יום שישי, 2 באוקטובר 2009

שוויץ 2009 – ימים 1-2

02/10/2007 – ברוכים הבאים לשוויץ
אתמול נחתנו בשוויץ, הנמלה ואני, לטיול של כשבועיים וחצי בארץ היודל!
כבר בשדה התעופה של ציריך, הטיול התחיל ברגל ימין כשגילינו שבמקום הרכב שהזמנו, קיבלנו Audi A4 שחורה ומגניבה עם מנוע מנופח.
לימים יתגלה כי היה מדובר בתרגיל עסקי גאוני של משרד התחבורה השוויצרי – הם משלמים לסוכניות ההשכרה על שדרוגי “חינם” למכוניות מהירות, ובונים על הכנסות מוגדלות מקנסות :)


Welcome to Switzerland present
עם הAudi החדשה - השדרוג חינם, הקנסות עלי...


את סידור הלינה לשלושת הלילות הראשונים הזמנו מראש דרך האתר (המצויין): 
 http://www.bnb.ch/

הB&B נקרא BnB Haus im Löchli, וממוקם בLittau הצמודה לLucerne.
הבעלים ג’ני הצ’יף, ריימונד הרומנטי והכלבה מינו היו מאד ידידותיים, ועזרו לנו בכל מה שהיינו צריכים, על אף קשיי השפה.
המקום נקי במיוחד (5 כוכבי נמלה) וארוחת הבוקר מדהימה וכוללת בין היתר את “רושטי החלומות”!
רושטי הוא אחד המאכלים המסורתיים של שוויץ. מדובר בלביבה ענקית, שמבושלת בהמון חמאה – מה כבר יכול להיות רע, במיוחד כשכל זה מקושט בביצי עין ובייקון מטוגן.
בחצי היום הראשון, התחלנו להכנס בהדרגה לכושר הליכה.
עשינו טיול קצר בצוקים של Bürgenstock המשקיפים על אגם לוצרן.
התכנון המקורי היה להפליג לBürgenstock, ללכת על הרכס עד לEnnetbürgen ומשם להפליג חזרה. אבל, אחרי שהסתבר לנו שהיום הוא יום של איזה קדוש שרלטן ושעות ההפלגה לא  כל כך נוחות, הסתפקנו בטיול מעגלי בBürgenstock.

בבוקר הפלגנו מלוצרן לBürgenstock. משם המשכנו עם רכבת הרים משוננת שלקחה אותנו לתחילת המסלול.
כבר בתחילת המסלול נשקפו נופים מרהיבים של אגם לוצרן והעננות של הבוקר התחלפה בשמש נעימה.


 אגם לוצרן – Bürgenstock Felsenweg


השעה הראשונה של ההליכה היתה יפה וקלה, עם דרך מסודרת ומעקה שמאד מקשה לצנוח אל מותך. למרות שלא היו כמעט אנשים, החלק הזה של המסלול קצת תיירותי מדי לטעמי, כאשר מלבד לשביל המלאכותי, חלפנו על פני לא פחות מ-3 מסעדות בשעה אחת של הליכה.
בהמשך נגמר המסלול המסודר והתחלף במסלול עפר צר ונחמד. המסלול התפתל לתוך אזור מיוער בו פגשנו לראשונה את הפרות המפורסמות של שוויץ, עם הפעמונים הענקיים שלהן.  מלבד צפיפות גדולה של עצים גבוהים, יכולנו לחזות במגוון מינים של פטריות שצמחו על כל משטח מזדמן.


 
כמות של פטריות Bürgenstock Felsenweg


המשכנו ללכת עד שיכולנו לראות את צידו הדרומי של האגם, ומשם התחלנו לחזור בדרך מקבילה לדרך בה הגענו.


Switzerland-11
חצי האי Bürgenstock


בסה”כ הלכנו כ-4 שעות. חזרנו אל הרכבת, ומשם בהפלגה ללוצרן.



מחכים להפלגה על שפת אגם לוצרן


את חצי היום השני בילינו בלוצרן. לוצרן עיר נסבלת למדי. הגשרים המפורסמים שלה מרשימים וחוץ מזה אין הרבה מה לחפש שם. במיוחד כשאיזה קדוש לא מרשה לפתוח את החנויות.



Lucerne
Kapellbrücke –גשר הכנסיה, לוצרן

יום שלישי, 13 במאי 2008

מים שקטים חודרים לגרביים חלק ב

13/05/2008 – פארק Aigüestortes – הצד המערבי

זהו היום השני שלנו בפארק היפיפה הזה. את היום התחלנו בעיירה Boi. אחרי ארוחת הבוקר שוב הגענו למרכז המבקרים כדי לתאם ג’יפ שיסיע אותנו לשמורה. המסלול שעשינו הוא הליכה מAigüestortes plateau  עד Estany Llong. היום מזג האויר היה שמשי ומושלם לטיול.
 

אגם Llong הקפוא


 

גם כאן האגם היה קפוא. המסלול היום היה ברובו סביב האגם. באגם שטו שני ברווזים שליוו אותנו בכל הדרך מקווים שנזרוק להם איזה פירור. בתשובה להולדן קולדפילד – הברווזים, לפחות כאן, לא הולכים לשום מקום – הם פשוט נשארים גם כשהאגם קפוא…


 

They don't go anywhere Holden! They just stay!
הברווזים הספרדים לא הולכים לשום מקום…

 

עמוק בשלג


 

בגלל השמש החזקה השלג בכל רגע שעבר נהיה יותר ויותר מיימי וקשה להליכה. העמודים שהיו אמורים לסמן את השביל היו מכוסים בשלג – כך שלפעמים היה צריך לאלתר.


 

Well signed rout - In the summer ;)
העמודים שהיו אמורים לסמן לנו את הדרך…


 

אגם Llong


 

הגענו עד לאגם הRedo – שהיה גם הוא קפוא לגמרי רק כדי להסתובב ולמהר לחזור. בדרך חזרה עצרנו שוב לאכול את ארוחת הסנדביצ’ים המסורתית ליד האגם בשמש מפנקת


 

ארוחת צהריים על שפת אגם Llong


 

בדרך חזרה קרתה “הטרגדיה”. לא בדיוק הצלחנו לאתר את השביל המקורי ממנו הגענו וחזרנו מדרך מאולתרת. השלג התחיל לקרוס לנו מתחת לרגליים – ומה שבהתחלה היה משעשע התחיל להיות קצת מפחיד. בעוד אני מאושר מהסיטואציה ומצלם את יעל שוקעת בשלג קרס השלג מתחתינו בקול פיצוץ ושנינו טבלנו במי קרח. מסתבר שבדיוק מתחת לדרך בה בחרנו היתה זרימה  של מים ש”גירדה” את הקרח מלמטה. משיתי את הנמלה מהמים וזחלנו קצת בשלג עד שהגענו לפיסת דשא בטוחה. רטובים אך בטוחים סיימנו עוד יום מופלא בפארק הנהדר הזה.
 

Oops...
אופס..סימן אזהרה שלא נלקח ברצינות…

איך שהגענו לנק’ האיסוף של הג’יפ התחיל מבול רציני. אנחנו שני בני האדם היחידים בעולם שראינו היום את אגם Redo. הגענו ראשונים בבוקר לשמורה כך שלא יתכן שראו אותו לפנינו – וכשיצאנו התחיל המבול הזה – אז לא סביר שמישהו יתקרב בכלל לאזור בשלג החלקלק הזה. כשהגענו עייפים למלון Pei ב Boi ניסינו להתייעל ולהתקדם למלון קרוב יותר ליעדים הבאים – אבל זה היה ביזבוז זמן מיותר. לא היה שום מלון פתוח ברדיוס של עשרות קילומטרים – הכל סגור! חזרנו עם הזנב בין הרגליים למלון Pei בBoi ואפילו קיבלנו את אותו החדר :) יעל, שעומס החוויות מהטיול גמר אותה כבר ישנה. אני יושב בפאב של המלון ושותה כבר את ה Estrilla Damn השניה שלי – בירה ספרדית מעולה! מחר מתוכנן יום חופש אחרי שני ימי הטיול האינטנסיביים שעברנו

יום שני, 12 במאי 2008

מים שקטים חודרים לגרביים חלק א

12/05/2008 – פארק Aigüestortes – הצד המזרחי

היום ומחר נטייל בפארק Aigüestortes שבפירנאים הספרדים. אחרי כמה ימים הפכפכים היום אמור להיות, לפחות עד הצהריים המאוחרים מזג אויר טוב לטיול. מפני שאנחנו מטיילים לפני העונה, אין כמעט מטיילים בפארק וחלק מהשבילים עדיין מכוסים שלג. אנשי מרכז המבקרים המנומנמים של הפארק (casa de park) התפלאו לראות זוג מגיע מיד עם שעת הפתיחה (המאוחרת  כשלעצמה –  9:00). הם הסבירו לנו שהמסלול אותו אנחנו רוצים לעשות מכוסה רובו בשלג ולא נוכל ללכת בו בלי נעלי שלג (crampones) ומקלות הליכה. השכרנו מהם את הציוד ותיאמנו ג’יפ שיקח אותנו לתחילת המסלול (Estany Sant Maruric). הנהג העצלן ניסה לחכות כדי שאולי יגיע עוד זוג - שחס וחלילה לא יסע פעמיים ולבסוף התחלנו את המסלול רק ב10:30… קבענו עם הנהג שיאסוף אותנו מאותה הנקודה ב16:00 ויצאנו לפארק היפה ביותר בטיול לספרד.


 

אגם Sant Mauric

 

התחלנו את המסלול ליד אגם Sant Mauric שהיה מכוסה ברובו בשכבת קרח דקה. מבין הסדקים בקרח השתקפו ההרים המושלגים של הפארק במלוא הדרם.


 

Frozen Sant Maurici lake
אגם Sant Mauric קפוא

 

אחרי קצת הליכה ביער הגענו למפל שוצף שמימיו מזינים את האגם.

 

מפל מי קרח

 

משם המשכנו ללכת כחצי שעה ביער כשבינתיים אין זכר לשלג שהובטח. בהתחלה התרגשנו כשראינו שאריות שלג נמס מסביב למסלול, אחריו ערימות שלג שעוד יכולנו לעקוף – וכשהמשכנו לעלות הגענו לקטע שממנו הכל מכוסה בשלג. קילומטרים על קילומטרים של יער מושלג בין הרים, אגמים ונחלים – מדהים!

 

נמלת שלגים שאיבדה את הבית

 

מטפסים בשלג

 

הרכבנו את נעלי השלג על גבי הנעליים והמשכנו בעליה. העליה היתה לא קלה בשלג החלק. הפרש הגבהים במסלול הוא יחסית גדול (עליה של כקילומטר) וכשיעל התחילה להתבכיין עשינו הפסקת בננות קצרה והמשכנו לטפס. יעל היתה גיבורה היום וטיפסה כמו גדולה על אף כל הקשיים. המסלול אמנם לא היה קל – אבל בהחלט שווה כל רגע – הקיטורים של יעל מהר מאד עברו לmute – לפחות עד הירידה חזרה :)

יעל הגיבורה – קיטורים על mute

 

בשלב מסויים התחיל להיות מאוחר, ופחדנו שלא נספיק לחזור. אני כמובן התעקשתי להגיע עד לנק’ שרצינו (Refugio Frey). השארתי את הנמלה עם התיקים וטיפסתי במהירות רק כדי לגלות שאין בקצה שום דבר מיוחד… הRefugio היה שומם מאדם, ולא ניתן היה להשקיף לצד השני של ההר כפי שקיויתי..

 

Alone at the refujio
זה לא כ”כ נעים לראות רפוחיו נקודה

 

מכאן הסתובבנו והתחלנו בירידה התלולה חזרה. הירידה היתה מאתגרת, אבל השמש יצאה ומזג האויר הפך מושלם. אם בעליה נעלי השלג היו מועילות – בירידה הן היו הכרחיות. אם רק היה לי סנובורד… (אז כנראה שהייתי מרסק עוד איבר…)

 

Starting the way back
הירידה מתחילה

 

השמש שיצאה הכריחה אותנו להרכיב משקפי שמש ולהצטער על כך שלא קנינו קרם הגנה –השלג צרב את הפרצופים הלבנבנים שלנו. הספקנו להגיע חזרה לאגם Sant Mauric בדיוק בזמן כדי להינות מארוחת הסנדביצ’ים המסורתית ליד האגם כשהשמש מלטפת אותנו חמימות. במהלך המסלול כולו ראינו רק שני צרפתים. הפארק המדהים הזה ריק מאדם!

 

פיקניק פירנאי

 

הג’יפ לקח אותנו חזרה לEspot וקצת אחרי 5 יצאנו אני והגופה של יעל לנסיעה בת כשעתיים לכיוון Boi דרך Vielah. מחר אנחנו מתכננים לעשות מסלול נוסף בפארק – והפעם מצידו המערבי.

 

Into The Sky...
נפרדים מהפארק – לפחות עד מחר

 

בBoi מצאנו מלון אחד בלבד שפתוח בכל האיזור בעונה הזאת - “Pey”. אכלנו במלון ארוחת ערב שבה קיפדו את חייהן כבשה ו”חיית בולונז” מיסתורית. בלי להתחכם כיוונו שעון ל9:30 שעות שינה – כשכל דקה בהן היתה נחוצה.

יום רביעי, 10 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 15

10/10/2007  - Belfast

היום הארוך הזה הוקדש ל-Belfast – בירת צפון אירלנד. התעוררנו בהוסטל שמנוהל על ידי מארחת עצומה בגודלה לעוד ארוחת בוקר אירית שגרתית. מכיוון שאנחנו כבר בעיר גדולה, האוכלוסיה שונה לגמרי ממה שהתרגלנו (אם בכלל היו עוד אורחים מלבדנו..). את צלילי הטבע, או המוסיקה הקלאסית החליפו צרחות של ילדה הודית שאמהּ התעקשה להאכילה בכח בעוד תייר תמהוני בשולחן מצידנו השני התעסק בתלישת מפות מתוך הLonely Planet שלו.

את המסלול התחלנו מ”הגנים הבוטניים” של בלפסט. השילוט החגיגי בכל פינת רחוב שמפנה אל הגנים נטע בנו תקוות שווא שמדובר באטרקציה של ממש. הגנים היו עלובים למדי. סנאי שעבר במקרה הביט בנו בפרצוף מרומה – מאוכזב מרמת הבוטניקה הירודה. כפי שיצא לנו כבר לראות לא פעם – האירים לא מבינים הרבה בבוטניקה. אם להיות מדוייק, האירים למעשה, לא כל כך מבינים הרבה בכלום. מה שכן, הם מאד מאד אדיבים, וגם במקה יצא להם להתיישב באי בעל נופים פראיים. אה.. חייבים לציין לזכותם גם את האירוע המכונן בו אירי שניסה להכין בירה תוך כדי שהוא שיכור, העריך לא נכון את כמות המרכיבים ויצאה לו בטעות Guinness מרעננת. מסתבר שכל זה מספיק כדי להחזיק פה עם :)

עוד קורבן של הגנים הבוטניים – עכביש אומלל מתקשה להשיג ארוחת צהרים

משם המשכנו לעוד מספר אטרקציות עירוניות בינוניות – כנסיה, בניין נטוי מטופש ובית עירייה מפואר שהיה סגור ברובו לצורך שיפוצים

The Leaning Tourist Of Belfast
התייר הנטוי של בלפסט

משם התקשרנו להזמין את האטרקציה שלשמה הגענו לבלפסט, ואולי לצפון אירלנד כולה – סיור ב Black Taxi. בסיור סוף סוף נגלה על שום מה אותו סכסוך שכל הזמן מסבירים לנו ש”זה בדיוק כמו אצלנו”. ומה לעזאזל רוצה אנגליה מצפון אירלנד?! הגיע לאסוף אותנו אירי גבוה עם שיניים מצחיקות ומבטא אירי כבד באופן מיוחד בשם ג’ון. המבטא היה כל כך כבד, עד שחששנו שכבר לא נבין שום דבר ממה שהוא יספר לנו. שמחנו להתבדות כאשר בסופו של דבר חוינו סיור מדהים וחלבנו ממנו ה-מ-ו-ן מידע על כל תחומי החיים כאן.

אני לא אגולל כאן את כל הפרטים אבל הסיפור בגדול הוא כזה: יש שני סוגים של אנשים פה: פרוטסטנטים – הבריטים וקתולים – האירים. למעשה מדובר על אותם האנשים בדיוק – עובדים באותם מקומות, שותים יחד ואוהדים את אותן קבוצות אנגליות. אבל, ההבדל היחיד פחות או יותר, הוא שמי שהוא “בריטי” הולך לישון בבית שממוקם בצד אחד של גדר, ואילו מי שהוא “אירי” – בצידה השני. אמרתי גדר? מדובר בחומה עצומה שכל הזמן רק מגביהים אותה יותר כי צעירים משועממים זורקים דברים לעבר הצד השני. למה? כובע! אין שום סיבה! הם אפילו לא דתיים במיוחד כך שעניין הפרוטסטנטים מול הקתולים לא ממש רלוונטי. אנחנו שהאשמנו את האנגלים: “מה הם רוצים מצפון אירלנד” בכלל לא היינו בכיוון.. לאנגלים אין שום עניין בצפון אירלנד. אנחנו בכלל לא הבננו את כל הסיטואציה – בדיוק כפי שלארופאים אין שום מושג על המתרחש בישראל – והאמת – זאת ההקבלה היחידה שמצאנו בין המצב כאן למצב בישראל?! (חוץ מהשנאה וכמויות הדם שנשפך כמובן..). אצלנו יש סכסוך אמיתי, עם רקע, היסטוריה והבדלי תרבות… כאן אין לך שום דרך להבדיל בין שני המחנות – אלא אם תעקוב אחרי מישהו הביתה ותראה באיזה צד של הגדר ביתו ממוקם! בסוף הסיור כשניסינו לנחש באיזה צד גר ג’ון, כל אחד ניחש משהו אחר..

בסיור עברנו בהרבה מקומות בהם יש ציורי קיר מגניבים (murals) בדומה לדרי בה כבר ביקרנו. באחד מציורי הקיר הוצג טרוריסט שאוחז רובה, מכל כיוון שמסתכלים נראה שהוא מכוון אליך – מעיין מונה ליזה טרוריסטית.

Are You Still Pointing At Me ?
מונה ליזה טרוריסטית

הסיור היה מאד מעניין. ניסינו להוציא מג’ון עוד פרטים על ההבדלים בין שני המחנות – לא יתכן שאין כאלה! המפונקים האלה סתם שונאים אחד את השני כי אין להם משהו אחר לעשות! לפי ג’ון, ה”בריטים” אפילו לא שותים יותר תה מה”אירים” – מדובר באותה האוכלוסיה בדיוק!

בדרך גם חתמנו על “קיר השלום” – קיר מקושקש בחתימות שאיכשהו מקדם את השלום…

קיר השלום

כמובן שהסכסוך לא נשאר רק כאן, אלא גם כל מחנה לוקח צד בסכסוכים בינלאומיים אחרים – אחרי הכל, אין להם באמת על מה לריב, אז שיהיה מעניין…

בוש הוא האוייב – לא זוכר של איזה מחנה, אבל של אחד מהם…

גם אנחנו, עם הסכסוך הישראלי פלסטיני מככבים כאן לא מעט. שימו לב איך בחרו המחנות במי לתמוך: הבריטים, שמרגישים שהם מיעוט בצפון אירלנד – לקחו את הצד של ישראל – הרי אנחנו מדינה קטנה ומאויימת בתוך ים של מדינות ערביות בדיוק כמוהם. ו”האירים”, כנראה סתם כדי להיות ההיפך מ”הבריטים” כמובן מצדדים בצד הפלסטיני :)

מחאה נגד הכיבוש הציוני

בסוף הסיור ג’ון סיפר לנו שלבת שלו קוראים חנה, וחשף קעקוע שכיסה את כל הזרוע שלו עם הכיתוב Hana. הוא שאל אותנו שאלות על אברם גרנט כמאמן, והמליץ לנו בחום לא לאכול Full Irish Breakfast בכל יום – אבל זה רק בגלל שהוא פרוטסטנט בריטי מנוול :)

סיימנו את הסיור החווייתי בזמן כך שנשאר לנו בדיוק מספיק זמן להגיע לBelfast Zoo ולממש את התחייבותה של הנמלה מקורק ללכת לגן חיות! בשעה וחצי שהיתה לנו עד לשעת הסגירה הספקנו לראות כמעט כל מה ששוה לראות בגן. האטרקציה העיקרית בגן, היא הלמורים. לא בתור עוד חיה בכלוב, אלא כמות של למורים מסתובבים חופשיים בכל הגן!

למורים חופשיים משחקים מעל הכלובים

הלמורים הם חיות חברותיות. אפשר ללטף אותן, לשחק והם לא נושכים – לפחות לא יהודים. הידיים הקטנות שלהם נראות אנושיות או יותר נכון – קופיות…

למור – בעל הבית של הגן

כמובן שהיו גם עוד כל מיני חיות נחמדות: קופים ג’יראפות, פינגווינים, וחזיר בגודל של מקרר שנראה כאילו רק מחכה שיהרגו אותו כבר. עוד אטרקציה מרכזית היתה לילי – לביאה גורה שמה שמיוחד בה, הוא שמיום היוולדה היא חיה בכפיפה אחת עם גורת כלבים מזן סיני. בינתיים הן שומרות על אותו הגודל, וחיות יחד בשלום – מדהים.

קוף-קוף

עוד מקום ראוי לציון היה שדה החפרפרות. היה אזור לא קטן שהוקדש כולו לחפרפרות. האיזור הזכיר סרטים מצויירים כמו מוש השור, עם החורים המצחיקים של החפרפרות. מסתבר שיש להן מערכת תעלות ענפה מתחת לגן החיות. נקודה מעניינת היא שבגן היו נחשים! למרות האגדה המטופשת לפיה פטריק הקדוש גירש את כל הנחשים מעל אדמת אירלנד.

היום נבזוז את שדה הגזרים של מוש השור

מגן החיות התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון הכללי של דבלין. התכנית היתה לנסוע בדרך הארוכה עד שנעבור בעיירה שנראית לנו נחמדה. בסוף בדיוק כשהתחיל להיות מאוחר מצאנו B&B חביב בעיירה Newton. סוף סוף חוזרים ליורו! שתי בעיות היו לנו במקום: האחת, היא שבעלת הבית, תוך כדי שקיבלה אותנו העניקה איזשהו שירות לאיש מוזר ומלוכלך מעבודת כפיים כלשהי, שהגיע עם כמות של שקים שחורים שנראו מלאים בחלקי גופות. והשניה והיותר חמורה, היא שנגמרו לי הגרביים! מזל שלנמלה המצוחצחת יש מספיק גרביים עודפות :)

ליל הגרביים המנוקדות

לילה טוב

יום שלישי, 9 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 14

09/10/2007 – Glens Of Antrim

היום מוקדש ברובו לGlens Of Antrim שבצפון אירלנד. לאיזור יש להציע כמה מסלולי הליכה שאמורים להיות יפים. כבר בתחילת הדרך, היה אפשר לשים לב שאנחנו כבר לא באירלנד. השילוט בצפון אילנד הוא קטסטרופה. מה הפלא שיש פה טרור ?! אחרי שנסענו קצת בסיבובים הגענו לאיזור בו אמור להתכיל מסלול הליכה מומלץ בשם Fair Head. נסענו לפי ההוראות שב Lonely Planet והגענו לדרך ללא מוצא… כשהסתובבנו כדי לצאת, ראינו בצד שלט קטנטן. היינו צריכים לצאת מהאוטו כדי לקרוא שהגענו לFair Head. הכביש ללא מוצא בעצם היה החניון הנטוש של המקום :)

Fair Head – מסלול יפה ונטוש

הבלאגן של הטרוריסטים צפון האירים רק התחיל כאן.. מה”חניון” יצאו שני “שבילים”. שביל אחד נראה יותר כמו דרך שפילסה לעצמה כבשה בדשא, בעוד בתחילת השביל השני שנראה יותר כמו שביל אמיתי היה שלט גדול שמכריז Private property, No Entry! התחלנו בשביל הכבשה, כדי לגלות שהוא לא באמת שביל, והשביל האמיתי עובר בתוך האיזור המשולט באיומים!

Fair Head

השביל היה במצב נוראי – כולו בוץ כבשים ופרות… מה שכן הנופים היו יפים. בכל כמה דקות הליכה היה שער ברזל שלא מאפשר לכבשים לעבור בין המתחמים. כדי לעבור, צריכים לפתוח את השערים – אחד השערים שמוקם מעל שלולית בעומק חצי מטר התמוטט כשעברנו בו וכמעט ונפלנו שנינו לתוך השלולית. טוב… מספיק עם התלונות לבינתיים – היה כיף…

הנעליים של יעל – מלאות בוץ וגללי חיות :)

הגענו לכמה נקודות תצפית מרהיבות כאשר השמש הפציעה מבין העננים ומהן ניתן היה אף לראות את סקוטלנד באופק.

נק’ תצפית על Murlough Bay

הסתובבנו כשהשביל נכנס לתוך שלולית שהיתה בעצם יותר בריכה משלולית ולא ניתן היה יותר להמשיך בלי לשחות! מהחניון המאולתר המשכנו לMurlough Bay, שהוא נחשב מפרץ קסום ומבודד. כל האיזור הזה מבודד! לא ראינו פה אף אחד כל היום :)

דרך נוף בAntrim

כשהגענו למפרץ נרשם שיא לשילוט הגרוע של האיזור , והשלט עליו היה כתוב לMurlough Bay שכב על הרצפה מחורר בשני חורים ענקיים שנראים כמו יריות של shotgun! טרוריסטים מטופשים… למרות שהנופים כאן באמת יפים – אירלנד הנורמלית מציעה נופים דומים בצורה יותר אנושית…

התחלנו להתקדם לעבר Belfast. בדרך עשינו מסלול מעגלי קצר (3km) ב Glenariff – שמורת טבע שכוללת כמה מפלים נחמדים – שאל חלקם מזרימים פסולת כימית שיוצרת צבעים מעניינים וריחות פחות מעניינים…

במפלים של Glenariff

בהינתן אטם לחוטם, הפארק היה נחמד למדי, ולשם שינו מסודר מבחינת שילוט ושבילים.

Glenariff

הגענו לBelfast יחסית מוקדם, כך שהספקנו לחסוך היום כמה אטרקציות עירוניות מטופשות שכבר לא נצטרך לעשות מחר!
לסיכום Glens Of Antrim, אפשר לומר שהמקום מאד יפה מבחינת נופים. בספר כתוב שמשורר אירי השווה את האיזור לשוויץ… כנראה ששוויץ התחרז לו עם משהו, כי זה לא בדיוק זה, אבל עדיין כיף :)

 

מלל

כיאה לזוג חזירי בר שהגיעו לעיר לאחר זמן רב בחורים התג’נקקנו בפיצה האט בה יעל, לראשונה בחייה טעמה פיצה בשרית – המסקנה – נחמד אבל היא לא תחזור על זה. חבל.. אבל למי אכפת… לילה טוב…

יום שני, 8 באוקטובר 2007

אירלנד 2007 – יום 13

אחרי כמה פציעות, תק’ מבחנים קצרצרה, ודברים יותר מעניינים לעשות, אני חוזרים לפרוייקט הסבת יומני הטיולים למדיה הדיגיטלית לה הם ראויים.

08/10/2007 – מיששת משושה לא מיששת

התעוררנו בDerry בB&B ההזוי עם בעלת הבית המטורללת, והשתתפנו בארוחת בוקר בינלאומית נחמדה. היה זוג מסידני שסיפר לנו איך אתמול בערב הם הלכו לפאב בו היתה הופעה חיה – הם סיפרו שבמהרה השירים הפכו לשירי מחאה עד כדי שהם נבהלו ויצאו (בעיקר כי הבעל הוא אנגלי…).
הודית מוזרה ופטפטנית סיפרה כמה היא רוצה להגיע לישראל ומכל הדברים דווקא כדי לצוף בים המלח – בכל פעם שהיא אמרה ים המלח זרחו לה העיניים. תוך כדי כל זה, משפחה אמריקאית שמנה בטירוף זללה את כל האוכל…

נפרדנו מהמטורללת ומבעלה הכנוע כדי לנסוע לכיוון מזקקת בושמילס וה Giant’s Causeway הסמוכים. בדרך עברנו בטירת 4 השילינג המרשימה לסיור קצרצר. בטירה בדיוק התקיים סיור בית ספר בו ראינו ילדים צפון איריים קטנים שעתידים להיות פושעים.

טירת 4 השילינג על שפת הים

כדי לנצל את יום השמש שהפציעה בחיוכים התחלנו עם סיור בGiant’s Causeway. האתר המדהים  שב County Antrim, הוא לדעתנו היפה ביותר בצפון אירלנד, אם לא באירלנד כולה...

 

Giant’s Causeway

 

הGiant’s Causeway  הוא אתר גאולוגי ייחודי שאם לא אלאה בקשקושים על לבה חום קור ובזלות, אוכל לסכם בזה שהוא בנוי מהמון המון משושים יפיפיים. מדובר בכ-40,000 משושים מכל הגדלים והצורות. מה שמגביר את החוויה זה שהמשושים יוצרים שבילים ומדרגות כך שאפשר לטייל בינהם ולא רק להסתכל.

 

ממששים קצת משושים

לא הפסקנו להתפעל מתופעת הטבע המעניינת. ולטייל באתר העצום.
כמובן שלאירים יש גם סיפור שיעשה סדר בכל העובדות המדעיות. מסתבר שבעבר הרחוק התגורר באיזור ענק בשם Finn McCool. אותו ענק חמום מח רצה להשמיד ענק אחר שגר בסקוטלנד. הענק בנה שביל משושים עצום כדי להגיע לסקוטלנד, אך למרבה הפתעתו, הקולגה הסקוטית התברר כענק הרבה יותר ענקי מענקינו שלנו וזה התקפל וברח חזרה לביתו.

הענק הסקוטי החליט לא להשאר חייב ורדף אחרי הענק האירי לביתו על אותו שביל משושים. אישתו של הענק האירי החביאה אותו על ידי כך שהלבישה אותו בבגדי תינוק! הענק הסקוטי, שמסתבר היה די אינפנטיל, ראה מה גודלו של התינוק, הסיק מכך על גודלו של האב, ברח חזרה לסקוטלנד תוך כדי שהוא משמיד את שביל המשושים.

 

שביל משושים של ענק תחבולן

 

עוד ועוד ועוד משושים!

 

האירים, שמתמחים באגדות ומעשיות, כמובן לקחו קצת קשה מידי את נושא הענק, כך שיכולנו למצוא שם את “כיסא הענק” העשוי משושים, אורגן הענק ונעל הענק..
כשזה הגיע ל”גמל של הענק” כבר הסתובבנו וחזרנו :)

תמונה אחרונה בהחלט של משושים, והפעם במבט על…

 

ממתחם המשושים עברנו לעיירה בושמילס לסיור במזקקת הוויסקי המפורסמת Old Bushmills. הסיור היה אינפורמטיבי ומעניין והתקיים ברובו בניחוח חזק של אלכוהול. ניסיתי להבין מהמדריכה מה הסיפור של היישון, ולמה אי אפשר לזרז אותו בתנאי מעבדה. היישון בחביות מתבסס על עונות השנה, כך שהחביות מתרחבות ומתכווצות עד שהן “נושמות” את הוויסקי ומעניקות לו מטעמן הייחודי.
בעיקרון, אם נחמם ונקרר מיכלי ענק עם כמה גזעי עץ משובח בתוך מעבדה, נוכל ליצור וויסקי עם אותו הטעם, רק בעלות נמוכה בהרבה!
המדריכה הסכימה שיתכן כי זה אפשרי, אבל אז לפי חוקי המדינה, אסור יהיה לקרוא לזה וויסקי - מכיוון שזה לא נח לפחות 3 שנים! נפרדנו בכך שהסכמנו לקרוא למשקה האיכותי והזול שלי “ביסקי” ולכבוש את העולם!

 

חביות ביסקי איכותי וזול (צילום אילוסטרציה)

 

עזבנו את המזקקה לא לפני שטעמנו וויסקי בן 12 שנה בגרסא הקיימת רק במפעל, וויתרנו על בקבוק וויסקי עליו מוטבע שמנו.

האטרקציה האחרונה שלנו להיום היתה בסימן שאלה. למעשה היא היתה בסימן שאלה אך ורק בראשה של הנמלה. אני אסביר – באיזור קיים גשר חבלים המפורסם ביופיו ובבטיחותו המפוקפקת (Carrick-a-Rede). בLonely Planet נכתב שהאטרקציה פתוחה עד ספטמבר, לכן סוכם שנעבור לראות אם זה פתוח, ואם לא פשוט נמשיך. עכשיו בינינו – מי סוגר גשר ?!

גשר החבלים אובר טרבלד ווטר

 

הנמלה, למי שאינו יודע, מפחדת באופן ספציפי מגשרים! איך שהגענו לחניון וראינו בו מכוניות, יעל הלבינה לחלוטין והתחילה למלמל: אני לא עושה את זה, אני לא באה, אנחנו הולכים מפה! :) הסיטואציה היתה ממש מצחיקה!

שילמנו את דמי הכניסה ויעל שבאמת השתדלה, כמובן לא עלתה על הגשר… האמת היא, שאם לא הייתי רוצה להראות לה שזה לא מפחיד, בחיים לא הייתי דורך על הגשר הזה.. זה היה פחד מוות! הגשר כולו רעד ברוח וגם אני…

 

אני –  רועד מפחד ומקווה שכל זה יגמר

אל אף הפצרות המקומיים, יעל עשתה את הצעד החכם ונשארה בצד הבטוח… האיזור עצמו היה מדהים ביופיו והזכיר קצת נופים של תאילנד.

 

המוות – כפי שהוא נראה מבעד עדשת מצלמתי

 

נסענו לעיירה Ballycastle כדי למצוא B&B אחרי עוד יום מעייף. מצאנו מקום נחמד עם בעלת בית חביבה ששמחה לקשקש איתנו והראתה לנו תמונה של הגשר המקורי משנת 1900 (!) הגשר המקורי היה רעוע בהרבה והיה לו רק “חבל מעקה” בצד אחד! השתמשו בגשר על מנת להגיע לאיזור דייג השופע בדגי סלמון. היא הוסיפה שהיא בחיים לא תניח על הגשר הזה אפילו חצי רגל.

בעלת הבית לא רצתה לקבל יורו, אז הסברתי לה שיש לנו רק יורו ושילינג. משום מה השימוש בשילינג מאד הצחיק אותה, ונתנה לנו הסבר מפוקפק שהפאונד הוא חלק מהשיטה הדצימאלית…

ולסיום – פינת “האירים משוגעים על…”

  • האירים משוגעים על שמות הערים – Milltown ו Ballycastle – יש עשרות עיירות עם השמות הללו – לפעמים אפילו שתיים באותו County!
  • האירים משוגעים על שמות הרחובות High St. ו Main St. בכל עיר\עיירה\כפר\חור נידח, אלו יהיו שמות הרחובות הראשיים
  • האירים לא משוגעים על גיוון…
  • האירים משוגעים על אוכל סיני – כמעט בכל חור אפשר למצוא פה אוכל סיני

סיציליה חלק ד׳ - סירקוזה

את הטיול בסיציליה קינחנו בעיר הנמל סירקוזה. העיר העתיקה הזאת מושכת אליה המוני תיירים בעיקר בזכות ההיסטוריה העשירה שלה. התמקמנו בדירה ששכרנו ...