatt היום הוא מעונן לאורך כל היום, אבל אל דאגה, אין שום קשר בין מזג האויר בZermatt לבין זה שבהרים של Zermatt, לשם העננים נמוכים מדי מכדי להגיע.
בהרים של Zermatt יש שלג כל השנה, ואתר סקי הקיץ כאן מאד פופולרי.
השתמשנו ברכבל הסקי כדי לברוח מהעננים של Zermatt ולהגיע לנק’ המוצא של המסלול שלנו.

Zermatt מכוסה בעננים - שמש בהרים

מטיילים מכל העולם מגיעים ל-Zermatt כדי לחזות בהר ה-Matterhorn (מ4478) שהוא אחד מהסמלים של שוויץ.
הLonely planet מתאר אותו ככזה שמתגרה בטריגונומטריה. לי הוא נראה כמו שן של כריש ובכל מקרה אם מישהו מתכנן לטפס עליו, אני לא ממליץ לשבת כשמגיעים לפסגה כי הMatterhorn יכול להיות חתיכת קוץ בתחת :)

 

Matterhorn – קוץ בתחת בגודל ארבעה וחצי קילומטר

המסלול שבחרנו נקרא Matterhorn Glacier Trail. מסלול שיוצא מTrockener Steg ומסתיים ב Schwarzsee Paradise. למזלי הרכבל ב Schwarzsee Paradise היה בשיפוצים, ולכן לא היתה לנו ברירה אלא להוסיף למסלול קטע נוסף שיביא אותנו עד לרכבל הבא. בקיצור – יום ארוך וכיף :)

 Matterhorn Glacier Trail

המסלול נקרא בשם זה מפני שהמסלול מתחקה אחרי מסלול נסיגה של קרחון שעבר כאן די מזמן. במסלול מפוזרות כ20 עמדות עם הסברים על התופעות הגיאולוגיות שיצר הקרחון, ועל החיות והצמחים בסביבה.
המידע הוסיפו הרבה לטיול שגם ככה היה מדהים.

ה-Matterhorn ואני – סיפור אהבה ממבט ראשון

להפתעתי היינו כמעט לגמרי לבדנו במסלול. למרות שזאת לא העונה, מזג האויר היה מושלם.
באחד השלטים היה כתוב שהקרחון במהלך נסיגתו לפעמים פולט חלקי גופות. מאותו הרגע כל אבן נראתה כמו אצבע כרותה :)

Matterhorn Glacier Trail

בגלל כל העניין עם הקרחון, המסלול היה מגוון מאד. במקומות מסויימים הקרקע עדיין לא מסוגלת להצמיח כלום אז הנוף היה דומה למדבר קפוא. בהמשך עברנו בין אגמים ונכנסנו לעמק מלא סלעים גדולים אותם הקרחון “סחב” תוך כדי הנסיגה שלו.

זה מטוס, זה זאת ציפור, לא - זה סתם דוד עמית עם מקלות!

הדבר היחיד שהיה קבוע במהלך כל המסלול היה הMatterhorn. מכל מקום בו היינו יכולנו לראות אותו מתנשא מעלינו.

ה-Matterhorn מעוד זווית…

מ-Schwarzsee לכיוון Zermatt היתה ירידה ארוכה. במהלך הירידה נכנסנו בין יערות אלפיניים בהם אמורים להיות נקרים. נזכרנו ב-Woody woodpecker הנהדר. חלקינו חשבנו שזה מאד נחמד להמשיך את ההליכה תוך כדי הכרזות חוזרות של: Guess Who ?  ומייד לפצוח בצחוק נקרי מתגלגל ונטול רסן :)

כשהגענו ל-Zermatt אחרי ירידה קשה ויום ארוך, היינו תמימי דעים שמגיע לנו פיצוי בדמותה של התחזרות קולינרית. בנוסף לבירת סוף-המסלול המסורתית שלנו, הזמנו בפאב גם צלחת צ’יפס עצומה ומלאה בנחמה.

 

חזירות בלתי נמנעת

התאהבתי ב-Zermatt ממבט ראשון, ויש לי הרגשה שזאת לא הפעם האחרונה שאני אבקר בה. יש כאן כמות לא הגיונית מסלולי טיול מגוונים, וזה עוד מבלי להזכיר סקי!
עזבנו את Zermatt לפני שהחשיך בדרך לטיול חדש. מכאן הטיול יהיה אורבני יותר - ארזנו את מקלות ההליכה, להם לא נזדקק עוד בטיול הזה.

 

ה-Matterhorn בתמונת פרידה מZermatt

לכל התמונות מ-Zermatt

נסענו ברכבת חזרה ל-Täsch, שם חזרנו אל מכוניתינו האהובה. במטרה לקצר מרחקים לקראת מחר, התחלנו בנסיעה מזרחה לכיוון קנטון Ticino האיטלקי בו נטייל מחר. בגלל השעה המאוחרת לא לקחנו סיכון והתקשרנו להזמין מקום לינה בLocarno. מצאנו מקום שנראה סבבה ב-Lonely Planet בו היתה בעיה של מקום.

הגענו ל-Locarno בשעה מאוחרת. המלון היה נחמד. שוב המקלחות היו מחוץ לחדר, ושוב היינו לבדנו בכל הקומה כך שבעצם היתה לנו מקלחת פרטית…
יצאנו לסיבוב לילי בעיר, ולמרות שידענו את זה מראש, זה עדיין היה מפתיע איך שבין רגע פתאום אנחנו כבר לא בשוויץ, ואפילו לא בצרפת – זאת איטליה, עם כל הפיאצות הפיצריות והשפה האיטלקית בכל מקום.

הפיאצה הראשית של Locarno

  המשך יבוא…

שוויץ 2009 – יום 10

10/10/2009 – יום של כל מיני

היום שוב יחסית מעונן עם סיכויים לגשם, אז שלפנו מהשרוול תכנית ליום גשם.
חיברנו כל מיני אטקרציות שנמצאות יחסית קרוב, ולא לוקחות יותר מידי זמן כל אחת, וחיברנו אותן ליום טעימות נחמד.

את הבוקר פתחנו כיאה ליום גשם, במוזיאון. נסענו למוזיאון Paul Klee שבפאתי Bern. המוזיאון נמצא ממש על הכביש הראשי, כך שלא נאלצנו להכנס לעיר בכלל.
המוזיאון היה יפה מאד מבחוץ, וגם מבפנים היו לו כמה רגעים יפים. Paul Klee הוא מהאומנים השוויצרים המובילים, ומחלוצי תנועת הBauhaus שהשפיעה בין היתר על הבניה בתל אביב.

מוזיאון Paul Klee

מהמוזיאון המשכנו אל הקנטון הצרפתי Fribourg כדי לבקר בעיירות Bulle ו Gruyères. בBulle היפה עברנו ממש בקצרה. עשינו סיור רגלי, ראינו את הטירה שלהם וחזרנו למכונית.

 

Bulle – צרפתיה קטנה ושובבה

Gruyères היא עיירה גדולה יותר, עם מרכז יפיפה שנשמר מימי הביניים ומשקיף על נוף שוייצרי טיפוסי.
במרכז Gruyères הקטן היו די הרבה אנשים, והמון מסעדות עם ריח חריף של גבינה מותכת

 

מסעדה ב-Gruyères

בכנסיה שברחבה המרכזית של העיר הייתה בעיצומה חתונה מקומית שנראה שהתאספו סביבה יותר תיירים מאשר אורחים.

Gruyères חתונה במרכז

אחרי סיור קצר, ישבנו לאכול רעבים מתמיד. זללנו פונדו מנצח, שתינו יין לבן טעים, ובעיקר היינו מאושרים :)
את הגבינה המפורסמת Gruyère, מכינים ממש כאן מפרות מסכנות עם זרים על הראשים. הצטיידנו להמשך בגבינה טעימה.

מנה ראשונה לקראת סדרה של זלילות

 

פונדו איכותי בדרך למפגש עם מיצי קיבה

ב- Gruyères  ממוקם מוזיאון של H.R. Giger, האיש מאחורי האפקטים המיוחדים בסדרת Alien (הנוסע השמיני). החלטנו ללכת על זה. המוזיאון היה מושקע יחסית ומה שבעיקר יכולנו ללמוד ממנו, זה שאותו Giger הוא סוטה מין בין גלקטי. כמה מהמוצגים, שהוחבאו מאחורי וילונות עם הכיתוב “למבוגרים בלבד”, ילוו אותי בסיוטים נבחרים בשארית לילות חיי.

 

מתוךAlien, זוכה פרס האוסקר על התרגום הגרוע ביותר

את היום סיימנו בריויירה השוויצרית בעיירת הנופש Montreux.
Montreux היתה הפתעה נעימה בזכות אוירת החופש הנעימה ששררה בה.
ניתן כאן לראות אוליגרכים, טרוריסטים, רוצחי עם וסתם עשירים – כולם יושבים בבתי קפה ושוכחים לרגע אחד את הצרות שלהם.

שקיעה על אגם ג'נבה - Montreux

Montreux, מפורסמת בתעשיית המוסיקה שלה (או לפחות היתה מפורסמת). בעיירה יש אולפן הקלטות בו לא מעט אומנים מהשורה הראשונה הקליטו אלבומים.
לקח זמן עד שעשינו את הקישור לשיר Smoke on the water של ה Deep purple, שמתאר איך במהלך הופעה של Frank Zappa בMontreux היתה שריפה גדולה, והעשן היתמר מעל אגם ג’נבה.
מסתבר שהDeep Purple היו כאן בהקלטות בדיוק כשארעה השריפה.

רק כשאנחנו באים לא קורה פה כלום! לא שריפה מטופשת, ובטח לא הופעה של Frank Zappa. לפחות לפסל המגניב של Freddie Mercury יש יסודות עמוקים בבטון כך שהוא כבר לא יברח לשום מקום.
Queen הקליטו פה כמה אלבומים, ותמונת השער של האלבום Made in Heaven צולמה כאן. מספרים שפרדי החזיק כאן בית בו הוא נהג להרגע.

 

Fredie Mercury בפוזה אופיינית

תמיד מצחיק באירופה להכנס לMcDonald's כדי לראות איך עשו כאן את ההתאמה לאותה המדינה (אה, וגם כי מבצע הצ’יזבורגר ביורו הוא פיתוי גדול מידי עבור דוד עמית)
לשוויצרים אין המון מאכלים שנחשבים שלהם (בעיקר גבינות ושוקולדים), אז בMcDonald’s נאלצו לעבוד עם מה שיש :)

מק-פונדו, ויד שמגוננת על הרעיון הגאוני הזה :)

נסענו בחזרה למלוננו הצנוע בLeuk כדי לישון בו את הלילה האחרון. מחר שוב נחפש לנו מקום לינה חדש בדרך מזרחה.
אהבנו את המלון שלנו בLeuk, הוא התאים בדיוק לצרכים שלנו כאן.

נוף מהמלון שלנו ב-Leuk

המשך יבוא…

שוויץ 2009 – יום 9

09/10/2009 – Aletsch Glacier

התעוררנו בLeuk המנומנמת לצלילי פעמון הכנסיה העתיקה. אכלנו את ארוחת הבוקר וניסינו לברר מה יהיה מזג האויר.
האיש בקבלה הראה לנו בפרצוף משועשע, שבעיתון צויירו כל הicon-ים של מזג האוויר שקיימים – שמש, עננים, גשם ושלג :)

התוכנית היום היא לטפס לאיזור הAletsch Glacier והחלטנו לא לשנותה.
הAletsch Glacier הוא הקרחון הגדול ביותר באלפים (באורך של 23 קילומטרים), נמצא בין שרשרת הרים בגובה ממוצע של 4000 מטר, ואמור להיות מרשים באופן חריג.
הקרחון בדומה לשערו של יזהר אשדות, נמצא בנסיגה מתמדת וצפוי להעלם בעוד X שנים - תלוי את מי שואלים. (כשבכל מקרה X גדול ממש ממספר השנים שנותרו ליזהר שלנו להתפאר ברעמתו)

לא התעכבנו כל עוד השמש בשמיים, ונסענו לכיוון Fiesch שם השארנו את הרכב בחניון, כדי לעלות ברכבל לEggishorn. 
מיד עם הירידה מהרכבל נשקף בפנינו נוף בלתי נתפס של קרחון שנראה כמו אוטוסטרדה בת 6 נתיבים שמתפתלת בין ההרים.

Aletch Glacier – אוטוסטרדה קפואה בת 6 נתיבים

לאורך כל העליה ברכבל לא ניתן היה לראות את היעד שלנו, מפני שזה היה מכוסה כולו בענן עצום ומעורר חשדות. כשירדנו מהרכבל הענן החל לברוח כאילו שבחיים הוא לא ראה יהודונים, ונראה היה שמתחיל להתבהר.
התחלנו לטפס לכיוון פסגת הEggishorn בדרך שמאד הפחידה את הנמלים שביננו מפני שהיא היתה צרה, סלעית וקרובה מידי אל התהום :)

נמלה על סף תהום - Aletsch Glacier

תהום או לא, הכל זוטות לעומת הקרחון האינסופי המדהים הזה. פשוט קשה לתפוס שדבר כזה באמת קיים.

 

איילון צפון בעידן הקרח

אותו ענן שקודם ברח מאיתנו, בסך הכל הלך לקרוא לאחיו הגדול, ובדרך חזרה לתחנה בEggishorn כיסו עננים את כל הדרך ביסודיות מרשימה. אם נסתכל על חצי הכוס המלאה, לפחות לא ניתן היה לראות שאנחנו הולכים על סף תהום :)

הממ.. אני בטוח שלפני רגע היה כאן שביל

הדרמה היתה ביננונית למדי, כשיצאנו מהענן והגענו חזרה לנקודת היציאה. לרגע שוב נראה היה שמדובר בסתם ענן בודד שחולף עם הרוח.

ענן משחק "תופסת נמלים"

החלטנו שכל המשחק בו העננים באים והולכים הוא קטע מגניב, והתחלנו לרדת במסלול רגלי יחסית תלול לכיוון Fiescheralp.

יורדים לכיוון Fiescheralp

לאורך כל הירידה עננים באו וחלפו, בכל פעם שקצת התבהר נחשף בפנינו נוף חדש ויפה של האיזור, של אגמים ושל הקרחון האדיר הזה, שפשוט שאין לו סוף.

מרגיש בעננים

הירידה מ-Eggishorn ל-Fiescheralp

המשחק שלנו באש הגיע לקיצו הידוע מראש בדיוק כשהגענו לנקודת התצפית האחרונה על הקרחון בדרך למטה. אם אקדחים קיימים בשביל לירות, עננים כדי להרטיב…
המלאך שאחראי על חדר הבקרה של האקלים התעורר באיחור, ורק עכשיו ראה את התחזית המגוונת עליה המליצו לו בעיתון.

 

רגע לפני הסערה

אותו מלאך בירוקרט בנזונה התחיל ללחוץ על כל הכפתורים, ומה שהתחיל כטיפטוף התפתח מהר מאוד לגשם חזק, והתחלף לפרקים בברד משוגע :)
לבשנו את מעילי הגשם, כיסינו את התיקים בכיסויי הגשם, והתחלנו לרדת בנחישות למטה.

לא משנה בכמה Gore-Tex תצפה את הנעליים שלך, אם המכנסיים הם לא מכנסי גשם, אחרי שעה הליכה בגשם המכנסיים ייספגו, דרכן הגרביים ומשם הדרך לשלוליות בנעליים קצרה ביותר. למזלנו היינו מצויידים בכפפות טובות, שבילעדיהן הברד ממש הכאיב על כפות הידיים החשופות והקפואות שלנו.

הדבר הטוב שיצא מחווית הירידה הזאת, הוא שהנמלה סוף סוף עשתה סימנים של התגברות על פחד הירידות המפורסם שלה, וירדה בקצב מרשים על אף הגשם!אחרי קצת יותר משעה, שהרגישה כמו קצת יותר מנצח, הגענו אל המבנה המחומם בFiescheralp שם חיכה לנו מרק חם עם בירה שהחזיר אותנו אל חיקם של בני האדם.

 

דיבוב: אתה עוד תחטוף על זה

ירדנו חזרה ברכבל לFiesch שם שמחנו למצוא את האוטו המאובזר שלנו, והפעלנו את מחממי המושב למקסימום. בדרך לLeuk עברנו עם האוטו להציץ על הארמון של Brig שבמילא היה בדרך.
אחרי מקלחת טובה בLeuk רצינו לפנק את עצמנו הערב – וכמו שכבר הבנו אתמול - זה אומר בהכרח ללכת למקום של צרפתים.

נסענו לSalgesch, עיירה פיצפונת שמפורסמת ביינות ובייקבי הבוטיק שלה.
העיירה כולה נראית כמו יקב אחד גדול, כשכל דבר פה מריח ונראה איכשהו קשור ליין.
לראשונה בטיול לבשנו בגדים שאינם “בגדי טיולים” וישבנו במסעדה מעולה.
פילה בקר ומנה מיוחדת מכבש מוגשים לצד רושטי לוהט, ליוו יפה את הPinot Noir, שהגיע היישר מיקב מקומי בבעלותו של השכן של בעלת המסעדה.

המשך יבוא…

שוויץ 2009 – יום 8

08/10/2009 – Sion וסביבתה

היום אנחנו עוזבים את Grindelwald ואיזור ה Bernese Oberland ועוברים לקנטון Valais.
אמנם על המפה האיזורים נראים קרובים, אבל בגלל רכס הרים עצום שמפריד בינהם, העניינים קצת מסתבכים.

הדרך הכי מהירה לעבור בין האיזורים ברכב היא דווקא ברכבת. אני לא מתבלבל: רכב – ברכבת. השוויצרים, שמערכת הרכבות שלהם קרובה למושלמת, חצבו מנהרות בהר לרכבות בלבד. כדי לעבור עם הרכב לצד השני של ההר, עולים עם הרכב על מעבורת רכבים שתמורת סכום לא סמלי במיוחד, מסיעה אותך דרך המנהרה.

ברכבת המכוניות בדרך לValais

את רוב היום נעביר באיזור Sion שהיא הבירה של קנטון Valais. מה שמייחד את הקנטון, מבלי להזכיר את הנופים, הוא שהאיזור מתחלק לעיירות צרפתיות, וגרמניות.
חוץ מהשפה, אפשר לראות הבדלים קיצוניים בבניה, באורח החיים ואולי הכי חשוב – במטבח (הו המטבח).

את Sion הצרפתית אי אפשר לפספס מהכביש הראשי, בזכות שתי טירות עתיקות שכל אחת מהן יושבת על גבעה משלה.
נכנסנו לSion וטיילנו קצת ברחובות העיר. מדהים איך שנסיעה יחסית קצרה, הביאה אותנו למדינה אחרת לגמרי. כיאה לצרפתים הארורים לא היה אפילו עלון אחד בשפה האנגלית במשרד התיירות של העיר. לא שהיינו צריכים מהם משהו – אבל לפחות נעזרנו בהם כדי להזכר לרגע למה בעצם כל כך חשוב לשנוא צרפתים :)

 

טירה של צרפתים - Sion

Sion כולה מוקפת כרמים, שניטעו בכדי לספק את צמאונם הבלתי פוסק של הצרפתים ליין. אחרי שיטוט קצר בעיר, יצאנו למסלול קצר שעובר דרך הכרמים של Sion ושמו Bisse de Clavau.

 

Bisse de Clavau

המסלול קל, ירוק, ושונה מאד מהמסלולים שעשינו עד היום בשוויץ.
במסלול עוברים בין חלקות שונות של כרמים השייכים לכל מיני ברונים צרפתים שאוהבים את הבאגט שלהם קשה, ואת השבלולים רכים.

  

כרמים של ברונים

המסלול ממשיך לעלות ומצטרף לאקוודוקט צר עם מיים שוצפים שנושאים עלי שלכת צהבהבים.
לעזאזל הצרפתים – חייבים להודות שמשהו הם יודעים לעשות טוב.
הרומנטיקה מסתבר, לא מתה, היא רק גוססת לה בין גפנים של עיירה צרפתית בשוויץ.

 

Sion כפי שנראית מBisse de Clavau

במקום לסיים את המסלול ולחכות לאוטובוס עם שעות הגעה אקראיות, אחרי כשלושת רבעי מסלול עשינו אחורה פנה, וחזרנו על עקבותינו בחזרה לSion.

את ארוחת המטיילים המסורתית שלנו, דחינו ליום בו נהיה באיזור גרמני ודגמנו את המטבח הצרפתי במסעדה קטנה בSion.
האוכל היה מדהים. מנה אחת של צבי מת עם פירה, כרוב שחור וענבים, ומנה נוספת של פנה עם סלמון בוודקה. את הבירה היומית החלפנו ביין  מקומי שנקראFendant (לבן) שעשה רק טוב.

אחרי סיור קטן נוסף בSion ביקרנו במשרד התיירות של האיזור כולו שגם ממוקם בSion ובו כבר היה הרבה חומר באנגלית.
מה שבעיקר חיפשנו שם זה אופציות לינה. קיבלנו עלון של האתר www.bnb.ch בו כבר השתמשנו, ויצאנו לדרך.

אחרי כמה שיחות טלפון ובירורים, בחרנו במלון בLeuk שנמצא במרכז הValais ויכול להיות בסיס טוב לטיולים באיזור.
המלון שנקרא Hotel Schloss, ממוקם ליד ארמון מימי הביניים ומאד אהבנו אותו  למרות מחירו הזול. המקלחות והשרותים במסדרון, מה שלא היווה בעיה גם בגלל כמות המקלחות ונקיונן, ובעיקר בגלל שהיינו כמעט האורחים היחידים במלון.
בחדרים כמו שמקובל בהרבה מקומות כאן, יש כיור עם מגבות כדי שיהיה אפשר לצחצח שיניים בחדר.

 

סיור לילי בLeuk

בLeuk פתאום חזרנו לשמוע גרמנית. Leuk הוא כפר קטן ועתיק שנחמד מאד להסתובב ברחובות העתיקים שלו. עשינו טיול לילי קצר בLeuk וחזרנו לישון.