מערות וואיטומו (Waitomo) הן אחד ממוקדי המשיכה הגדולים באי הצפוני ואי אפשר לומר שלא בצדק. מערכת של יותר מ300 מערות תת קרקעיות מאבן גיר (סלע משקע ימי) שהתפתחו בתקופה בה האיזור כולו היה מתחת לפני הים עד לפני כ30 מליון שנה. במערות השונות זורמים נחלים גועשים ומוצעות אינספור פעילויות שונות ומשונות בתוכן.
אחת מחוויות החובה במערות היא צפיה בחרקים מיוחדים במינם - התולעים הזוהרות. התולעים הזוהרות הן בעצם לא ממש תולעים - בבגרותן הן דומות יותר לזבובים ומבחינה ביולוגית הן בכלל שייכות למשפחת העכבישים. ה״תולעים״ מתחילות את מחזור חייהן בתור גלמים שגדלים על תקרות מערות. הגלמים זוהרים בחשיכה ובכך מושכים אליהם חרקים שנמשכים אל תוך קורים דביקים שמשתלשלים מהגולם הרעבתן. אחרי כמה חודשים בוקע מתוך הגולם יצור משונה הדומה לזבוב בלי פה ובלי מערכת עיכול. הזבוב המוזר חי כיומיים שלושה במהלכן כל מה שהוא עושה זה להזדווג במשך 24 שעות ואז למות מרעב. לא מן הנמנע שהזבוב יכלא במלכודת של תולעת זוהרת אחרת ויהפוך ארוחה של בן דודו הצעיר - אכן חיה משונה. בתוך מערה חשוכה ניתן לראות את התולעים זוהרות על התקרה בהמוניהן. קשה לצלם את התולעים זוהרות בחשיכה - אך הנה הקורים אותם הן טוות.
לצפות בתולעים זוהרות זה טוב ויפה, אך הדרך האמיתית לחוות את המערות וגם את התולעים היא ראפטינג במים שחורים (black water rafting). ראפטינג במים שחורים זהו ספורט שהומצא ממש כאן ומשמעותו בקצרה - משליכים אותך בתוך אבוב לתוך מערה חשוכה ומקווים שתצא מהצד השני :) לכבוד המאורע הולבשנו בחליפות צלילה מרופדות היטב סביב עמוד השדרה, הברכיים והמרפקים כדי לשמור על הגוף מן הסלעים ומהקור - טמפרטורת המים היא 12 מעלות בלבד בתוך המערות.
שיא החוויה (או שיא הפחד - תלוי את מי שואלים) הוא מפל בגובה 2 מטר שנמצא בתוך המערות ואותו חייבים לקפוץ כדי להמשיך במסלול. כדי שלא יהיו צרות מתחת לאדמה לקחו אותנו לפני לקפיצת אימון לתוך המים הקפואים. הנמלה, שכידוע נמנית עם היצורים היותר הפחדניים בטבע נענתה לאתגר ברגשות מעורבים. המדריך קרא: שלוש ארבע ו... אין תגובה. שלוש ארבע ו... המים ריקים מנמלה. שלוש ארבע ו- דחיפה קלה, יש נמלה באוויר - ובלופ - בתוך המים! :)
אין ספק שהחוויה היתה ייחודית ומהנה - אנחנו ממליצים לא לפספס את הרפטינג לכל מי שמתקרב לניו זילנד. המערות המעוצבות בצורות אותן יצרה זרימת המים כאילו עוצבו במיוחד בשבילנו, והמדריכים היו מקצועיים ומשעשעים. בחלקים הצרים של המערה המדריכים צעקו ״eel up״ - או בעברית - התצלפחו - ואנחנו כמו בתרגול היבש התעצבנו בצורת צלופח ארוך וחלקלק.
באחד הקטעים הצרים בהם הזרימה לא היתה חזקה ביקשו המדריכים מכולנו לכבות את הפנסים. אחרי שתי שניות, כשעיניינו התרגלו לחושך המוחלט התחלנו לראות המוני כוכבים! כוכבים? לא! היו אלה מאות תולעים זוהרות שהאירו את תקרת המערה - מדהים. במשך מספר דקות שכבנו ושטנו בשקט כשכל מה שאנחנו רואים זה ניצוצות תולעים עד שאחת מהקבוצה פצחה בשיר קיטשי במיוחד. הצטרפנו כולנו לשירה בחשיכה ולרגע נדמה כאילו אין שום צרות בעולם - אולי חוץ מהמפל הממשמש ובא :)
הנמלה קפצה את המפל בגבורה מסויימת על אף שהמדריכה מאנה לעזור שוב בדחיפה. אחרי שעברנו עוד מפל, הפעם קטן יותר - התקרבנו כבר לסוף המסלול. כפות הידיים - החלק היחיד בגוף שלא היה מוגן מהקור התחילו לקפוא בעודן מנווטות את האבוב - והמרק שהוגש לנו ביציאה מהמים בהחלט היה במקום. נפרדנו מחברי הקבוצה מלאי חוויות.
למחרת לקחנו סיור ״יבש״ במערות בו יכולנו לשמוע קצת יותר הסברים ולראות גם מערות נוספות בהן המים פיסלו שלל נטיפים וזקיפים. למרות הגודל העצום של המערות והתשתיות המעולות שהכינו כאן - מבחינת הנטיפים עצמם למערת הנטיפים שלנו בישראל בהחלט אין במה להתבייש. מידי פעם הזכירה המדריכה את המקומות בהם עברנו בראפטינג - ״אתם שומעים את המפל השוצף הזה״? - פרצופים סינים מהנהנים - ״שני החברה האלה אתמול קפצו ממנו״ :)
מכאן אנו מתחילים במסע לקראת אוקלנד וסיום פרק הטיול שלנו בניו זילנד מתקרב. התחלנו לפרסם מודעות בדבר מכירתו של לאקי תומפסון רכבנו האהוב. קצת עצוב, אבל היו לנו רגעים יפים ביחד....
יום שני, 6 בפברואר 2012
על הטיפוס הגדול שלא היה
הטראנקי הוא הר געש גבוה ובעל צורת חרוט קלאסית. כדי להגיע לפסגתו יש לטפס במסלול שעולה 1.6 קילומטר ואז לרדת חזרה באותו היום בהרפתקה מאומצת שעורכת כ10 שעות. אך לא כך רצה הגורל: על פסגתו של הטראנקי לא דרכנו, ואפילו את צורתו החרוטית לא ראינו. על מרגלות הטראנקי ישבנו וחיכינו 3 ימים לוטים בערפל כאשר התחזית מבטיחה התבהרות למחרת ומשקרת בעזות מצח. את הימים העברנו בניו פלימות׳, בה אין ממש מה לעשות כך שרוב הזמן בילינו בספריה - התחלנו לתכנן את המשך הטיול באוסטרליה ובארה״ב ולפחות ניצלנו את הזמן בצורה פרודוקטיבית. בניו פלימות׳ מאד מתגאים בפסל הקינטי שבטיילת. הפסל מתנועע בכיוון בה נושבת הרוח וכשלרגע הפסיק הגשם יצאנו לעשות פיקניק למרגלותיו.
כל כך הרבה סיפורים איומים שמענו על מזג האויר בניו זילנד בעיקר באי הדרומי - מטיילים סיפרו לנו שבמשך חודש לא הפסיק לרדת גשם כך שאין לנו ממש על מה להתלונן... על הטראנקי נאלץ לטפס בפעם אחרת - אולי בטיול בר המצווה של הכלב שלנו בבוא היום...
לראשונה בטיול הכנו שניצל. אין כמו שניצל טוב כדי לגרום לך להרגיש בבית. בתאבון!
יום שישי, 3 בפברואר 2012
לוע הר געש בלב ים - האי הלבן
אחרי הפלגה של כשעה וחצי בים פתוח הגענו אל היעד. בסירת גומי הורידו אותנו אל האי המעשן בו קיבלנו תדריך בטיחות והתחלנו במסע הקצר אל לועו של הר הגעש. לא ברורה ההחלטה לקרוא למכתש של הר געש דווקא לוע - אם כבר להשתמש בדימוי מגוף האדם אז לפי הגזים הריחניים והחמים שהוא פולט הייתי חושב דווקא על הקצה הפחות פופולרי של מערכת העיכול...
הלוע הראשי של האי גדול וירוק. דרך מקורית במיוחד מצא לעצמו פועל במכרה גופרית להתאבד כאשר קפץ היישר לתוך הלוע המבעבע. הלוע הלוהט מעכל בשניות כל מה שיזרק לתוכו ואם עוצרים רגע לחשוב - אז אם כבר להתאבד, קפיצה לתוך לוע הר געש בלב ים היא בהחלט דרך ראויה. באיזור המכתש לא היה אפשר להשאר זמן רב - האדים הרעילים מזיקים לנשימה וגם לעדשת המצלמה...
תודה מיוחדת ל״חבר האנונימי״ ולשני על ההמלצה החמה על האי המיוחד הזה. מפתיע שלא הרבה אנשים מטיילים כאן - אחרי הכל, כמה פעמים בחיים יש לאדם הזדמנות לעמוד על לועו של הר געש פעיל בלב ים...
יום חמישי, 2 בפברואר 2012
ביקור בכפר המאורי טמאקי
מרוטורואה קפצנו לביקור בכפר המאורי טמאקי (Tamaki). כבר הרבה זמן שאנחנו שומעים וקוראים על המאורים כך שהגיע סוף סוף הזמן לפגוש אותם. מן הסתם הסיור בכפר הוא תיירותי ורחוק מלהיות אותנטי, אבל האווירה, המקצועיות וההבנה כמה המאורים באמת שומרים על חלקים במסורת שלהם הפכה את הסיור לחוויה מאד עשירה. עוד לפני שהגענו לכפר התחלנו להכנס לאווירה - נהג האוטובוס, מאורי מבוגר ונלהב, לימד אותנו מילים במאורית ואף הצליח לשלהב את הנוסעים בכדי לחתור במשוטים דמיוניים ולנהום לפי הקצב. השפה המאורית לא התחדשה מספיק ומשתמשים במילה שמתארת כלי רכב - סירה גם עבור אוטובוס. כשהweka שלנו עגנה בכפר קיבלו אותנו יושבי הכפר כפי שנהוג היה לקבל שבט אורח בכפר באלף השנים האחרונות. לוחמי השבט יצאו לבחון את הקבוצה ומה הביא אותה לכאן והניחו בפנינו ״הצעת שלום״.
אחרי שהורשנו להכנס אשה מאורית זימרה את הpōwhiri המפורסם בו מברכים את הבאים לכפר. משם הסתובבנו בין המבנים האותנטיים של הכפר, עשינו תרגילים של לוחמים מאורים ולמדנו על בעלי המלאכה והכלים שלהם בכפר. יעל אפילו השתתפה בריקוד מאורי מסורתי עם כדורים מצחיקים בשם ״פוי״. צפו ביעל המרקדת בסרטון הבא:
גם אני לא ישבתי בחיבוק ידיים והתנסיתי בריקוד שאולי הכי מוכר ומזוהה עם המאורים - ה״האקה״. הריקוד הקבוצתי הפשוט הזה יחד עם השירה והצעקות שצועקים במהלכו מכניס את המשתתפים בו לאקסטזה. הריקוד התפרסם בעיקר משום שנבחרת הרוגבי המעולה של ניו זילנד ה-All blacks, אימצו אותו ומשתמשים בו כדי להלהיט את השחקנים לפני המשחק ולא פחות כדי להפחיד את היריב. לא פלא שניו זילנד זכו השנה באליפות העולם ברוגבי. חפשו בyoutube את מילים All Blacks Haka. במהלך הריקוד נוהגים להוציא את הלשון תוך הרחבת העיניים - אני קצת היססתי עם הוצאת הלשון המצולקת והצבעונית שלי מהפחד שיעשו ממני כאן נביא או קמע :)
בהמשך נערכה סעודת מלכים בסגנון מאורי. המאורים בדומה ללא מעט תרבויות קדומות, בישלו את המזון שלהם קבור מתחת לאדמה. חזינו בארוחה שלנו נשלפת מבור באדמה מעל אבנים לוהטות. בתפריט עוף, בשר עגל, צדפות וכל מיני ירקות. האוכל היה לא רע ושנינו היינו תמימי דעים שהמנה המוצלחת ביותר שנשלפה מהאדמה היתה עיסה לא מובנת שמזכירה עיסה לא מובנת אחרת מצ׳ולנט אשכנזי.
את הערב המוצלח סיימנו בעוד שירה וריקודים וכמובן האקה לפרידה שרקד נהג האוטובוס שלנו עם הטבחים. יפה לראות את הדינמיקה בין המבוגרים לצעירים ואת הזיקה שלהם למסורת. המאורים קיבלו מימון ממשלתי להקמת בתי ספר בהם לומדים את המסורת המאורית, ואת השפה המאורית ניתן ללמוד בכל בית ספר ניו זילנדי כמו ערבית או צרפתית אצלנו. ממש לא ראינו איזשהו כעס של המאורים על המתיישבים הלבנים - זאת בעיקר בשל אמנה שנחתמה מול מלכת אנגליה בזמנו ומומשה בעשורים האחרונים כך שאדמות רבות הושבו לשבטים המאורים. דבר אחד מאחד כל קיווי (כינוי לניו זילנדי) באשר הוא - שנאה לאוסטרלים. ההיסטוריה מראה שאין דרך קלה יותר לאחד עם מאשר שנאה לגורם צד ג׳. לא הייתי אומר שמדובר בשנאה של ממש, בעיקר בגלל שהאוסטרלים באמת לא עשו שום דבר רע, אבל נחמד לשמוע אל העקיצות הרבות על חשבון האוסטרלים.למשל, בברכות המאוריות בירכו את האורחים מכל העולם - וגם מאוסטרליה, וכמעט בכל הבדיחות כאן מעורב אוסטרלי אומלל - אם בעניין הרוגבי, המאכלים או האפוסומים.
עוד כמה סרטונים של ריקודים ו״האקה״ מאורים שצילמנו בכפר תוכלו למצוא ב״ערוץ״ שלי ב youtube כאן
יום רביעי, 1 בפברואר 2012
רוטורואה - עיר הביצה הסרוחה
ההיסטוריה התיירותית של רוטורואה מעניינת מאד. עד 1886 בקרבת רוטורואה היה מוקד תיירות לעשירים מופלגים בשם Pink and White Terraces. מערכת טרסות מסועפת עשויות סיליקה (צורן דו חמצני) שבתוכן נבעו מעיינות חמים. האטרקציה המרהיבה נוצרה על ידי 50 גייזרים והיוותה מוקד משיכה לכל מי שארנקו עמוק מספיק ומוכן להשקיע יותר מחודש במסע לניו זילנד שהייתה אז מאד לא נגישה. ב1886 התפרץ הר הגעש Mount Tarawera וקבר תחת הלבה את הטרסות כמו גם יותר מ100 בני אדם. לפני חודשים בודדים בעת מיפוי תת קרקעי של אגם באזור, הופתעו לגלות החוקרים חלק מאותו מבנה מופלא מוצף בעומק 60 מטר מתחת לפני המים. בקיצור - יש לי הרגשה שיום אחד עוד נשמע שוב על אותן טרסות מפורסמות. התמונות ששרדו של אותן טרסות הינן נדירות ורובן שייכות לבריטים עשירים שנראים טובלים במימיהן החמים יחד עם פרצופיהם האדישים. טרסות דומות - בגובה של מילימטרים בלבד ניתן למצוא כאן בכל חור.
בפינת הבישולים, לא התחדש הרבה - כדי להפיג את ריח הביצה המשכנו לעמול על שיפור מתכון ריזוטו הטיולים. הלשון הפצועה שלי מתחילה להשתפר ואני יכול אפילו לאכול! בתאבון.
סיציליה חלק ד׳ - סירקוזה
את הטיול בסיציליה קינחנו בעיר הנמל סירקוזה. העיר העתיקה הזאת מושכת אליה המוני תיירים בעיקר בזכות ההיסטוריה העשירה שלה. התמקמנו בדירה ששכרנו ...
-
עזבנו את סן פרנסיסקו המדהימה והתוססת ונסענו מזרחה אל אזור הרי הסיירה נבדה ו- Yosemite National Park. יוסמיטי הוא אחד הפארקים הלאומיים המפורס... -
היום טיילנו בצוקי אדרשפך (Adrspach Rocks). אדרשפך היא אחת מ״ערי הסלעים״ המרשימות ביותר בצפון צ׳כיה. אמנם מזכירה קצת אתרים קודמים בהם טיילנו... -
היום נטייל בBiogradska Gora, שמורת טבע שגולת הכותרת בה הוא יער ראשוני (/יער בתולי) מהאחרונים ששרדו באירופה. יער נקרא ״ראשוני״ אם לא היתה בש...
-
היום יש לי את העונג לכתוב על יום הטיול המוצלח ביותר בטיול לאיטליה - מאתגר, יפה ואפילו מרגש! היום שרלוט, שעד לפני רגע עוד כונתה ״התינוק״, חג...
-
נהר הקולורדו הארוך, שמקורו בשלגים הנמסים על פסגות הרי הרוקי, מספק מים לתושבי דרום מערב ארה״ב כבר כמה אלפי שנים. כפי שראינו כבר בסכר הובר, הא...
