קוקיליו ההר המעשן

קמנו מוקדם בבוקר כדי להגיע לשמורת Mount Cook - ההר הגבוה בניו זילנד. המסלול כלל טיפוס קשה לבקתה שנקראת "Muler Hut", לינה בה וירידה רק בשנה הבאה! המסלול הוא בסך הכל באורך חמישה קילומטרים אך תוואי השטח הוא עליה רצופה של 1100 מטרים.

צוות המטפסים - שמורת הר קוק

הטיפוס לא היה קל בכלל, ומה שהוסיף לקושי היה שבעודנו מטפסים הר קוק לא הפסיק לעשות לנו פרצופים בעודו מעשן והכריח אותנו לפנות אליו בשם ״קוקיליו״.

 קוקיליו ההר המעשן

חציו השני של המסלול מוגדר כ״מסלול לא מסודר״ וממש לקראת סופו נהיה תלול ואילץ את חלקנו לטפס בטקטיקה הידועה בכינויה ״זחילת נמלים״

זחילת נמלים בפעולה

בסופו של דבר הטיפוס הגדול הסתיים - הנופים שנתגלו היו שווים את המאמץ והפסקת הזלילה שעשינו בתום הטיפוס החזירה לנו את הרוח למפרשים

מתום הטיפוס חיכתה לנו צעידה של כחצי שעה בקרקע סלעית שהלכה ונהייתה מוקפת בשלג עד שלקראת הבקתה הפכה לרצועת שלג אחת גדולה.

מגיעים לבקתת מולר

היום המדהים הזה כמעט הסתיים ואיתו גם שנת 2011. את חגיגות סוף השנה חגגנו בבקתה עם צאללי ועודד, המון אוכל ואפילו מלא סיידר מקורר בשלג שעודד הפסיכי סחב בעליה.

שנת 2012 - אנחנו מוכנים

השמש שקעה בפעם האחרונה על 2011 וצבעה את ההרים בשלל צבעים. עם השמש שקעה גם שנת ה״זריעה״ שלנו, בה סיימנו לימודים, גרמנו לטיול הזה להיות אפשרי וקבענו את מקום מגורינו לשנים הקרובות. כבר הספקנו לקצור חודש של טיול ואפילו פגשנו פה חברים חדשים. שנת 2012 אנחנו מחבקים אותך ב4 ידיים!

להתראות 2011

רק כד לוודא שאכן 2012 הגיעה קמנו לפנות בוקר והלכנו לראות את הזריחה על שמורת הר קוק. אפילו קוקיליו עוד ישן ונראה כמו סתם עוד הר מושלג

 2012

מה שעולה חייב לרדת - ירדנו לאט לאט בירידה שהיתה קשה יותר מהעליה. הברכיים שלנו צריכות מנוחה של כמה ימים...

וואנקה

מקווינסטאון הסוערת עברנו לאחותה הקטנה וואנקה. וואנקה נחשבת לעיירה שקטה ושלווה יותר מקווינסטאון, אבל כנראה שבתקופת החגים כאן - שלווה הופכת למצרך נדיר... הניו זילנדים כולם יצאו לתור את ארצם מצוידים בצורה מעוררת קינאה. בניו זילנד יש בכל חור - ואני מתכוון ב-כ-ל חור מגוון אפשרויות לעשות קמפינג. אם זה בקרוונים או באוהלים תמיד יש מקום שיספק את הנדרש - וכמעט תמיד הוא יהיה מול אגם ענקי. אתרי הקמפינג בוואנקה מוצפים באלפי מקומיים. כל משפחה מגיעה עם הקרוואן הנגרר שלה או עם אוהל בגודל של קרקס והעיירה נראית כמו עיר אוהלים ענקית. כמעט כל רכב מקומי גורר מאחוריו כלי שייט כלשהו - אם זאת סירת מנוע, אופנוע ים או חתיכת מתכת ממונעת אחרת שאין לה שם בעברית. אופניים הם כלי פנאי פופולארי כאן כמעט כמו ספורט מים, ומרחצאות חמים ומיני-גולף הם חלופה ליום גשום. שעות היום הארוכות (6:00-22:00) מאפשרות נופש מושלם - את ארוחת הערב אוכלים כולם בשמש מול האגם ב״חלקת המנגל״ שקיימת בכל אתר קמפינג ובשניה שהשמש החזקה שוקעת הקור העז מכריח את כולם להכנס לישון. 

בדרך לעיירה עצרנו ב״פאזליג וורלד״ המפורסם של וואנקה. במקום אפשר להנות משלל אשליות אופטיות ותפיסתיות מגניבות או לסבול במבוך עכברים אנושי תלת ממדי תחת שמש לוהטת

עיזרו לנו למצוא דוד עמית ענקי ונמלה קטנטנה

עוד אטרקציה מגניבה בוואנקה היא בית הקולנוע המקומי "Cinema Paradiso" - בית קולנוע ״ביתי״ בו יושבים בספות נוחות, אפשר להזמין פיצה לוהטת וקובעים את מועד ההפסקה בדיוק כשעוגיות הענק יוצאות מהתנור. ראינו סרט חמוד עם מלני לורן - מושא הערצתו של חבר טוב שאוהב להשאר בעילום שם ;)

פיצה וסרט - סינמה פרדיסו

וואנקה כמובן גם יושבת בפתח הפארק הלאומי Mt. aspiring והעמק עם השם המצחיק מתוקיתוקי (Matukituki). אנחנו הסתפקנו בטיול יום במסלול שנקרא ״רוב רוי״ שבכ4 שעות הליכה לקח אותנו בין נהרות לתצפית על קרחון קטן.

מסלול הרוב רוי

הנסיעה למסלול היתה יפה אך גם קשה. למרות שיחסית פופולרי לטייל בשמורה, לא טרחו לסלול כביש נורמאלי וכדי להגיע לתחילת המסלול נדרשה נסיעה של 30 קילומטר בדרך עפר מרגיזה שטלטלה לנו את הצורה 

ניו זילנד במיטבה

כשחזרנו לאקי תומפסון קיבל מקלחת טובה כפיצוי

אין לנו יותר מידי דאגות בטיול הזה - הדבר היחיד ש״מטריד״ אותנו זהו מזג האויר - במדינה הזאת מזג האויר מאד - הפכפך אנחנו רודפים אחרי מזג האויר הטוב ומתחמקים מסופות הגשמים עד כמה שניתן. בגלל האופי ההררי של האזור ועצם היותו אי - גם באזורים קרובים גאוגרפית יכול להיות מזג אויר שונה באופן קיצוני. את תחזית מזג האויר בחדשות לוקח להעביר יותר מעשרים דקות וגם החדשות עצמן עוסקות לא מעט בנושאי מזג האויר - שטפונות שסוחפים פינגווינים לרחובות בעיר אחת - ואזהרות למרוח קרם הגנה spf50 בעיר השכנה. אם כבר הזכרנו חדשות, אז מה שקורה בקרייסצ׳רצ׳ עכשיו זה איום ונורא - שתי רעידות אדמה נוספות ועשרות After Shocks הופכים את העיר אט אט לאבקה. יוצא לנו להתקל בתושבי קרייסצ׳רצ׳ בחופשה - חלקם שוכרים דירות מחוץ לעיר - וחלקם פשוט נוטשים... ובחזרה אל הסיפור שלנו - כשראינו שהשתנתה התחזית לאיזור Mount Cook ואמורים להיות בדיוק יומיים בהירים - שינינו את התוכנית, ארזנו תיקים לטרק קצר ויצאנו לדרך - לכבוש את ההר!

על העיר של המלכה והאודיסאה של הנמלה

קווינסטאון כפי שמעיד עליה שמה היא בהחלט עיר הראויה למלכה. כשהגענו מסטיוארט איילנד השליו קצת נבהלנו מכמות התיירים ברחובות ובholiday park וחשבנו שנברח מפה מהר מאד - עד שבסוף גם אנחנו התאהבנו בעיירה החמודה. יש כאן פעילויות המתאימות לכל סוגי התיירים - חנויות תיקים של לואי ויטון, חנויות טיולים עצומות, ספורט אתגרי, רכבלים, גולף ולא פחות חשוב העיירה ממוקמת על שפת אגם יפה וצלול ולמרגלות הרים גבוהים ויפים.

הדרך לקווינסטאון

קווינסטאון

קווינסטאון נחשבת לבירת הספורט האתגרי העולמית וניתן להבחין בכך מהרגע הראשון שנכנסים אליה. בימי שמש מתעופפים באוויר עשרות דאונים ומצנחים למיניהם ואפשר לשמוע את צרחות האנשים התלויים בין שמיים לארץ. לכל דוכן נקניקיות שני כאן יש עמדת באנג׳י משלו ואפילו ראינו עץ אשוח תלוי הפוך על חבל באנג׳י לכבוד קריסמס.

!באנג׳ייייייי

שמי קווינסטאון

אנחנו לא היינו אמיצים יתר על המידה ואת אטרקציית ה״אקסטרים״ חווינו בסירת סילון בנהר שאפילו השם שלו נשמע ״אתגרי״ נהר הShotover. על פני נהר צר ופתלתל המוקף צוקים חדים ובולטים שועט לו פסיכי עם קבלות על גבי מפלצת סילון שמנועה שואב 800 ליטרים של מים בשניה(!) אם זה לא מספיק מפחיד הנהג נצמד במכוון לסלעים, ומלהטט בסיבובים חדים דווקא בחלקים הצרים ביותר. צפו בנו בעודד ובצאללי זועקים:

עלינו ב״גונדולה״ המפורסמת של העיר והחלקנו במזחלות המגניבות. גם הjet boat וגם עסקי המזחלות התנהלו כמו מכונה משומנת שמפיקה עשרות אלפי דולרים ביום - הם בהחלט יודעים כאן את העבודה. בסירה למשל כשהגענו לקטע רחב בנהר בדיוק הנהג עשה סיבוב גדול ומפחיד ובתזמון מושלם בדיוק חלפה מהכיוון השני עוד סירה נושאת יפנים מבועתים.

כולם מכירים את הסיפור על אודיסאוס ועל המלחמה הקשה נגד טרויה. בתום המלחמה הפליג אודיסאוס במשך עשור חזרה לאתיקה בה המתינה לו אשתו הנאמנה. במהלך מסע התלאות המפורסם גבר אודיסאוס האמיץ גם על ה״סירנות״ - שמול קול שירתן שום גבר לא יוכל. מלחיו הצייתנים קשרו אותו לתורן בעוד אוזניהם מולאו בשעווה. למה בעצם אני מספר את כל זה? בסוף ״מלחמות הטרקים״ והטיפוסים מחכים לנמלה הoutlets הענקיים של ארה״ב. מסע התלאות כלל ביקור בקווינסטאון עמוסת החנויות דווקא בboxing day. קשרתי את הנמלה אל התורן כשצעדנו בין החנויות - מאות דולרים בודדות אבדו - אך יצאנו בזול :)

מתוך הגינות כלפי הנמלה אני חייב להתוודות שגם לי היה קשה לראות את חנויות הטיולים היוקרתיות עם מבצעים של 70% ומילאתי את האוטו בקצת שטויות - כדי לספר סיפור טוב חייבים קצת להגזים... אבל היי - לפחות בסיפור שלי, בניגוד לאודיסאה, לכל הדמויות שתי עיניים וראש בודד...

חוץ ממכת קניות - כדי להוסיף חטא על פשע ביצענו גם מספר זלילות. על שפת האגם היפה אפשר לקנות פיש&צ׳יפס, גלידה מעולה ואת ההמבורגר המפורסם שהתור ממנו משתרך לרחוב בשעות הצהריים

בסמוך ל״עיר החטאים״ ממוקם עמק גיבסטון בו שורר מיקרו אקלים המושלם לצורך גידול יקבים. לא פסחנו על התענוג וביקרנו במערה בה מיישנים יין בחביות וטעמנו את כל סוגי ה״פינו״ שמגדלים כאן. גם היין וגם הגבינות כאן מעולים ושווה לקפוץ לקנות מצרכים לארוחת גבינות ויין.

כפי שכבר הזכרתי, בעיר התוססת הזאת יש הכל - בלילה העיר שייכת לצעירים ומקומות הבילוי שוקקי חיים. הלכנו ארבעת ה״זקנים״ לנסות את מזלנו בפאב - כשגילינו שלא מגישים כאן תה ועוגיות נאלצנו לחסל לא מעט כוסות של בירה מקומית.

 הזקנים השיכורים

אה - היה גם את העניין עם הדב...

בנוסף לכל השחיתויות הספקנו לעשות גם טיול יום נחמד בנופים בהן צולמו סצינות ל״שר הטבעות״

פרודו

קווינסטאון הו קווינסטאון - החיים קשים :) עוד נתגעגע לימי השלווה בקווינסטאון

תחביב ישן