הבוקר עזבנו את חניון הלילה שבתוך השמורה (Fishing bridge) בתום שלושה לילות. אחרי כשבוע עם הקראוון, התארגנויות הבוקר שלנו, ובאופן כללי כל ה״טקסים״ סביבו, הפכו קלים ומהירים ומאפשרים לנו חופש לטייל ממש כמו שרעיון ה״בית על גלגלים״ מבטיח. אחד הדברים שאני אוהב בטיולים ארוכים, הוא שנכנסים ל״שגרת טיול״. עלמה למשל, אמרה שהיא אוהבת להתעורר בבוקר לקול שריקת הקומקום ולריח הקפה לפנות בוקר, כשאמא ואבא רוכנים מעליה ומארגנים בזריזות את הדברים לקראת היציאה. פיט ואני נהנים מ״מקלחות הבנים״ המשותפות ושוכחים את עצמינו תוך כדי תרגול של לוח הכפל. ואלכס.. אלכס נהנית מכל הדברים ופשוט מאושרת.. באשר לנמלה, היא נהנית מהרבה דברים, אבל אני לא תמיד בטוח שהיא מפסיקה לעמול כדי להבחין בכך 😎.
בכל ערב, כשאני זוחל בין הפיטים לתת להם חיבוק לפני השינה, אני אומר להם לילה טוב, אבל מספר שממש בעוד רגע אגיע לומר גם בוקר טוב. הם כל כך עייפים בערב, שהם ״מתרסקים״ לשינה ומיד אני מופיע שוב מזרז אותם ליציאה מוקדמת להרפתקה היומית.
היום בחרנו מסלול קצת ארוך יותר. הלכנו במסלול הכולל את הGrand Prismatic overlook וממשיך עד ל Fairy Falls. (פחות או יותר נאמן למסלול הזה). כשיצאנו לדרך היה קפוא בחוץ, הבטחנו לילדים שכשיחזרו לקראוון הם יהיו ״עם הלשון בחוץ״ - ואכן כך היה. הילדים הלכו 10 ק״מ בקצב של מטיילים מקצוענים. המסלול עובר בGrand Prismatic Overlook - תצפית על הבריכה הגאותרמית הצבעונית המפורסמת ביותר בילוסטון. את צבעיה המרהיבים מקבלת הבריכה ממרבדים מיקרוביאליים בטמפרטורות והרכבי חומר שונים שלא אפרט גם כי אני לא בטוח שהבנתי עד הסוף - וגם כי אתם יכולים לקרוא על זה בעצמכם...
מהתצפית המשכנו לטפס ״למפלי הפיות״. לפתע המפלים נגלו לעינינו עם בריכת השכשוך המזמינה שלהם. התישבנו לשכשך ולנשנש. בינתיים השמש יצאה והתחילו להגיע לבריכה עוד מטיילים. חזרנו באותה הדרך כאשר הטמפרטורות החלו לעלות והגענו חזרה לוהטים כפי שחזינו. בדרך חזרה הצלחנו אפילו לראות חיה חדשה בטבע, לרשימה של פיט! אמנם לא דב, אבל ״אייל פרדי״ חמוד.
משם המשכנו לכיוון מקום הלינה החדש שלנו - העיירה West Yellowstone. בדרך חיפשנו מקום לעצירת פיקניק קלה. גדלנו על הסרטונים של יוגי דב בהם הדב התחמן בילוסטון תמיד חוטף למטיילים את סלי הפיקניק וקיווינו שאולי ככה נצליח סוף סוף לראות דב. בלי לתכנן יותר מידי עצרנו בנק׳ עצירה הקרובה בשם Firehole picnic area. הפארק כל כך גדול ומלא בנקודות עצירה - כך שבאמת מרגישים פה לפעמים לבד עם הטבע. אמנם לא פגשנו דובים, וחס וחלילה אף אחד לא חטף מהנמלה את ארוחת הצהריים שלה, אך הפסקת הצהריים היתה קסומה. ארוחה על גדת נהר הFirehole הפכה לשכשוך רגלים, שכשוך הפך לטבילה, ופתאום מצאנו את עצמנו צפים עם הזרם בנהר. האזור הרחב והרדוד של הנהר, איפשר ציפה נינוחה, והילדים ״שטו״ בו הלוך וחזרו נגד הזרם עד שהתעייפו. הילדים היו מאושרים. לפעמים, דווקא מבלי לתכנן, ההרפתקאות מוצאות אותך...
יצאנו מהיציאה המערבית של השמורה לעיירה West Yellowstone. אחרי 3 ימים בלי קליטה קיבלנו מאות הודעות בכל מיני צורות. מבהיל לראות לאן העולם הגיע עם התלות המוגזמת בחיבוריות. אנחנו משתדלים מאד להתנתק כמה שיותר ו״מתחברים״ רק לפעמים בערבים (בעיקר כדי לכתוב את הבלוג הזה... ובירוקרטיות טיול). הניתוק מהעולם והחיבור לטבע ולמשפחה הוא חלק ממה שהופך את הטיול הזה למה שהוא. כדי שהילדים לא ישכחו כל מיני דברים, אנחנו דואגים לתרגל פה קצת חשבון, הרבה קריאה, וגם כל אחד מתרגל את התחביבים והחובות שלו.
בעיירה West Yellowstone ביקרנו בGrizzly & Wolf Discovery Center. הארגון ללא מטרות רווח, לקח על עצמו להציל כל מיני חיות שאף אחד לא יכל לטפל בהן, לאפשר לציבור להכיר את הטבע ולהעלות את המודעות לשמירה על בעלי החיים. על כל חיה התהדרה בשלט עם שמה המגולל את סיפורה. ממש כמו יוגי דב שחיפשנו, שני דובי גריזלי במקום, ״התרגלו״ להכנס לבתים באחת העיירות ולגנוב אוכל מבתים. כאשר כל הנסיונות לגמול אותם מההרגל נכשלו, תכננו להרוג אותם, אך הארגון לקח על עצמו לטפל בהם. עייט קרח אחד למשל, נפצע בעודו גוזל, ולמרות ששוקם על ידי השמורה, גדל בתנאים שלא התפתחו אצלו יכולות הצייד - ונטען שהוא מזהה עצמו כשייך למין בני האדם. את ההצגה אבל, גנבו הלוטרות. באיזור נפרד משוטטות לוטרות במעיין פארק מים שבנו להן ואפשר לצפות בהן צוללות ורצות. למרות גודלו הקטן, המקום שובה לב והסיפורים של החיות מרתקים - בהחלט ממליץ על ביקור קצר במקום.
