בעקבות אתונות הים

היום הקפנו את חצי האי אוטגו. התחלנו את היום במסלול הליכה שתוכנן להיות כשעה וחצי אך התארך בעקבות הרפתקאות חיות-ים שפגשנו.

פתאום באמצע הדרך שמנו לב לנקודה שחורה גדולה שמקפצת ליד הים. כלב ים גדול משתזף לו על החוף סתם באמצע המסלול. החלטנו שאנחנו הולכים לחפש אותו ולצפות בו מקרוב..

נקודה שחורה ומקפצת - כפי שנראית בזום גדול מאד

עוד רגע וסוגרים עליך!

אבל עד שהגענו לחוף - הכלבלב נבלע לתוך הים והשאיר אחריו רק עקבות

כמו גשש בלש הסתתרנו בציפיה שחברינו הכלבלב יחזור - אך לשוא...

אך לפני שהחלטנו לוותר עשינו סיבוב קטן - ובדיוק כמו דוד המלך שחיפש את אתונות הים - מצאנו את המלוכה - או ליתר דיוק את מלך החיות - ואם ממש מתעקשים עם הדיוק - את מלך חיות הים - אריה ים שמן התחבא לו בין הסלעים. לא כל כך ברור למה החליטו לקרוא לחיה הזאת אריה ים?! לא ממש קשור... כנראה נגמרו השמות לחיות - ראו משהו שחי בים - והדביקו לו "אריה ים". בסך הכל יצא לו שם טוב - אם הצוואר שלו היה ארוך בעוד סנטימטר אחד - כנראה היו כבר עושים ממנו "ג'ירפת ים"...

משם המשכנו להקיף את חצי האי וצילמנו כל מיני תמונות יפות שאני לא מרגיש צורך מיוחד לקריין... תהנו.

תפוחי האדמה של האלים

באיזור כפר הדייגים מוארקי שבאמצע שומקום, על חוף הים, פזורים עשרות סלעים עגולים. כל השלטים עמוסים הסברים  על תהליך היווצרות הסלעים - אך כל ההסברים (מלבד ההסבר שהסלעים הם תפוחי האדמה של האלים) היו יכולים להיות טובים גם לסלעים משולשים, מתומנים או סתם בצורת קווץ׳... לא הייתי פוסל תעלול של משרד התיירות שנועד לפזר קצת תיירים גם לאזור נידח זה...

בכפר החלטנו, אחרי שקראנו המלצות חמות, לבקר במסעדה של פלור - זקנה מתוקה שמגישה דגים שנלכדו באותו היום בכפר. המסעדה - צריף די רעוע על שפת הים היתה מ-ד-ה-י-מ-ה! דגים טריים עם מולים מעושנים לצד בירה מקומית צוננת היה בדיוק מה שהיינו צריכים. זו המסעדה הראשונה בה ביקרנו מאז שאנחנו כאן - עד עכשיו רק בישלנו לעצמנו... בדיוק כשהבירה הקרה נגמרה - והשמש החזקה של ניו זילנד החלה להמיס אותנו, הזמנו לקינוח גספצ׳ו תותים קר שקינח את היום הנחמד הזה. הצטלמנו עם פלור הנחמדה וכשנחזור בעוד הרבה שנים ונראה את התמונה לנכדה שלה ואולי נסחט דמעה - ואיזה קינוח על חשבון הבית :)

בערב הגענו לדנידין - עיר גדולה יחסית וחמודה. מצאנו backpackers חביב ולאקי תומפסון ישן היום לראשונה לבד בחוץ

אומרו

אומרו קיימת אך ורק בזכות שיש בקרבתה מושבת פינגווינים גדולה שתיירים באים לראות ולמרות שרוכבים שם על אופניים ליצניות.

בלשכת התיירות מעודכנות כל יום השעות בהן צפויים הפינגווינים לצאת מהמים על מנת להאכיל את צאצאייהם. קבענו דייט עם הפינגווינים ה״צהובים״ של 18:30 ואח״כ עם הפינגווינים הננסיים ה״כחולים״ של 20:30

נמלה: "הפינגווינים האלה לא רציניים - קובעים איתם מראש והם תמיד מאחרים"

שתי המושבות בתהליכי הכחדה. על מושבת הפינגווינים הכחולים (זאת שהכניסה אליה בתשלום) מגנים כאן בחרוף נפש - גדרות נגד טורפים, כיני דגירה מלאכותיים ומסלולי הכוונה לפינגווינים. בקיצור, למרות החשיבות של שימור הפינגווינים - יוצרים כאן זן של פינגווינים שלא ממש יודעים לשרוד בעצמם.

מה שכן - הפינגווינים הקטנים הללו פשוט מתוקים - הם מתקרבים לחוף בקבוצות ומתמודדים כקבוצה עם הגלים הגבוהים שמתנפצים על הסלעים - הם מחכים שתגיע קבוצה מספיק גדולה ואז מאגפים את הסלעים עד ש גל משיט/מרסק אותם על החוף. ממש אפשר לראות ולשמוע אותם מתייעצים - בוא מכאן פינגי - לא לא בוא משם קווה קווה :)

גדרות הכוונה לפינגויינים מעוטי יכולת

כשיצאנו בין האחרונים ממרכז המבקרים - חיכתה לנו חווית הפינגווינים האמיתית - מסביב לאוטו שלנו התקבצו פינגווינים פיצפונים והסתתרו מתחת לגלגלים - הפינגויינים המסכנים עוברים בחושך באיזור חניית מרכז המבקרים ועלולים להדרס. לנו יצא לראות אותם מקרוב ואף לגרש אותם ממתחת לאוטו :)

ביקור בחצי האי בנקס

היום ביקרנו בחצי האי בנקס. חצי האי הוא בעצם לוע של הר געש שהתפרץ לפני מיליוני שנים... עשינו כמה מסלולים רגליים קצרים ויפים. רק היום ראיתי יותר כבשים ממה שחשבתי שקיימות בעולם כולו! המשכנו לאקרואה - עיירה קטנטונת וחמודה במרכז חצי האי עם נמל, חנויות ומלא תיירים גמלאים..


ישנו באתר קמפינג מעולה באקרואה עם נוף יפה של הים. הלילה נישן לראשונה אצל לאקי תומפסון... באתר יש מטבח גדול לבישול, מקלחות נקיות ומסודרות - ומלא ברווזים שמסתובבים לך בין הרגליים... הטיול התחיל - נחתנו סוף סוף בגן העדן של ניו זילנד

הסיפור של לאקי תומפסון

סוף סוף קנינו אוטו - Toyota estima משנת 93 (!) - כן... עוד בקושי היה אינטרנט אז - אבל כבר ידעו לבנות מכוניות :)
התלבטנו אם לקנות רכב רגיל או ואן עם אפשרות לישון בו - לא ידענו איך זה יהיה. בסוף קנינו ואן שעברה הסבה לרכב טיולים. אחד מבעלי האכסנות כאן עושה קופה כשהוא קונה רכבים בזול, מסב אותם ל"רכב טיולים" ומוכר אותם בשיא עונת התיירות כשהביקוש בשיא.הרכב במצב טוב יחסית - מת'יו - הקיווי הקוקו שמכר לנו אותו הכניס לשם קרש עץ ועליו מזרן זוגי חדש - ועוד כל מיני שיפצורים מגניבים. תמיד נוכל לישון באכסניות - אבל שתהיה את האפשרות אם נראה איזה אגם שקוסם לנו - לישון לידו...זה כיף שיש את ההרגשה שאפשר להסתדר לבד - נגד העולם. את אחד הסדינים שקיבלנו עם הרכב גזרנו באמצע - יעל תפרה (ב"תפירת ילדים") ואני התקנתי וילונות (- ב"התקנת מקגייור"  :)עם האוטו קיבלנו גם גזיה - כיסאות פיקניק וכלי בישול. עשינו קניה בסופר ופוצצנו אות האוטו באוכל להמשך - יהיה כיף!

 את השם לאקי - קיבל האוטו כי הוא שרד את רעידת האדמה - כל המכוניות לידו נהרסו ואילו לאקי - על אף הארובה שנפלה ושרטה אותו - שרד את האירוע. את שם המשפחה תומפסון - קיבל האוטו בלי שום סיבה מיוחדת - לא כל דבר צריך סיבה...

עיר רפאים

נחתנו בקרייסצ׳רצ׳ - עדיין בשוק מסאגת הטיסות הכל-כך ארוכות. החודשים האחרונים היו קשים אך יעילים - קרוב לודאי התקופה העמוסה ביותר בקריירה הארוכה שלי בתור ילד: עברנו דירה, קנינו דירה, תיכננו שיפוץ בדירה והשכרנו דירה.. תכננו את הטיול, עשינו "משתי פרידה" מחברים ומשפחה סגרנו פינות בעבודה והכי מסובך - התנתקנו לצמיתות מחברת הכבלים הארורה hot... אנחנו לא באמת חופשיים כפי שהיינו רוצים לחשוב - בכלל לא פשוט לקום ולעזוב הכל...

קרייסצ׳רץ׳ סבלה מרעידת אדמה רצינית שהשמידה כמעט לחלוטין את מרכז העיר. הדיוק של הנזק מעורר סימני שאלה - דווקא המרכז נהרס - בדיוק סביב איזור הכנסיה המפורסמת - נראה קצת כמו עונש משמיים... בסוף השבוע פתחו באופן זמני את שערי מרכז העיר כך שמבקרים יוכלו לחזות במרכז ההרוס. אחד הדברים המזעזעים היה לראות סניף של מקדונלדס׳ סגור עם ארוחות נטושות ומגשים הפוכים על הרצפה עוד מאז...

אנחנו ישנו בהוסטל נחמד בשם Foley Towers.   עיקר מעשינו בקרייסצ׳רץ׳ היה לצאת מהשוק, להכין ארוחות בוקר של

 אלופים והכי חשוב - לקנות אוטו ולעוף משם...

יומן מסע

״רבים התחילו בכתיבת יומן מסע ולא סיימו אותו - אבל אף אדם לא סיים יומן מסע מבלי להתחילו...״ ש. ה(ק)סמים

אז התחלתי...