נכון, אני יודע, רק לפני שבוע כתבתי כאן על קרחונים גשם וקור - אבל הפוסט הזה מוקדש כולו לשמש ים וחופים זהובים. כזו היא ניו זילנד - כל סוגי הנופים שבעולם ארוזים כל כך נח לטיול באריזה של ממתק. בחלקו הצפון מערבי של האי הדרומי שוכן הפארק הלאומי ״אייבל טאזמן״ והוא מפורסם בחופיו המבודדים והיפים. אפשרויות הטיול באייבל טאזמן הן רבות: אפשר ללכת ברגל, לחתור בקייק, או לקפץ בין החופים בעזרת water taxi. אנחנו השתדלנו למצות את כל האפשרויות.
אייבל טאזמן
בתור חימום חתרנו במסלול קצר בקייאק. זוהי הפעם ראשונה שאנחנו מתנסים בכלי שייט רציני יותר מסירת פדלים, או הקייאק המתנפח שמשכירים בנהר הירדן. ממש הופתענו מהדיוק בו ניתן לשלוט בכלי הפשוט הזה. אפילו במי הים עם זרמים חלשים וטלטלות הצלחנו בקלות לנווט בין איים קטנים וסלעים מזדקרים.
אבירם - הנמלה מאחוריך!
אחרי חוויית הקייאק רבצנו כל היום בחוף רחצה פופולרי ויפה עם שאריות גבינות ויין וטבלנו במים המרעננים יחד עם המקומיים ששרצו בחוף.
למחרת יצאנו לטרק של האייבל טאזמן. את הטרק אפשר לחלק כך שהוא יקח בין יום לחמישה ימים. מכל נקודה אפשר לקחת water taxi שתקח אותך לכל נקודה אחרת או לחתור מחוף לחוף עם קיאק כשסירה משיטה לך את הציוד - נוחות אופטימלית. אנחנו - בגלל הסיפורים ששמענו על הסנדפלייז שאורבים לך בכל פינה בטרק הסתפקנו ביומיים טיול - בדיעבד אולי היינו מזמינים בקתה ליום נוסף. כנראה שאיזה הוביט מטורלל זרק את זבובי החול לתוך לוע mount doom בו הם חושלו מלכתחילה והארץ התיכונה שקטה מהם לפחות במשך יומיים שלמים.
טרק האייבל טאזמן
בשל פופולריות הטרק וכמות המיטות הקטנה בבקתות נאלצנו להזמין את הבקתה יותר משבועיים מראש - מה שלא אפשר לנו להתחשב בתחזית מזג האויר. אחרי כמה מהלכים בוגדניים חזר מזג האויר להיות חברנו הטוב והתנהג באופן ראוי לציון. אין בטרק איזושהי נקודת שיא כמו פסגה, מפל או תצפית - לכל אורכו של הטרק פזורים חופים זהובים אשר מזמינים הפסקות רביצה רבות. שעות ההליכה המועטות וריבוי הפסקות הקריאה והרביצה הופכים את הטרק הזה ל״טרק אוירה״ ובהחלט אפשר להכניסו לרשימה האקסקלוסיבית של ההרפתקאות היותר מוצלחות שלנו כאן :)
״טרק אוירה״ - האייבל טאזמן
תופעה מדהימה שחייבים להתייחס אליה בתכנון הטרק היא ההפרש העצום בין גאות לשפל. קטעים מסויימים לא עבירים בזמן גאות וחייבים לבדוק את התחזית מראש כדי לדעת באילו שעות אפשר לעבור. במסלולי השפל צריך הרבה פעמים להרטיב קצת את הרגליים ולצעוד בין סרטנים וצדפות. באזורי השפל אפשר גם לראות סירות עוגנות ביבשה ממתינות שוב למים שישאו אותן.
בסוף היום השני לקחנו water taxi חזרה לנק׳ המוצא ונסענו הלאה אל ההרפתקה הבאה.
נלסון נחשבת לאחת מהערים הפופולריות ביותר לתיירות פנים בניו זילנד. היא ממוקמת קרוב לשני פארקים לאומיים עצומים, מגדלים בה יין וכל מיני קשקושים אורגניים ותושביה נחשבים ל״היפים הפלצניים״ של ניו זילנד. השוק של נלסון מתקיים בשבת והוא הגדול והמגניב ביותר בו ביקרנו בניו זילנד. בנלסון יש המון מספרות ויעל ניצלה זאת כדי לתדלק את הצורך הטבעי שלה להתייפות.
השוק בנלסון
המתדלקת ששבתה את ליבי
את אתר הקמפינג בו ישנו לא נשכח לעולם. הסיבה הראשונה לכך היא ״המצעד״ שהתקיים כל בוקר: כבר התרגלנו שבכל מקום יש ברווזים שבאים לבקש שאריות, אבל כאן היה משהו שונה - בכל בוקר הצעידה אמא ברווזה כמות של גוזלים ברווזיים מצידו האחד של הנהר אל צידו האחר. כל כך רכים - כל כך מתוקים!
המצעד בפעולה
המצעד במנוחה
הסיבה השניה - והיותר משמעותית שבגינה נזכור את המקום היא שלל היצורים האיומים שהתגוררו בו - ואני מתכוון הפעם להומו-סאפיאנס... גרו כאן בכפיפה אחת אנשים משונים במיוחד: היו שלישיית גרמנים שבמשך 3 ימים לא יצאו מחדר הטלוויזיה אלא כדי להכין לעצמם מנה חמה עם ריח מחריד. היו את המלוכסנים שארוחת הבוקר שלהם הייתה כרוב מבושל לצד הר של גלידת שוקולד. אך גולת הכותרת הייתה מאורי שנראה כמו אוסאמה בן לאדן שטרח להסביר לכולם שהוא מחופש לפלסטינאי כי ״האדם הלבן״ בניו זילנד גזל את אדמות המאורים ממש כפי שהישראלים גזלו את ארצם של הפלסטינאים. בדיעבד הסתבר שהוא אפילו לא היה אורח של האתר - פשוט גר באזור ואוהב להשתמש במנגלים שאותו ״אדם לבן״ פיזר למענו כשפיתח את כל האי.
משום מה, יותר מכל תבשיל אחר משך "התבשיל הפרסי״ שלנו תשומת לב מרובה ונאלצנו להסביר לכל מיני אנשים את מקורו (סוג של שקשוקת תרד). תודה מיוחדת ללירון ס. על המתכון ולאחמדינג׳אד את כורש על המסורת.
שקשוקה קמצנית
חוץ מלחזות ביצורים באתר הקמפינג טיילנו ב Nelson Lakes National Park טיול יום שנקרא Puddy's track. משרד הdoc של האזור הוא גדול ומצויין ובו יעזרו לכל אחד למצוא באיזור מסלול הליכה לפי כושרו - אם זה הליכה של יום, כמה שעות או שבוע.
הפארק הלאומי אגמי נלסון
את הפסקת הצהריים של המסלול העברנו על שפת האגם. כל כך התפלאנו שהסנדפלייז לא גילו את הנקודה היפה הזאת אז נשכבנו שם על הגב עד שנרדמנו.
הפסקת צהריים בפארק הלאומי אגמי נלסון
בנלסון נפרדנו מצאללי ועודד איתם חווינו לא מעט רגעים גדולים בטיול הזה - דרכנו מתפצלות - ואת הכוסית הבאה נרים יחד כבר בתל אביב. יצאנו ארבעתנו כדי לחפש מקום נחמד מספיק כדי שיארח את הפרידה המרגשת אך מרוב שפסלנו פאבים - לא שמנו לב שהשעה כבר נהייתה מאוחרת והעיר נכנסה לתרדמת. מבלי להתבלבל הוצאנו שולחן, כיסאות פיקניק ואת היין והוויסקי שהספקנו לאגור ברכבים ויצאנו לחפש הרפתקאות. התיישבנו במרכז של מגרש כדורגל ענק וחשוך בו קיימנו את שתיית הפרידה. עודד אפילו פינק בסיגר ניצחון.
חזרה נעימה הביתה צאללי ועודד!
מנלסון המשכנו לכיוון החוף הצפון מערבי (אייבל טאזמן) ובדרך עצרנו ביקבים של האיזור לטעום ״פינו גרי״ ולהצטייד בבקבוקים לפיקניק גבינות ויין המסורתי.
שוד היקבים הגדול - אזור נלסון
את הלילה האחרון באזור העברנו במוטואקה - עוד עיירת נופש החביבה על ליבם של המקומיים. מאז חג המולד כמעט כל אתרי הקמפינג מפוצצים במקומיים שמקימים פה מאהלים מנקרי עיניים עם מטבחים ניידים סופר-מאובזרים שמלבד המנגל מכילים מקררים, כיריים ניידים ואפילו תנורי גז. מה שבהתחלה היה נחמד התחיל כבר להיות מציק - במוטואקה מיקמו אותנו בסמוך לכרית מתנפחת של ילדים שפשוט לא הפסיקו להשתולל שם (אני מודה - גם אני קפצתי לא פעם...). כדי להרגע בדקנו באתר של משרד החינוך הניו זילנדי - חופשת הקיץ מסתיימת ב30 לינואר - עוד מעט שוב שקט!
מעולם לא התגעגעתי כל כך לתאריך החזרה ללימודים
הבטחתי התחלות חדשות וקיימתי רק פרידות... ההתחלה החדשה לא שייכת לנו אלא לגרוסברג ושירה. מזל טוב לגרוסברג - השדכן הרשמי שלנו ולשירה - עוד בת רעננה מוצלחת! מי יתן וילדיכם ימלאו את השכונות השלוות של רעננה עד לפיצוץ אוכלוסין. מצורף סרטון הברכה כפי ששולב בסרט החברים והוקרן בערב החתונה. מזל טוב!
מאזור הקרחונים המשכנו להתקדם צפונה, אנחנו כבר כמעט חודשיים באי הדרומי ועוד נשאר הרבה מה לראות. מזג האויר ב״ארתורס׳ פאס״ - היעד הבא שלנו לא נראה טוב אז משכנו קצת זמן באיזור החוף המערבי. ישנו לילה בעיירה בשם הוקיטיקה באתר קמפינג ובו מיני-גן-חיות הכולל חיות משונות כמו זאת:
מי אמר שהאבולוציה מושלמת...
מי שעובר בעיר - מומלץ לעצור אצל ״פיפי השמן״, לקחת מגש פיצה ולזלול אותה על חוף הים היפה של העיירה. יש פיצה עם תוספת דגים שמאד מומלצת ופיצה שנקראת ״טי-רקס״ לטורפי חיות גרגרנים במיוחד.
הסיבה לכך שפיפי הוא שמן...
כלב ים - הוקיטיקה
משם המשכנו לארתורס׳ פאס - עיירה בת 62 תושבים שנמצאת באזור הררי יפה ובה מספר מסלולי הליכה מומלצים. מזג האוויר היה רע, עקשן וילדותי - הפעם החלטנו לא לחכות והסתפקנו במסלול קצר למפל גבוה שנקרא ״קערת הפונץ׳ של השטן״.
קערת הפונץ׳ של הוד לוציפריותו
עם כל הכבוד לשטן ולכלי המטבח שלו, את ארתורס׳ פאס נזכור בזכות כמויות ציפורי הקיה הערמומיות שפגשנו שם בכל הזדמנות. הציפורים הללו, שנחשבות למין התוכים החכם בעולם, מסוגלות לפתוח רוכסנים של תיקים ולחטט בחיפוש אחר אוכל. למעשה הן ינסו לפתוח כל דבר בחיפוש אחר אוכל - כולל האצבע שלי...
הושטת אצבע ידידותית? או שמא זוהי נקניקיה? (אייייי)
משם המשכנו לגריימאות׳ האפרורית אותה ניצלנו להצטיידות במזון ולצורכי עיצוב פנים. קנינו מצעים חדשים ווילון, עשינו ללאקי תומפסון עיצוב פנים דקורטיבי קליל וכעת הוא נראה כך:
לאקי תומפסון - מלון נוסע, חבר ובית
בהמשך הדרך בWestport עצרנו כדי לראות מושבה של כלבי ים. עמדת התצפית ממוקמת כך שכלבי הים לא יודעים שהם נצפים ואפשר לראות אותם בשגרת היום שלהם - מטפסים על סלעים רק כדי לקפוץ ראש למים, משחקים בסוג של תופסת או סתם משתזפים על סלע - החיים הטובים....
הב הב (ים)
משם, בהמשך הכביש עצרנו בעיירה עם השם המשונה פונקייקי. לא ברור אם שם העיירה ניתן לה על שם האטרקציה העיקרית שבה, להיפך, או שזהו סתם צירוף מקרי מטופש. מן העיירה יוצא מסלול קצר שמוביל אל ״סלעי הפנקייק״ סלעים שהים שחק אותם בצורת שכבות-שכבות כך שהם נראים ממש כמו ערימה ענקית של פנקייקים.
פנקייקים בנוסח פונקייקי
אנחנו בתור מטיילים יסודיים החלטנו להעצים את חווית הביקור בפונקייקי - וכך נראתה ארוחת הבוקר שלנו אתמול: