אירלנד 2007 – יום 12

07/10/2007 - לונדון(דרי) לא מחכה לי

התעוררנו בבוקר ב ל”שרקני”. בעלת הבית שאתמול היתה מאד נחמדה, נשארה מאד נחמדה - אך גם נוסף לה מימד לא מבוטל של מוזרות.
זה התחיל בזה שהיא התעקשה שכבר שילמנו לה אתמול והיה צורך להתווכח איתה שלא, והמשיך כשעברנו ליד המטבח בו חזינו בתמונה עצומה של האפיפיור שהיתה מונחת על השיש, והפכה את המטבח למקדש קטן.
בבית הסתובבו אנשים עם מבטים של זומבים שלא הוציאו שום הגה, והכי גרוע - בעלה, שנראה שם עוד הכי נורמלי, הסתובב עם לכלוך ענקי בצד הפה והיא לא אמרה לו על זה כלום!

את היום נתחיל ב Glenveagh National Park, אך לא אמשיך בסיפור לפני שאחנוך את פינת “האירים משוגעים על…”:

• האירים משוגעים על להוסיף gh בסוף שמות של מקומות
• האירים משוגעים על subway (חנות הנקניקים – לא רכבת תחתית..)
• האירים משוגעים ממש על כיכרות! כמעט בכל הזדמנות, גם אם אין בכלל פיצולים הם תוקעים כיכר. גם באוטוסטרדה של 5 נתיבים הם תוקעים כיכרות ע-צ-ו-מ-ו-ת ומיותרות!
• האירים משוגעים על - לגור לצד כביש ראשי באמצע שומקום. פתאום מאמצע כביש יחסית ראשי, יש כניסה לחניה של בית בעל שטח עצום – בלי שם של רחוב, מספר או שילוט. אם רוצים לשלוח לבית כזה דואר, צריך לכתוב לדוור משהו כמו: סע בכביש הראשי, הבית ה 6 מצד ימין… בבתים מהסוג הזה שממוקמים בCarrick יש בחצר טרמפולינה ענקית.
• האירים משוגעים על טרמפולינות!

נכנסנו לפארק הלאומי באמצעות shuttle שלקח אותנו לאיזור בו מתחילות ההליכות רק כדי לגלות נקודה נוספת:

• יש אירים שהבית שלהם תקוע באמצע national park!

 

אגם צלול ב-Glenveagh National Park

 

הפארק היה נחמד. אגם צלול ושקט, טירה מרשימה וגנים סבירים.
טיילנו בטירה “בקטנה” והסתפקנו במסלול קצר יחסית למפל המים של הפארק.

 

גן הטירה ב-Glenveagh National Park

 

משם טיפסנו לנקודת תצפית יפה עם חבורת אירים עליזים.

 

תצפית על הטירה- Glenveagh National Park

 

Glenveagh National Park

התחברנו קצת עם האירים, וגילינו שאחת מהם גרה בDerry - שהיא היעד הבא שלנו. היא היתה מאד נחמדה, המליצה לנו על מקומות לינה ואפילו ציירה לנו מפה שבדיעבד הצילה אותנו כשגילינו שהרחובות בDerry לא כל כך משולטים…

נסענו לכיוון Derry או Londonderry. האירים קוראים לעיר Derry והבריטים Londonderry. מדובר במשחק ילדותי ומטופש. אם נשווה את זה לישראל, זה כמו שהפלסטינאים יקראו לירושלים עזהירושלים…

מיד שמים לב שעוברים את הגבול. הבריטים המרגיזים מודדים מרחקים במיילים, ואת הבתים שלהם הם בונים מלבנים חומות ומכוערות. המטבע שלהם הוא פאונד למרות שאכנה אותו מרגע זה שילינג בלי שום סיבה הגיונית.

 

כך משחקים ב”רולטה אירית”

דרי היא סוג של עזה. אנשים מפוקפקים, בלאגן, ואוירה כללית של נזק. מצד שני באנו לדרי בשביל לקבל את האוירה הזאת ולשמוע קצת סיפורים, אז למה בעצם אני מתלונן?!

הלכנו לB&B עליו המליצה האירית מההר. פתחה לנו את הדלת אישה מטורללת עם מבטא אנגלי ושיניים עוד יותר אנגליות בעקימותן. מבלי שנבקש קיבלנו ממנה סקירה על “המצב” בצפון אירלנד – איך היא שמחה שאחרי 30 שנה ו4000 הרוגים הגיעו למצב סביר, ואיך זה יפה שהגענו מישראל. היא סיפרה שיצאה משלחת של בריטים ואירים לישראל לספר לנו ולפלסטינאים איך הצליחו “לעשות את זה” כאן…

 

אוירה של עזה, בדרי

 

יצאנו לסיבוב “סביב חומות דרי”. החומה לא ממש מעניינת, אבל הסיור לא ארוך מידי, כך שזה היה נחמד. היה נחמד בbog side – איזור בו נהגו לרסס כתובות נגד המשטר הבריטי. היום מאפשרים לאומנים לשחזר כתובות וציורים מאותן תקופות כך שהאיזור צבעוני ויפה.

 

bog side -Derry

 

bog side -Derry

 

עברנו גם במקום בו התרחש האירוע הידוע לשמצה שזכה לכינוי Bloody Sunday, בו חיילים בריטים מרושעים ירו במפגינים אירים תמימים שרק רצו לקנות בובות בארבי לחברות שלהם.

 

מורד אירי מקומי מלהטט בכדור סמרטוטים

 

למרות שאני חוטא פעמים רבות בגוזמאות, כאן באמת יש אוירה לא כל כך סימפטית, ובערב חיפשנו פאב עם אוכלוסיה פחות אותנטית. בסוף מצאנו פאב רגוע יחסית. הגינס היא אותה גינס (רק יקרה יותר בשילינג אחד).

ראינו עם כמה מקומיים משחק רוגבי בין ארגנטינה לסקוטלנד מאליפות העולם שמתקיימת בתקופה זו. היה מעניין לראות ספורט אחר ולנסות להתחבר. בגדול זה סתם ספורט ברבארי ודפוק, אבל יש לו את הרגעים המגניבים שלו…

חזרנו לB&B שלנו עם בעלת הבית המטורללת. החדר היה החדר היפה והגדול ביותר שהיה לנו בטיול. שוב המקלחות מחוץ לחדר, למרות שבחדר יש כיור גדול ומפואר. בחדר היה גם אח, ונברשת עתיקה ומגניבה!

 

חדר המלך ונמלתו

המשך יבוא…

אירלנד 2007 – יום 11

6/10/2007 Donegal County

היום נטייל בDonegal County.
התעוררנו בבוקר לצלילי מוזיקה קלאסית בכפר הנידח Grange. בעלת הבית התרגשה כי זאת הפעם הראשונה שיוצא לה לפגוש אנשים מישראל, למרות שלדעתי היא שמחה לראות סוף סוף אנשים – ולא משנה ממש מאיפה…
היא ניצלה את החברה שלנו זה כדי לשתף אותנו בקשיי היום יום שלה, במיוחד לגבי משימות טיפוח הגינה.

 

כבשים מופתעות למראה מכונית באופק – County Donegal

 

יצאנו לכיוון Slieve League שמפורסם בצוקים מרהיבים ובנסיעה המפחידה בדרך אליהם.
חשבנו שהכבישים הצרים בהם נסענו באיזור Ring of Kerry הכינו אותנו לחוויה, אבל גילינו שיאים חדשים :)
ה”כביש” היה בעצם שביל שמתאים לאופניים, כשבצד אחד הר, ובצד השני תהום בגובה עצום מעל הים. מיותר לציין כמובן, שאותו כביש נועד להיות דו סיטרי!

 

הנסיעה המפחידה בדרך לSlieve League

 

הצוקים ב-Slieve League

הצוקים היו עצומים ופראיים. עצם העובדה שלא קל להגיע לכאן, הופכת את המקום לפחות מתוייר, ויותר אמיתי – אין שבילים מסומנים  וכמעט שאין גם אנשים…
בדרך לSlieve League יצא לנו לעבור בכפרים מהיותר נידחים שראינו. מצד שני כל בית מתפרש פה על שטח עצום.
בכפר Carrick, כמעט בכל בית יש טרמפולינה ענקית. סביר מאד שהכפר הוקם סביב מפעל לייצור טרמפולינות בו עובדים כל האבות.
בחצרות רבים ראינו גם מגרשי כדורגל לילדים, מה שבכלל הוציא את העיניים!
עזבנו את הרכב והמשכנו לטפס ברגל.

 

הצוקים ב-Slieve League

 

הצוקים ב-Slieve League

בהמשך הטיפוס לנקודות תצפית גבוהות יותר על הצוקים היתה עננות שלא ממש איפשרה לראות את הצוקים. יכולנו רק לראות את סף התהום שמסמן את המוות לכל מי שיעז להתקרב

מטפסים בערפל-Slieve League

בדרך חזרה עשינו עיקוף כדי להגיע לאגם קסום שהיה שם רק בשבילינו.
היה אפשר לומר שהמקום רומנטי למדי אם לא היו שם קרפדות עצומות שמקפצות סביבו – או לחילופין שהנמלה לא היתה מתייחסת לקרפדות המקפצות :)

אגם קסום ומקורפד

 

קרפדה אוכלת-נמלים

משם נסענו לכיוון Ardara כדי לעבור בGlengesh pass שבLonely planet  כל כך התלהבו ממנו. הpass היה כ”כ סתמי עד כדי שעברנו אותו מבלי לשים לב, ואפילו לא הטרחנו את עצמנו כדי לחזור..

את היום סיימנו בLetterkenny. מצאנו B&B מגניב שהמקלחת בחדר היתה מוחבאת בתוך הארון! או שהקונסטרוקציה שימשה כדי להחביא את אנה פרנק, או שמדובר בנסיון התחמקות מאיזשהו סעיף מיסוי דרקוני הנוגע למקלחות…

מה שמיוחד בLetterkenny ומחוז Donegal בכלל, הוא שתושבי האיזור כולו נפלו קורבן לאורתודנט פסיכופט, שעיוות להם את הלסת באופן בו הם לא יכולים לבטא את האות t. מה שהופך בין היתר את Letterkenny ל Lesherkenny ואת המילה water ל washer :)

מממ… meatballs ב subway ולישון.. נתראה מחר!

אירלנד 2007 יום 10

05/10/2007 – על קדושים ונחשים

היום נטייל ב County Mayo שבמערב אירלנד. התעוררנו בWestport לארוחת בוקר שהוגדרה כחזירית ביותר שנאכלה עד כה בטיול.

את היום התחלנו ב Crough Patrick המפורסם יחסית. ההר, הצנוע בגובהו, נקרא על שם פטריק הקדוש שהתבודד וצם על ההר 40 ימים. אותו פטריק מפורסם בעיקר בשל כך שהוא כביכול גירש את הנחשים מעל אדמת אירלנד!
התכנון המקורי כלל טיפוס אל פסגת ההר (כ3 שעות טיפוס קשה וירידה) אבל בשל מזג האויר ההפכפך, והעיפות המצטברת החלטנו לותר ולהמשיך הלאה.

מסתבר שיש משוגעים שבכל יום ראשון האחרון של יולי עולים לפסגת ההר יחפים! ויש משוגעים אף יותר שמוסיפים לכל זה צעדה המונית של 40 ק”מ לפני הטיפוס. כמעט בכל התמונות של ההר שראיתי, וגם פה היום – פסגת ההר מכוסה בענן שבהחלט תורם להרגשת הקדושה. 

Crough Patrick

 

עשינו סיור זריז באיזור שלמרגלות ההר בו גילינו בין היתר פסלים שמספרים על תקופת הרעב באירלנד, בה הפליגו לחפש מזון במחוזות רחוקים. ופסלים נוספים שמייצגים צרות שונות ומשונות אחרות שעברו על העם האירי…

 

שלדון אירי רעבתן

מכאן המשכנו ועברנו בכל מיני טירות\מנזרים כשלכל טירה יש סיפור משלה.
באחת מהן, למשל, התגוררה פיראטית “טורפת גברים” שעל מעלליה שמענו מפי אירי ג’ינג’י שהסתובב עם זוג אמריקאים ובטח עשה עליהם קופה לא קטנה..

 

מטפסים לצריח של עוד טירה

 

נמלה על רקע קברים עתיקים

משם המשכנו לאתר הארכיאולוגי Céide Fields, שהוא אחד האתרים הגדולים בעולם מהתקופה הנאוליתית (תק’ האבן החדשה), ומכיל את מערכת השדות העתיקה ביותר שנחשפה עד היום.
האתר מעניין, והסיור המודרך הכרחי בעיקר משום שרוב אזורי החפירות עצמן לא היו נגישים.

בין היתר לימדו אותנו איך חשפו את חומות מערכת השדות הנמצאות כשני מטרים מתחת לאדמה. בגדול מסתובבים עם מוטות ברזל ארוכים בצורת T ותוקעים עד שמרגישים חומה :)
אחד החוקרים היה מרצה באוניברסיטה כך שהוא ניצל את הסטודנטים שלו והביא אותם לפה לחפור בתמורה לכך שלא יכשיל אותם.

בלי קשר לעתיקות ולנאוליתים, המיקום של האתר משקיף אל הים, ועל צוקים שלא נופלים ביופים מאלו של מוהר. כמובן שכמו בכל הטיול, גם כאן, מסתובבות להן הכבשים המפורסמות של אירלנד בכל פינה

כבשים נאוליתיות

 

עוד נופים מ County Mayo

ה”אטרקציה” האחרונה שלנו להיום היתה סיבוב נוסף במנזר בשם Moyne Abbey. המנזר היה גדול ומרשים וכרגיל היינו בו לבדינו לגמרי.
מה שנזכור מהמנזר זה את השלט המאיים והמשעשע בכניסה. מסתבר ששטח המנזר נמצא על שטח פרטי, ובשטח מגדלים שוורים. מה שבאמת מדהים בכל הסיפור הזה, הוא שהנמלה איכשהו הסכימה להכנס :)
 

ללא מילים :)

המשכנו להתקדם לקראת היעד הבא – County Donegal. ויתרנו על לינה בSligo, שנראתה עיר גדולה מידי והמשכנו לנסוע בתקווה למצוא מקום “על הדרך”.
לראשונה בטיול יצא לנו לנהוג קצת אחרי שמחשיך, ולקח לנו קצת זמן למצוא מקום לינה. האירים פה בכפרים נחמדים באופן קיצוני. כששאלנו מישהו איפה יש B&B הוא לקח אותנו לבית שלו, והתקשר לכמה מקומות עד שמצא לנו מקום(לא שהיו בעיות תפוסה, פשוט אנחנו באמצע שומקום :) ).

בסוף מצאנו מקום מושלם בשם Rosewood שבכפר הנידח Grange שכולל משהו כמו 4 בתים. כמה כיף לטייל!

אירלנד 2007 יום 8

03/10/2007 – Clare County

היום הטיילנו בClare County. התעוררנו לבוקר גשום בKilrush.

לראשונה בטיול לא סיימתי את הFull Irish breakfast שלי, בעיקר מפני שהיא שחתה בשמן (או לפי מלעיזים שלא אנקוב בשמם - בשומן של חזיר בר).

למרות הגשם, לא ממש היתה לנו ברירה, אז פשוט המשכנו באסטרטגיית "הראש בקיר” או אולי ה”ראש בקור” – נוסעים אל היעד הבא כאילו אין גשם.

היעד הראשון שלנו להיום הוא היעד המפורסם ביותר של אירלנד – צוקי מוהר.

אמנם שילמנו על החניה 8 יורו, אך למזלנו במחיר היתה כלולה השמש!
ברגע שחנינו, נפסק הגשם, והשמש הציצה אלינו מבין מהעננים – כאילו התעוררה מאוחר עם Hangover בניחוח של Guinness. מחיר הוגן למדי בשביל פעלולנות אסטרונומית מהוקצעת ומתוזמנת היטב.
גם הגשם של הבוקר היה גשם ברכה, מכיוון שבלעדיו המקום היה מוצף בשלוליות תיירים.

הצוקים ממוסחרים בצורה קצת מוגזמת – בנוסף לחניון העצום והיקר, היו מלא חנויות תיירים, מקום לעשרות אוטובוסים והשיא - פרות כלואות בתוך גדר חשמלית כאשר הן מְצוּות לֶהֵראוֹת בסביבתן הטבעית. הLonely Planet הטיב לתאר את הצוקים כ”קרקס תיירות”.
למרות הקיטרוגים, הצוקים באמת מרשימים. הסתובבנו והבטנו בהם מכל הזוויות ש”קרקס התיירות” החליט שאנחנו צריכים להביט מהן, וברגע שהמקום התחיל להיות עמוס בתיירים, התקפלנו והמשכנו ליעד הבא.

צוקי מוהר

הטירה של מאכיל האריות בקרקס התיירות של צוקי מוהר

מהצוקים התחלנו להתקדם צפונה לכיוון Galway.
לא היה קשה לשים לב מתי מתחיל אזור הBurren. פתאום במקום הירוק הרגיל של אירלנד, הנוף התחלף בנוף דרמטי למדי – כל הBurren נראה כמו סלע אחד ענק וסדוק, וחולש על חופים בצבע כחול כהה מהמם.

נוף טיפוסי ל-Burren

בBurren ביקרנו באתר, שגולת הכותרת בו הוא מערה בו נמצאו עצמותיו של דב הוז. חוץ מזה שהאתר היה שוד לאור יום, ושלא היה למקום שום קשר אמיתי לדב הוז, הסיור היה מרשים, ועזר
לחוות בצורה נוספת את הנוף המיוחד של הBurren (ולטעום כל מיני גבינות)

Ailwee Caves - בעקבות השלד של שדה התעופה של ת"א

המשכנו את המסע לGalway כשבדרך עצרנו בעוד כמה טירות ועיירות מנומנמות.
בGalway למרות שהיא עיר יחסית גדולה, מצאנו B&B נחמד עם חניה יחסים בקלות. אחרי מנוחה קלה, יצאנו לראות את ה”אטרקציות” של Galway.
אין פה באמת משהו מיוחד לראות – כנסייה של סנטה קלאוס, שאולי קולומבוס עבר לידה בדרכו למסעו המפורסם, “שער ספרדי” לא ממש ברור, וטירה שהיא לא ממש טירה.
אהבנו את Galway בגלל האוירה הטובה בעיר. העיר, שנחשבת לעיר סטודנטים, הציעה מגוון מקומות בילוי.

שוטה הכפר של העיר Galway

בערב, אחרי שראינו את יוסי בניון וליברפול מפסידים 1-0 למארסיי בליגת האלופות, הלכנו להמתיק את הגול בהופעה בפאב ה King’s head. פאב שממוקם במבנה עתיק ומרשים יותר מהטירה של העיר..

הופעה ב King's Head, Galway

אירלנד 2007 יום 7

דינג דונג דינגל

תוכנית היום היא לטפס על הר ברנדון. ההר השני בגובהו באירלנד (שלא מצטיינת בהרים גבוהים מידי) - טיול יום המוערך בכ7 שעות הליכה לא קלות.

לראשונה בטיול התעוררנו לבוקר גשום ואפרורי. אכלנו את ארוחת הבוקר המסורתית בקצב רגוע, בתקווה שבינתיים משהו ישתנה, אבל הגשם לא התרגש והמשיך לרדת.

שאלתי את בעלת הB&B מה הסיפור של Fungi the dolphin הדולפין ה"מפורסם" של דינגל, והיא מצידה, כאילו כל חייה חיכתה שרק ישאלו אותה, סיפרה איך שבשנות ה60 היה פה דולפין שהתחבר עם הדייגים, והיה מאד חכם. ועד היום לוקחים תיירים למסעות אחרי פנגי בטענה שזה עדיין אותו הדולפין.

לפי הספקנות שלה, הייתי מהמר על זה שאי שם בשנות ה60 מישהי סעדה את ליבה במרק דולפינים ב"נוסח פנגי" :) בכל מקרה, גם שיחות על מרקים, דולפינים ומה שביניהם (בעלת הB&B עם מטחנת דולפינים) לא העבירו את הגשם - יוצאים לדרך כאילו אין גשם!

הגענו ללשכת התיירות של Cloghane רק כדי לגלות שהיא סגורה לרגל שיפוצים. הרמז התחיל לחלחל, וישבנו באוטו בגשם לחפש תוכנית חלופית להיום. במהלך הישיבה עם ספר והדפים, ובדיוק כשכבר פחות או יותר הסכמנו על הפתרון של לנסוע ללימריק, למרות שלא כל כך התחשק, הרמנו את הראש מהדפים כדי לגלות שקרן שמש יצאה מבין העננים, ואיתה התקווה חדשה! יצאנו מהאוטו, והגשם התחיל להחלש, עד שלאט לאט נפסק לחלוטין.

Brandon Bay - רענן אחרי הגשם

החלטנו לחזור לתוכנית המקורית, ולנסוע אל ההר. בשביל צר ומפותל נסענו לכיוון הר ברנדון. כשהגענו היינו כרגיל הרכב היחיד ב"חניון". בחניון היה שלט גדול ומפורט עם המון אזהרות לגבי המסלול - יש לקחת מצפן, בגדים לכל מזג אויר, אוכל, שתיה, נעלי טיולים, אזהרה לא לטייל במסלול לבד ועוד די הרבה אזהרות והמלצות באותה הרוח... ארזנו מעילי גשם, כמה בננות ואת ארוחת הצהרים ויצאנו לדרך.

אני חייב לציין לזכותה של יעל, שהרבה בנות אחרות היו עושות צרות על כל הסיטואציה - לשכת התיירות הסגורה, הגשם שרק הרגע פסק, ועכשיו השלט המטורף! עד שיצאנו, השמש כבר היתה בשיאה.

הסלול התחיל בעליה קשה, כשהשביל לא היה כל כך מסודר. בנוסף לשלט האזהרות והאיסורים, היו מספר שלטים קטנים שאסרו על הכנסת כלבים לשטח ההר.
בהתחלה ממש לא הבנתי מה רוצים פה בדינגל מהכלבים, למי הם עשו משהו רע?! מהר מאד הבנתי את שלטי הכלבים, משום שהמסלול היה מלא בכבשים ותיישים בכמויות! התיישים שעמדו על השביל, ברחו באימה ככל שהתקרבנו, בדיוק באותו אופן בו יעל היתה בורחת אם הם היו מתקרבים :)

הכבשים היו מרוססות בצבעים שונים, כדי שהאיכרים ידעו למי הן שייכות וגם כדי שנדע איזו קבוצת כדורגל הן אוהדות.

כבשה אוהדת Chelsea







תייש מרגל בוחן את צעדינו

ככל שטיפסנו יותר, התגלה לנו יותר ויותר ממפרץ ברנדון שהיווה תפאורה מדהימה לטיפוס.

מפרץ ברנדון

באיזשהו שלב יעל התחילה קצת להתלונן, אבל אני הגעתי מוכן! חוץ מהפסקת בננות לחיזוק כושר הטיפוס, ציידתי אותה בהבטחה שכשנגיע לדבלין אני אהיה ה"ביץ'" שלה, ותרוצץ אחריה רק כדי להחזיק את כל שקיות הקניות שלה :) *
* תקף בהגעה לפסגה בלבד...

בשלב מסויים התחלף סוג הקרקע לקרקע בוצית קצת עם הרבה שלוליות וקצת מים זורמים בינהן, מה שהאט את קצב ההליכה. לאחר כחצי שעה, תוי הדרך שוב השתנה, ועכשיו היה סלעי - עם סלעים חדים (מעיין בולדרים..) התחלנו להתקרב לאיזור הפסגות, ולפנינו נגלה אגם קטן

מתקרבים לאזור הפסגות





שלולית וכבשה

משם נכנסנו אל בין רכסי ההרים, לעמק סלעי מהמם. כאן גילינו שבאירלנד, כמו שמזג אויר אפרורי יכול להעלם, הוא גם יכול לחזור. הפעם לבוש בצורה של גדוד עננים לבנים שפלשו לתוך העמק ובמהירות לא הגיוניות התחילו לכסות את כולו. אחרי קצת התלבטויות וכשראינו שהעננים כאן כדי להשאר, לקחנו את ההחלטה האחראית והתחלנו לחזור...

עננים עצבניים מכסים את העמק

עד כאן - כאן העננים ניצחו, והתחלנו לחזור...

למרות שלא הגענו ממש עד הפסגה, הטיול היום היה מצויין! ראינו הרבה נופים - שונים ממה שראינו עד עכשיו בטיול. חזרנו לארוחת הגבינות המסורתית מאחורי לשכת התיירות הנטושה של Cloghane. המקום היה יפה, והיו שם המון ציפורים שהוסיפו פסקול מגניב לארוחת הצהריים .

ארוחת צהרים על הדשא בCloghane

תמונת פרידה ממפרץ ברנדון

מכאן המשכנו בנסיעה לכיוון האטרקציה הבאה (צוקי מוהר) עברנו דרך עיר, או יותר נכון עיירה (אולי כפר.. - לא! Shit hole רציני!) עם תחנת רוח מטופשת במיוחד. המשכנו דרך Tralee, משם ל Listowel - שם עברנו ב Europe Park וחזינו באנדרטה היחידה באירלנד לזכר נספי השואה (מאד ציוני מצידנו..) משם לקחנו את מעבורת המכוניות מ Trabert ל Kilmer, והמשכנו כדי ללון ב Kilrush.

מצאנו חיש מהר B&B יפה במחיר סביר (35 Euro pp כולל א. בוקר) בערב ראינו את Manchester Utd. מנצחת 1-0 את Roma בליגת האלופות (רוני) בגלל החוֹרִיוּת של המקום, ולמרות שהיו מלא פאבים שמראים את המשחק, לא היו הרבה אנשים, אז לא ממש היתה אוירת ליגת האלופות...

תובנות:

• שאלתי ב B&B מה משמעות הקידומת Kil שיש פה לכל הערים, והתשובה היא, שכל עיר שנקראת על שם הכנסיה בה, מתחילה ב Kil, ומשמעות המילה Kil=Church.
• כל הפאבים באירלנד הם "פאבים איריים" :)
• האירים אוהבים לעשות הכל הפוך: נוהגים הפוך, שמים מלח בפלפליה, ופלפל במלחיה - ואפולו את המפתח בדלתות צריכים לתקוע הפוך!

המשך יבוא...

אירלנד 2007 יום 6

01/10/2007 - מי אמר פנינסולה ולא קיבל?!

היום הוא הוקדש רובו ככולו לRing Of Kerry, עם טעימה מDingle Peninsula - אותו נעשה מחר. Ring Of Kerry הוא המסלול(כביש) המקיף את Iveragh Peninsula (חצי אי). התוכנית היא להקיף את חצי האי תוך עצירה בעיירות מטופשות וכל מיני אטרקציות בשקל. הסיבה האמיתית להגיע לכאן היא הנופים - וזאת סיבה מצויינת!

יום "ברגוע" ב Ring Of Kerry

כמעט ולא היו תיירים נוספים מלבדנו, מלבד כמה כבשים שנראו מקומיות וכמובן מלבד זוג הגרמנים אותו אנחנו פוגשים בדרך קבע :) עצרנו בכל מקום שהlonely planet יודע להגיד עליו משהו, התרשמנו והמשכנו. הנופים יחד עם המבנים העתיקים מזג האויר הטוב ומוזיקת האווירה באוטו זה מה שנזכור מRing Of Kerry הנהדרת

יום של נופים בלי להתאמץ - Ring Of Kerry



Ring Of Kerry

חלק גדול מהכבישים בRing Of Kerry צרים בצורה לא הגיונית. מה שלא מפריע להם להיות דו נתיביים. בכל פעם שעובר רכב ממול או שעוצרים בצד אם יש מקום במקרה הטוב, או שמאלתרים משהו. מה שחוייתי באוקטובר - אני מניח, יכול להפוך לסיוט באוגוסט כשיש הרבה תיירים - שלא לדבר על אוטובוסים! בינתיים ה"הימור המטרולוגי" של לטייל אירלנד בסתיו מוכיח את עצמו ובגדול!

לא מצאתי, אבל בטוח קיימת אגדה על המקום הזה, בו מעורבת נסיכה

רצינו להפליג לSkelling Islands אבל האירים בעצמם לא היו אופטימיים כמונו לגבי מזג האויר, ולא היה עם מי לדבר בכלל לגבי הפלגות. אחרי שנכשלנו בשכנוע שני דייגים מקומיים שלא ממש דיברו אנגלית לקחת אותנו להפלגה פרטית, הסתפקנו בחיסול הגבינות מקורק מול הנוף של האיים. האיים הם בעצם שני שפיצים מחודדים שבולטים מהים, ואירי שכנראה מאד היה חשוב לו להרשים בחורה, בנה שם טירה. על השפיץ הגדול יותר, מסתבר התגוררה קהילה קטנה במשך כמה דורות, מנותקת מהעולם. את ההפלגה נדחה לטיול הבא, בינתיים השמש יצאה ומצאנו לנו מפרצון פרטי לארוחת הצהריים.

Skelling Islands - לא היה מי שיקח אותנו אליהם..

בזכות ההספק היפה, ולמרות שממש לא השתדלנו להזדרז, נשאר לנו קצת זמן בערב להספיק משהו מה Dingle Peninsula לפני שנחפש מקום לישון. נסענו את הSlea head, שהומלץ ככביש יפה לנסיעה, לא לפני שטרפנו פיצה עצומה בעיירה קטנה בדרך בשם Milltown. אם עד עכשיו הכבישים היו צרים, כאן זה כבר נהיה מוגזם. ודווקא כשהנסיעה היא על סף תהום :) כאן אפילו האירים הבינו שלצייר קו באמצע הכביש להפרדה בין הנתיבים זה יהיה מגוחך. אז פשוט ויתרו על הקווים ומסתדרים עם מה שיש... הנופים היו מרשימים, של צוקים שבולטים מן הים, והנסיעה היתה חווייתית.

Slea Head - נסיעה על סף תהום

בDingle מצאנו בקלות מקום לינה בשם Moll House. בדינגל יש יותר פאבים מאנשים, נכנסנו לאחד עם הופעה חיה של מוזיקה אירית. היו שירים איריים עם טקסטים מצחיקים, ביצועים אותנטיים, ואווירה מצויינת.

Dingle - יותר פאבים מאנשים

אירלנד 2007 יום 5

30/09/2007 - כובשים את ההר

שוב בוקר... שוב דוחפים הכל לאוטו והולכים לאכול Full Irish Breakfast :) היום כולו הוקדש ל Kilarney National Park שב Kerry County. הפארק של קילרני הוא אינסופי, בנוי מ3 אגמים גדולים המוצגים לראווה בתוך שמורה עצומה וירוקה שופעת במגוון צמחיה, נחלים, מפלים וגם קצת טירות מטופשות. התחלנו את היום בלעבור בקלילות על 2 מהמקומות ה"מפורסמים" יותר של השמורה כמתאבן לטיול האמיתי. התחלנו בRoss Castle. טירה יפה שנבנתה על שפת אחד האגמים. פגשנו שם את "הישראלי המכוער" שכיוון אותני לאיזה חדר צדדי בו אפשר לראות משהו בחינם, וניסה לברר האם הוא הצליח למצוא דיל טוב יותר משלנו על הטיסות :) אם היו רוצים לצלם באיזור סרט אימה, בו מפלצת מהאגם טורפת בזה אחר זה תושבי עיירה שכוחת האל(חוץ משריף העיירה) - זה היה המקום לסצינת הסיום.

Ross Castle



פינה שקטה ב Killarney National Park

מכיוון שמוקדם מידי בבוקר, ואפילו המפלצות מהאגם עוד מנמנמות, המשכנו ל Muckross house - בית מיותר שלא במקרה נשמע כמו משהו שגדל בתוך האוזניים. המקום בסך הכל יפה. מסתובבים שם "איכרים" שמשכירים לתיירים סיור במקום במרכבות סוסים.

שמורות בית המוקוס - Killarney National Park

משם המשכנו למפל Torc כדי לעשות מסלול הליכה. המפל נחמד. מהמפל לקחנו את המסלול המעגלי הכחול, וממנו התפצלנו למסלול לא מעגלי בשם Old Kenmar Road (לא ממש משולט) עליו קראנו המלצות באינטרנט. לכל County באירלנד יש מסלול הליכה של מספר ימים (תלוי בגודל הגאוגרפי) ושמו כשם הCounty. לדוגמא חלק מהמסלול שעשינו בGlendalough מתחבר עם הWicklow way. Kenmar Road הוא חלק קטן מהKerry Way. המסלול התחיל מאיזור המפל בתוך יער, הדרך היתה מאד יפה, והירוק של אירלנד במיטבו. גזעי העצים היו מכוסים גם הם ירוק, מה שנתן הרגשה של "יער מכושף".

יער מכושף - Killarney National Park

אחרי הליכה די ארוכה ב"שבילים המכושפים", פתאום נגמר היער, ומצאנו את עצמנו במרחבים ירוקים והרריים. החלטנו להמשיך עוד קצת בנוף החדש, לפני שנסתובב ונחזור. לאחר מספר דקות, ראינו דרך אבנים שחותכת את המסלול שלנו, ונראה שמובילה אל הר גבוה (בדיעבד הר Torc). כשהצעתי לקנח את היום בטיפוס על ההר ולנסות לראות קצת נוף, קיבלתי בתגובה את אחד מהפרצופים העקומים המפורסמים של יעל :) אבל, כאילו בהזמנה, בדיוק ברגע הנכון הגיעו בירידה כמה מטיילים. ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותם כמה זמן יקח לטפס והאם זה כדאי. הם אמרו שלוקח שעה לכל כיוון, אבל אסור לפספס את הטיפוס, משום שהנוף בפסגה מדהים. אחרי כמה רגעי התלבטות נוספים, הגיעו בירידה זוג גרמנים שנראו מטיילים רציניים והם פיארו את הנוף מהפסגה באופן שלא נתן לנו יותר מידי בחירה... יעל(הגיבורה) נתנה אור ירוק, והטיפוס החל!

טיפוס על הר Torc ב-Killarney National Park

הטיפוס אכן היה ארוך וקשה, אבל בלי שום ספק היה שווה כל רגע. העליה היתה יחסית תלולה. משלב מסויים התחלף שביל האבנים למדרגות עץ (אותן כבר פגשנו בGlendalough) שהקלו על הטיפוס. פתאום שמנו לב שמאחורי הר אותו בדיוק עקפנו בגובה מסתתר אגם, ואז אגם שני. בכל כמה דקות סילקנו עוד ועוד מכשולים מהאופק עד שהגענו אל הפסגה הגבוהה באיזור וממנה שום דבר לא יכל להסתיר את הנוף. קיבלנו במתנה 360 מעלות של נוף פנורמי משגע שלא ניתן לתאר במילים (והאמת - גם לא בתמונות) ההרגשה היתה שאנחנו שולטים על ה County, ולפקודתנו ההרים יקומו ויפלו :)

לפקודתנו ההרים יקומו ויפלו - בדרך לפסגת הר Torc

בשל חוסר הסימון, העובדה שהמסלול לא מופיע בLonely planet, ולא מספרים עליו בtourist info, היינו שם לגמרי לבד! במשך חצי שעה ישבנו לבדנו בפסגה עם נוף "לא הגיוני". על הפסגה אכלנו ארוחת צהרים (את הגבינות הטעימות מCork). זאת בהחלט היתה חוויה בלתי נשכחת.

בודדים בפסגה - פסגת הר Torc

• תאור המסלול באתר של ה Kerry Way

לאחר הירידה מההר עברנו (עם המכונית) במספר נק' תצפית, ביניהם הLadies View, שאחרי הנוף שהיה לנו מלמעלה, היה פחות מרשים. עייפים אך מרוצים נסענו לחפש מקום לינה ב Kenmare. מצאנו B&B בקלות, התרחצנו ויצאנו לחפש משהו לאכול. אכן כפי שהזהירו, ולמרות שזה לא נשמע הגיוני - ברוב המקומות אם אתה מגיע מאוחר (בסך הכל 20:30) לא יגישו לך אוכל! מן הסתם לא מדובר על דבלין, אבל בעיירות שכוחות אל - שהן רוב העיירות פה, המקומות היחידים בהם ניתן לאכול בחוץ הם פאבים, ואלו סוגרים את המטבח ב8. בכל מקרה Kenmare היא לא כ"כ קטנה, ולכן בסוף מצאנו פתרון, אבל את הלקח שלנו למדנו... אכלנו במסעדה מאד מומלצת (קצת יקרה) בשם Horse Shoe. יעל ניסתה היום בירה אירית נוספת בשם Harp - שהיא בירה Lager, בניגוד לStout האיריות. בירה "של כוסיות" שבמקרה מיוצרת באירלנד - בינתיים מבחינת הבירות עדיין בימיש צועדת בראש. ה B&B בו ישננו נקרא Silver Trees שהוא גם הכי מפואר וגם הכי זול מבין כל סידורי הלינה שהיו לנו עד כה בטיול (יחי הפריפריה!). רהיטים עתיקים, שוקולדים במתנה, וJesus מפואר שצלוב לך מעל הראש בזמן שאתה ישן - כאילו כדי להזכיר לך שאתה זה שאשם בזה שהוא ממוסמר לקורה. במקלחת נתקלנו לראשונה במתקן המגוחך לקביעת טמפ' ועוצמת המים - לשני הפרמטרים גלגלים עם שנתות - מה שנתן הרגשה כאילו אתה מכבס את עצמך ולא מתרחץ... חלון החדר משקיף על חצר פסטורלית, שבמרכזה באר מים עשויה לבנים, בה בעלי הבית קוברים את שאריות הגופות אותן הם סועדים לארוחת הערב. המשך יבוא...