Shpandrak

יום שישי, 3 בפברואר 2012

לוע הר געש בלב ים - האי הלבן

בלב ים, כחמישים קילומטר מצפון לחופה של העיר פאקטנה נמצא הר געש ימי פעיל היחיד מסוגו בניו זילנד. לוע הר הגעש מתנשא כ300 מטר מעל פני הים אך זהו כמובן רק קצה המפלצת. ההר הוא חלק משורת הרי געש שיושבים על שבר הלוח החל מאיזור טאופו וניתן לראותו מרחוק בזכות הגזים הלבנים אותם הוא פולט דרך קבע. אל ההר ניתן להגיע רק עם אישור מיוחד אותו מסדרות חברות התיירות. הכי נוח (ויפה) להגיע לאי במסוק אבל מי שבגינתו לא גדלים עצי דולר פוריים במיוחד יבחר בסירה.

אחרי הפלגה של כשעה וחצי בים פתוח הגענו אל היעד. בסירת גומי הורידו אותנו אל האי המעשן בו קיבלנו תדריך בטיחות והתחלנו במסע הקצר אל לועו של הר הגעש. לא ברורה ההחלטה לקרוא למכתש של הר געש דווקא לוע - אם כבר להשתמש בדימוי מגוף האדם אז לפי הגזים הריחניים והחמים שהוא פולט הייתי חושב דווקא על הקצה הפחות פופולרי של מערכת העיכול...

הקרקע של האי צבועה בצבעים שונים ומשונים ומכל עבר פזורות ארובות קטנות פולטות עשן, בריכות בוץ מבעבעות וניתן לשמוע את ההר כולו נוהם. כדי להקל על הרגשת המחנק על ההר ציידו אותנו במסכות גז קטנות שהעלו זכרונות ישנים של סדאם ושל פדי גאזה. את עצם קיומו של הסיור אישרו רק בבוקר היציאה בגלל שחייבים לוודא שהפעילות של ההר לא מוגזמת ושמצב הגלים מאפשר להתקרב אל ההר מבלי להתנפץ עליו.

הלוע הראשי של האי גדול וירוק. דרך מקורית במיוחד מצא לעצמו פועל במכרה גופרית להתאבד כאשר קפץ היישר לתוך הלוע המבעבע. הלוע הלוהט מעכל בשניות כל מה שיזרק לתוכו ואם עוצרים רגע לחשוב - אז אם כבר להתאבד, קפיצה לתוך לוע הר געש בלב ים היא בהחלט דרך ראויה. באיזור המכתש לא היה אפשר להשאר זמן רב - האדים הרעילים מזיקים לנשימה וגם לעדשת המצלמה...

הלוע הראשי של האי הלבן

קרוב לנקודה בה פרקו אותנו מהסירה יכולנו לחזות במפעל גופרית נטוש. הר הגעש מצידו, כנראה אהב את הגופרית שלו דווקא היכן שהיא היתה ואחרי שהתחילו לחפור הוא קבר את כל עשרת הפועלים שעבדו במפעל בהתפרצות לא צפויה. כיום נעזרים בהר למחקרים מדעיים וגם בתור חוזה רעידות אדמה די מדוייק. על ההר נמצא ססמוגרף שכמעט ואינו מפספס שום רעידת אדמה ולו הקטנה ביותר באיזור כולו.

שאריות ממפעל הגופרית

מדען אמיץ בפעולה

אחרי הביקור החזירו אותנו בשלום לפאקטנה, ובדרך ליוו אותנו עשרות דולפינים סקרנים. צוות הספינה ניסה לאתר גם חבורת לווייתנים מקומית בדרך אך ללא הועיל. יצא לנו לראות בדרך גם ״דג מעופף״ שזה דבר די פסיכי כשלעצמו. מגוון החיות שאנחנו רואים בטיול הזה נראה בלתי נדלה.

תודה מיוחדת ל״חבר האנונימי״ ולשני על ההמלצה החמה על האי המיוחד הזה. מפתיע שלא הרבה אנשים מטיילים כאן - אחרי הכל, כמה פעמים בחיים יש לאדם הזדמנות לעמוד על לועו של הר געש פעיל בלב ים...

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

ביקור בכפר המאורי טמאקי

מרוטורואה קפצנו לביקור בכפר המאורי טמאקי (Tamaki). כבר הרבה זמן שאנחנו שומעים וקוראים על המאורים כך שהגיע סוף סוף הזמן לפגוש אותם. מן הסתם הסיור בכפר הוא תיירותי ורחוק מלהיות אותנטי, אבל האווירה, המקצועיות וההבנה כמה המאורים באמת שומרים על חלקים במסורת שלהם הפכה את הסיור לחוויה מאד עשירה. עוד לפני שהגענו לכפר התחלנו להכנס לאווירה - נהג האוטובוס, מאורי מבוגר ונלהב, לימד אותנו מילים במאורית ואף הצליח לשלהב את הנוסעים בכדי לחתור במשוטים דמיוניים ולנהום לפי הקצב. השפה המאורית לא התחדשה מספיק ומשתמשים במילה שמתארת כלי רכב - סירה גם עבור אוטובוס. כשהweka שלנו עגנה בכפר קיבלו אותנו יושבי הכפר כפי שנהוג היה לקבל שבט אורח בכפר באלף השנים האחרונות. לוחמי השבט יצאו לבחון את הקבוצה ומה הביא אותה לכאן והניחו בפנינו ״הצעת שלום״.

אחרי שהורשנו להכנס אשה מאורית זימרה את הpōwhiri המפורסם בו מברכים את הבאים לכפר. משם הסתובבנו בין המבנים האותנטיים של הכפר, עשינו תרגילים של לוחמים מאורים ולמדנו על בעלי המלאכה והכלים שלהם בכפר. יעל אפילו השתתפה בריקוד מאורי מסורתי עם כדורים מצחיקים בשם ״פוי״. צפו ביעל המרקדת בסרטון הבא:

גם אני לא ישבתי בחיבוק ידיים והתנסיתי בריקוד שאולי הכי מוכר ומזוהה עם המאורים - ה״האקה״. הריקוד הקבוצתי הפשוט הזה יחד עם השירה והצעקות שצועקים במהלכו מכניס את המשתתפים בו לאקסטזה. הריקוד התפרסם בעיקר משום שנבחרת הרוגבי המעולה של ניו זילנד ה-All blacks, אימצו אותו ומשתמשים בו כדי להלהיט את השחקנים לפני המשחק ולא פחות כדי להפחיד את היריב. לא פלא שניו זילנד זכו השנה באליפות העולם ברוגבי. חפשו בyoutube את מילים All Blacks Haka. במהלך הריקוד נוהגים להוציא את הלשון תוך הרחבת העיניים - אני קצת היססתי עם הוצאת הלשון המצולקת והצבעונית שלי מהפחד שיעשו ממני כאן נביא או קמע :)

בהמשך נערכה סעודת מלכים בסגנון מאורי. המאורים בדומה ללא מעט תרבויות קדומות, בישלו את המזון שלהם קבור מתחת לאדמה. חזינו בארוחה שלנו נשלפת מבור באדמה מעל אבנים לוהטות. בתפריט עוף, בשר עגל, צדפות וכל מיני ירקות. האוכל היה לא רע ושנינו היינו תמימי דעים שהמנה המוצלחת ביותר שנשלפה מהאדמה היתה עיסה לא מובנת שמזכירה עיסה לא מובנת אחרת מצ׳ולנט אשכנזי.

את הערב המוצלח סיימנו בעוד שירה וריקודים וכמובן האקה לפרידה שרקד נהג האוטובוס שלנו עם הטבחים. יפה לראות את הדינמיקה בין המבוגרים לצעירים ואת הזיקה שלהם למסורת. המאורים קיבלו מימון ממשלתי להקמת בתי ספר בהם לומדים את המסורת המאורית, ואת השפה המאורית ניתן ללמוד בכל בית ספר ניו זילנדי כמו ערבית או צרפתית אצלנו. ממש לא ראינו איזשהו כעס של המאורים על המתיישבים הלבנים - זאת בעיקר בשל אמנה שנחתמה מול מלכת אנגליה בזמנו ומומשה בעשורים האחרונים כך שאדמות רבות הושבו לשבטים המאורים. דבר אחד מאחד כל קיווי (כינוי לניו זילנדי) באשר הוא - שנאה לאוסטרלים. ההיסטוריה מראה שאין דרך קלה יותר לאחד עם מאשר שנאה לגורם צד ג׳. לא הייתי אומר שמדובר בשנאה של ממש, בעיקר בגלל שהאוסטרלים באמת לא עשו שום דבר רע, אבל נחמד לשמוע אל העקיצות הרבות על חשבון האוסטרלים.למשל, בברכות המאוריות בירכו את האורחים מכל העולם - וגם מאוסטרליה, וכמעט בכל הבדיחות כאן מעורב אוסטרלי אומלל - אם בעניין הרוגבי, המאכלים או האפוסומים.

עוד כמה סרטונים של ריקודים ו״האקה״ מאורים שצילמנו בכפר תוכלו למצוא ב״ערוץ״ שלי ב youtube כאן

יום רביעי, 1 בפברואר 2012

רוטורואה - עיר הביצה הסרוחה

רוטורואה היא אחת הערים התיירותיות ביותר בניו זילנד וזאת בזכות שבאזורה מתרחשת פעילות גיאותרמית מוגברת שניחוחה הבייצתי מורגש היטב בכל מקום בעיר. הסיבה לריח האיום היא הגופרית, או ליתר דיוק מימן גופרי (H₂S) - אותו הגז שאחראי על ריחן של ביצים סרוחות. מלבד הריח, בכל פינת רחוב יש נביעה מוקפת גדר, אבל לא צריך להתאמץ - יצא לנו לראות גזים נפלטים בעצמה ממכסי ביוב ושלוליות על המדרכה שפשוט מבעבעות! בסביבת רוטורואה יש הרבה מקומות בהם ניתן לחזות בתופעות הטבע המעניינות. הגייזר ״ליידי נוקס״ מתפרץ אחת ליום ופולט גזים ומים מסריחים לגובה של 20 מטר.

משפריצה כיאה לליידי - ליידי נוקס

בשמורה שנקראת Wai-o-tapu - Geothermal wonderland ראינו בריכות בוץ מבעבעות, בריכות בכל מיני צבעים פסיכיים, את ״בריכת השמפניה״ המפורסמת וכל מיני פירים מהם נדמה שהשטן עלול לצאת בכל רגע ולגבות את נשמתך.

טוק טוק - מי שם? ה-ש-ט-ן

ההיסטוריה התיירותית של רוטורואה מעניינת מאד. עד 1886 בקרבת רוטורואה היה מוקד תיירות לעשירים מופלגים בשם Pink and White Terraces. מערכת טרסות מסועפת עשויות סיליקה (צורן דו חמצני) שבתוכן נבעו מעיינות חמים. האטרקציה המרהיבה נוצרה על ידי 50 גייזרים והיוותה מוקד משיכה לכל מי שארנקו עמוק מספיק ומוכן להשקיע יותר מחודש במסע לניו זילנד שהייתה אז מאד לא נגישה. ב1886 התפרץ הר הגעש Mount Tarawera וקבר תחת הלבה את הטרסות כמו גם יותר מ100 בני אדם. לפני חודשים בודדים בעת מיפוי תת קרקעי של אגם באזור, הופתעו לגלות החוקרים חלק מאותו מבנה מופלא מוצף בעומק 60 מטר מתחת לפני המים. בקיצור - יש לי הרגשה שיום אחד עוד נשמע שוב על אותן טרסות מפורסמות. התמונות ששרדו של אותן טרסות הינן נדירות ורובן שייכות לבריטים עשירים שנראים טובלים במימיהן החמים יחד עם פרצופיהם האדישים. טרסות דומות - בגובה של מילימטרים בלבד ניתן למצוא כאן בכל חור.

טרסות מיניאטוריות - אתר תיירות לאנשי לגו עשירים

תגובתם של תושבי רוטורואה לאסון בענף תיירות-העשירים עליו התבססה לא איחרה לבוא. התשובה - בניולוגיה?! המוח היהודי מצא דרך חדשה לדוג תיירים. בתחילת המאה ה20 ״מדע״ הבניולוגיה היה מאד פופולרי - בניולוגיה: הקשר בין מים לגוף האדם. בהעדר הפיתוחים הרפואיים של המאה האחרונה, ובזכות ריבוי המלחמות והפציעות המשונות של האירופאים ממלחמת החפירות, קיבל בניולוג יהודי-גרמני מפוקפק מימון לבניית Rotorua bath house או כמו שהוא כונה בפרסומות דאז "Great south seas spa". בעלות גבוהה למדי הוקם ארמון קטן מעל נביעה טבעית של מי גופרית רעילים. אל המבנה המפואר נהרו עשירי העולם ופצועי מלחמה כדי לעבור עינויים בעזרת הטכנולוגיה המודרנית ביותר שהייתה קיימת אז.

קצין בריטי מקבל טיפול - חישמול באמבט בוץ

בעקבות השפל הכלכלי שעבר על אירופה אחרי מלחה״ע השניה וההתפקחות של עולם הרפואה החל המקום לאבד שוב את התיירים. במשך שנים המשיך לשמש המקום מועדון יוקרתי ומסעדה לבוהמיה האליטיסטית של ניו זילנד אך לבסוף הפך למוזיאון. המוזיאון מומלץ - ובעיקר מומלץ הסרטון האינטראקטיבי בן 20 הדקות שמוקרן בו. טבילה במים עם מינרלים הוא חובה למבקרים ברוטורואה. לשמחתנו, באתר הקמפינג בו לנו בדיוק סיימו לבנות אמבט כזה.

בפינת הבישולים, לא התחדש הרבה - כדי להפיג את ריח הביצה המשכנו לעמול על שיפור מתכון ריזוטו הטיולים. הלשון הפצועה שלי מתחילה להשתפר ואני יכול אפילו לאכול! בתאבון.

יום שבת, 28 בינואר 2012

על ממלכה אפלה ולשון רצוצה

הטיול בשמורת הטונגרירו היה כנראה היום הכי המשוגע ועמוס החוויות שהיה לנו עד כה בטיול. השמורה שימשה בצילומי סדרת סרטי ״שר הטבעות״ בתור מורדור - ממלכת האופל שורצת האורקים המעוותים (Orcs) ומקום מושבו של סאורון - הלורד האפל בכבודו ובעצמו. בשמורה שלושה הרי געש פעילים וגבוהים ובה עובר מה שנחשב לטיול-היום היפה ביותר בניו זילנד - הטונגרירו קרוסינג: מסלול לא-מעגלי בן כ20 קילומטרים (טיפוס וירידה של קילומטר, 6-8 שעות) בו ניתן להתרשם מאתרי פעילות געשית ומנופים מרהיבים של הרי הגעש שבשמורה. אך הולכנו שולל, ולממלכת האופל היו תוכניות אחרות עבורינו. עוד לפני שהתחלנו את המסלול, כוחה האפל של הטבעת תיעתע במזג האויר כך שבפחות מ24 השעות לפני שיצאנו למסלול השתנתה תחזית מזג האויר באתר האמין והמקצועי ביותר פה 3 פעמים מן הקצה אל הקצה.

באתר הקמפינג המשונה בו לנו התארחה גם חבורה גדולה של יפנים שהציפה את המטבח בריחות בישולים יפנים מסורתיים. הם בילו במטבח שעות רבות - הברשת הבשר, קציצת הבצל הירוק והטיפול באצות המשונות נעשו בטקסיות מסורה והיוו רק תירוץ למפגש חברתי בניחוח מעושן. בזמן ארוחת הערב, בין ריחות של אצות ובשר צלוי, חיכתה הטבעת האפלה לרגע המתאים ובדיוק כשבאתי לנגוס בתבשיל הסיטה את לשוני ממקומה ו... ״צ׳לאאק״ - דם ניגר וחתיכת לשון מחוברת למחצה התנופפה בתוך פי המוכתם בדם. השתעשענו במחשבה של דחיית הטיול וחיפוש רופא שיתפור את החתך - אבל כל מי שקרא ספר של טולקין יודע שליבו של האדם חלש - ותאוות הכח שלו תוביל אותו אל הטבעת ואל הטונגרירו קרוסינג. חוץ מזה עד כמה שחוט ומחט בלשון נשמע מפתה - אולי עדיף שהטבע יעשה את שלו.

בבוקר יצאנו למסלול כשתחזית מזג האויר השתנתה לטובה "mainly fine" ו ״הרוחות נחלשות״. בזמן ארוחת הבוקר חזינו במכונה משומנת של יפנים שהכינו לעצמם כמות מטורפת של סושי וארזו אותו לטיול. יפנית אחת הדביקה אורז על אצות, יפני אחר הניח דג, אחרת ירקות, אחד גילגל אחת חתכה את הרול ולסיום היתה יפנית שעטפה בנייר כסף והוסיפה לערימה. הכל יעיל ומדויק - מדהים! בדרך כלל, לא משנה מאיפה אתה בעולם - בטיול כולם כמעט שולפים סנדוויץ׳ - יפה לראות איך הם דובקים במסורת האוכל שלהם בכל מחיר. אני דחפתי את ארוחת הבוקר מבלי להשתמש בלשון - מהלך שדרש אקרובטיקה לא פשוטה. על אף התחזית האופטימית מזג האויר בממלכת האופל נראה אפל במיוחד, אבל הטבעת משכה אותנו באפנו ויצאנו לדרך.

הראות היתה איומה אבל יכולנו לפחות לראות את הסלעים הבזלתיים שיצרו צבעים וצורות מעניינות בקרקע. בשלב מסויים התחיל טפטוף קל והראות הדרדרה עד שקשה היה לראות לאן ממשיך המסלול. הקור התחיל להתגבר ככל שטיפסנו והתחלנו להוסיף שכבות לבוש.

אחרי ששרדנו יפה את הערפל, שיסה בנו שר האופל את הרוח. רוחות של 60 קמ״ש החלו נושבות והקשו עלינו את הדרך עוד יותר. במקום נופים מרהיבים ראינו רק מטר אחד קדימה ולא יכולנו אפילו לדבר אחד עם השני בגלל עוצמתה של רוח. בנקודת התצפית ממנה אמורים לראות את הר הגעש המפורסם שגילם בסרט את Mount. Doom האפל, העזתי להוציא את הידיים מהכפפות ואת המצלמה מהתיק וביקשתי ממישהו שיצלם אותנו. בשניה שהבחור המסכן לחץ על הכפתור עף לו הכובע מהראש אל תוך הערפל :) אם כבר איבדתי תחושה ביד - כבר תיעדתי את אוירת האופל בסרטון...

למצלם תמונה זו קפאו האוזניים :)

ברררר

מאוכזבים ממזג האויר השקרן ומהנופים המופלאים ששמענו עליהם כל כך הרבה, המשכנו בטיפוס האחרון לעבר התצפית על ״המכתש האדום״. אבל בדיוק שם, בנקודה הגבוהה ביותר, על אוכף הר צר שמשני עבריו תהום עמוקה החליט שר האופל להוציא את ״התותחים הכבדים״. הרוח התגברה מאד ואבנים קטנות החלו להתעופף ולהכנס לנו בכל חור. בשלב מסויים התחלתי ללכת לצד יעל כדי לחסום לה את הרוח - ממש כמו רוכב משני ב״טור דה פראנס״. הלכנו מחובקים כדי לא ליפול עד שפשוט כבר לא יכולנו להרים את הרגליים מהקרקע מבלי לעוף. פתאום שמענו יבבה - הרמנו את הראש וראינו מספר אנשים על הרצפה - חלקם זוחלים וחלקם שוכבים מאחורי סלע - מתגוננים מפני הרוח והאבנים המצליפות. הפלנו את עצמנו על הרצפה ושכבנו ליד סלע כמה דקות. לראשונה בטיול ממש פחדתי... הרצועה של המצלמה הצליפה בי עם הרוח וכמעט ניקרה לי עין - עם לשון שסועה ובלי עין אולי היו חושבים שאני אורק או לפחות גובלין ומקבלים אותי יפה יותר - אבל הרצועה החטיאה והרוח המשיכה בשלה. את 50 המטרים הארוכים ביותר בטיול העברנו בזחילה עד שהגענו לנקודה בה הרוח חזרה להיות רק ממש חזקה. יותר לא היינו מאוכזבים ממזג האויר - היינו פשוט שמחים - שמחים שעברנו את זה בחיים :) כל כך הייתי שמח לתמונות מהחלק הזה - אבל אין - אבל אני בטוח שלא נשכח את החוויה הזאת בחיים.

עם שאר הניצולים התחלנו בירידה התלולה של המסלול. לפתע למשך שניה אחת ראינו הבלחה של נוף, ואז שוב עננים. עם הרוח החזקה ממש אפשר היה לראות את הענן שהיינו בתוכו נוסע על ההר במהירות מופרזת - הוצאנו את המצלמה וישבנו באמצע הירידה התלולה צופים בעננים חולפים אותנו כמו מיהרו למקום אחר. לפתע נגלו לעינינו שני אגמים ועוד אנשים שהיו כלואים על ההר יחד איתנו. התמונות הבאות צולמו בהפרש של 2-3 דקות.

מהר מאד גם השמש יצאה ופתאום התגלה מאחורינו המכתש האדום של הר הגעש אותו היינו אמורים לראות מהתצפית בה זחלנו. שקלנו אפילו לחזור לתצפית אבל טיפוס קצר הזכיר לנו שלמרות השמש הרוחות עדיין כאן. ואז שוב הכל התכסה בלבן. אחרי כמה דקות שוב השתפר ואחרי שירדנו כ100 מטר נוספים כבר היינו מחוץ לגובה העננים עד סוף המסלול.

בנוסף לכל הצרות לקחנו מים רק בשקיות שתיה - ועם הלשון המעוותת שלי לא הצלחתי לשתות, כך שיעל השקתה אותי כמו אם שמשקה את גוזליה. בשאר הדרך היה נוף יפה של הר הגעש ממנו ירדנו ושל אגם טאופו. ״שמנו גז״, הספקנו להגיע לאוטובוס המוקדם ונסענו רחוק ככל שיכולנו מממלכת האופל ומהטבעת צרופת הרשע.

בלילה בצל החשכה כשעצמתי את עיני, לחישות ממזריות לא הפסיקו להתרוצץ בתוך ראשי. רשמתי במחברת את מה ששמעתי. זה נשמע כמו:

Ash nazg durbatulûk, ash nazg gimbatul, ash nazg thrakatulûk agh burzum-ishi krimpatul

מבוא לגיאותרמיקה - טאופו

מניפייר נסענו לטאופו שנמצאת קרוב לשמורת הטבע טונגרירו לקראת מסלול שאנחנו רוצים לעשות בשמורה. טאופו המנומנמת נחה על שפת אגם טאופו - האגם הגדול ביותר בניו זילנד שהוא בעצם לוע עצום של הר געש עתיק. טאופו היא עיירה שליווה, אך מתחת לפני השטח הלבה מבעבעת והאיזור מפורסם בפעילות הגיאותרמית שבו. את היום הראשון בטאפו העברנו בעיקר בתוך האוטו מכיוון שירד גשם חזק כמעט כל היום. פתחנו באוטו בית קולנוע פרטי בן שני מקומות והכרטיסים אזלו במהרה.

קולנוע לאקי תומפסון

בקרבת טאופו ביקרנו במפלי הוקה - מפלים שהמקומיים מכנים מפלי הניאגרה של ניו זילנד. המפלים לא גבוהים במיוחד, אבל עצמת הזרימה בהם בהחלט מסבירה את הכינוי.

מפל הוקה - טאופו

בתור מבוא לפעילות גיאותרמית ששיאה יהיה ברוטורואה שמצפון לכאן, ביקרנו בפארק שנקרא ״מכתשי הירח״ בו ראינו בריכות בוץ ומכתשים מבעבעים שיצרו אדי המים הרותחים שמתחת לאדמה. חלקים מהאתר מוגבהים מהקרקע מפאת הטמפרטורה הגבוהה. מכל חור הארץ פולטת קיטור רותח ומאיימת לחלוט אותך חי בשניה - ממש כמו לובסטר במסעדה יוקרתית.

לא שכחתי את פינת הבישולים הקבועה וכן - אני מודע לכך שבפוסטים האחרונים יש יותר תמונות של אוכל מאשר של טיולים... הגענו לשלב כזה בו הטיול הוא כבר שגרה - אז אנחנו פחות ממהרים בין האטרקציות ופשוט נהנים מהחיים. חישוב גס שעשינו גילה שבטיול הזה נהיה ביחד ערים יותר זמן מאשר כל הזמן בו הכרנו עד עכשיו - ועוד ברצף! זה מבחן לא קטן שבינתיים אנחנו עוברים לא רע. אם להיון כן אז זה מבחן ממש לא קטן ליעל - אם היא תסכים לסבול אותי עד שנחזור, אז כנראה שהיא באמת האחת ונוכל להמשיך לחיות יחד לנצח :) יופי, עכשיו חלה עוד הידרדרות בבלוג - מבלוג טיולים אתגריים לבלוג אוכל ועכשיו התחלתי לכתוב על זוגיות! איפה זה ייגמר?! בכל מקרה, המשכנו בפרויקט טעימת הדגה של ניו זילנד והפעם - דג קוד אדום - שזה בעצם סוג של בקלה. בתאבון!

סוף סוף נראה שיש תחזית מזג אויר אי-שלילית לשמורת הטונגרירו שנמצאת מעברו השני של אגם טאופו - אנחנו בדרך! בתקווה בפוסט הבא אחזור לסורי ואספר שוב על טיפוסים והרפתקאות בטבע!

משקיפים על הרי הגעש של שמורת טונגרירו - הנה אנחנו באים!