את היום המופלא הזה התחלנו בMoab. נפרדנו מPortal RV Park שהיה לנו לבית בימים האחרונים ונסענו להיפרד מהאיזור בשיט ראפטינג רגוע על נהר הקולורדו. בניגוד לראפטינג היותר סוער בו שטנו בג׳קסון, הפעם לא הצלחנו למצוא שיט סוער אליו מסכימים להוציא פיטים בני 5. אך אל דאגה, הנמלה לא קיבלה שייט נופי רגוע - לילדים סוערים קורות חוויות סוערות 😎.
האיזור אכן יפה ונופי, אבל משעמם סתם לשוט. בשלב כלשהו גיליתי שיש בסירה רובה מים די רציני. מאותו הרגע לקחתי את העניינים לידיים. מאותו הרגע אף אדם לא היה בטוח יותר על הנהר. פתחנו במלחמה חזיתית מול סירה של ספרדים והשמחה היתה גדולה! על אף הפצרותיה של הנמלה, המלחמה היתה עקובה ממים. המדריכה המנומסת רמזה שאני קצת ״אגרסיבי״, אבל לא עצרה אותי עד שהצעתי לשותף הצרפתי שלנו לסירה לנסות להפוך את הסירה של הספרדים. הצרפתים המנומסים בהתחלה נמנעו מלקחת צד, אך כשרמזתי שהצבא הצרפתי מאז נפוליאון הפסיד בכל מלחמה בה השתתף, נכנסה קצת אש בעינים ומצאתי לעצמי עוד שותף נלהב.
ככה הרבה יותר מעניין. לקראת סוף השיוט גם היו כמה ״ראפידים״ קצרים, באחד עמוק יותר איפשרה המדריכה לקפוץ למים ולהסחף עם הזרם. אני ופיט נסחפנו קצת יותר מידי עד שהיינו צריכים לעלות על סירה אחרת. בהמשך איפשרו עצירה קלה להשתכשכות למקרה שמישהו לא נרטב במלחמות הספרדיות. כדי לשמור על האנדרנלין הגבוה המתוקית עשתה לנו התקף לב קטן כשצנחה לתוך המים דווקא בחלק היחיד שהיה סלעי, רדוד ומהיר יותר. המדריכה קצת נלחצה, אבל מיד הבריגדיר גנרל הצרפתי שלי משה את המתוקית מן הסכנה.
באוטובוס בדרך לראפטינג, ישבה ילדה ליד אלכס שעלמה התעקשה שמדברת עברית. הצעתי שנשאל אותה תוך כדי שנסתכל על אלכס, וככה אם היא מבינה - תענה, ואם לא - לא. הבדיקה לא שיכנעה את השרלוט (אולי היא לא רוצה לגלות) אז ניסינו שיטה אחרת - סיפורנו לאלכס את הבדיחות הכי מצחיקות שיש לנו - כך שאם היא מבינה, היא בטוח תצחק! בקיצור - אל דאגה, אפילו בנסיעה הנמלה לא קיבלה את השייט הרגוע לו ציפתה 😜
חזרנו מההפלגה ומשם המשכנו לכיוון היעד הבא - ״פארק עמק הגובלינים״ (Goblin Valley State Park). הילדים, בפעם הראשונה מאז ששכרנו את הקראוון, כמו במטה קסם - התרסקו שלושתם לשינה עמוקה במהלך הנסיעה.
״פארק עמק הגובלינים״ הוא ללא ספק אחת מההפתעות של הטיול - מדובר בסטייט פארק קטן יחסית ופחות פופולרי מאחיו באזור - המכיל תופעות טבע לא פחות מלהיבות. בפארק אלפי צורות סלע - שכאן בפארק משום מה מכונות גובלינים - מרוכזות באזור אחד מרהיב ביופיו. הלילה לנו בתוך חניון הלילה של הפארק, שכמו הפארק עצמו היה כמעט נטוש לגמרי - אפילו לא היה ריינג׳ר בכניסה - רק פתק ״ליברמן״ ליד החלקה שלנו. נחנו קצת ההורים ונתנו לילדים את התעסוקות שלהם אחרי שחרפו כל הדרך - ונכנסנו לפארק הגובלינים - לקראת המלחמה הבאה!
הפארק לא פחות מ״מדהים״. פרט ליופיו ולצבעים המרהיבים של המדבר, בשעות השקיעה הפארק שימש לילדים מגרש משחקים טבעי שאין שני לו. הילדים היו פשוט מאושרים - רצו בין הגובלינים וכל פעם צצו במקום אחר. פשוט מדהים! לא יאומן שבמקום כזה לא היה עוד אף אחד מלבדינו כל הערב.
הבחירה בשם גובלינים לא ממש מוצדקת, אבל לא הצלחתי למצוא שם מתאים יותר שגם אפשר להשתמש בו - השם בולבולים הוא מדוייק אך הוא לחלוטין טאבו. לא שלילדים שעמם לרגע, אך הסבתי את תשומת ליבם ששמורת הגובלינים מחולקת לממלכות - ואם משתמשים קצת בדמיון מתגלה בפנינו ממלכת אוייב ואפשר (ואף כדאי) לכבוש אותה. הילדים תכננו, רצו וכבשו ממלכות והיו פשוט מאושרים. רק לאחר קריאתה של מלכת הגובלינים שהשעה כבר הגיעה וחייבים לסיים, נסתיימה החגיגה וחזרנו למחנה להתרחץ וללכת לישון. הגובלינים קפאו שוב לאבן והשארנו את הפארק דומם ונטוש מאדם.
גם הנוף בחניון הלילה היה יפה, קשה מאד להעביר את הנוף כאן בתמונות - אני מאד ממליץ על ביקור כאן - על אחת כמה וכמה אם מטיילים עם ילדים. בערב, בזכות העדר זיהום האור, השמים זרחו מכוכבים בוהקים. התעוררנו בבוקר לאור זריחה קסומה על המדבר והמשכנו הלאה להרפתקה הבאה - לא לפני שהספקנו לראות עוד חיית בר לא מזוהה עם קרניים מצחיקות.
המשך יבוא...
