אירלנד 2007 יום 9

04/10/2007 – Welcome to Bogland

היום הטיילנו בGalway County. הB&B בGalway היה שונה קצת מהמקומות הקודמים בהם ישננו. הרהיטים היו בצבע זהב, ארוחת הבוקר לא היתה הארוחה הכבדה המסורתית, אלא גבינות, נקניקים, ואפילו קצת פירות(!).

המקום נוהל על ידי אם ובתה, שאמרו שהן חושבות שישראל מאד נחמדה, כי הן טיילו במצרים וזה בטח בדיוק אותו הדבר…
בכל מקרה, מה שנזכור מהמקום הזה, זה את “תקרית המפתחות הגדולה” -

היינו בטוחים שאיבדנו את המפתחות של הרכב, ובדיוק לפני שהתחלנו לצעוד לפאב בו ראינו הופעה אתמול בערב לחפש את המפתחות, מצאנו אותם מתחת למיטה (המוזהבת).

השמש יצאה מבין העננים, ואנחנו יצאנו לדרך.
בתפקיד “הטירה היומית שבמילא נמצאת בדרך” ביקרנו ב”טירת הכלבים” שהיא בעצם Aughnanure Castle. מדובר בעוד עוד טירה נחמדה כאשר שני דברים ייחדו את הטירה מטירות קודמות בהן ביקרנו.
האחד הוא הכיתוב המעניין שנתן הסברים על תפקוד החדרים בטירה, והשני הוא כלבה שחורה וענקית, מלווה בגור קטן ומקסים שהסתובבו איתנו במשך כל הביקור בטירה, והעניקו לטירה את כינויה.

שוב היינו האנשים היחידים במקום, מה שעזר לדמיין שאנחנו בעלי הטירה :)

 
נמלה מפוחדת על רקע “טירת הכלבים”

משם המשכנו עם לכיוון Clifden, בה עצרנו לקבל קצת מידע בלשכת התיירות.
החלטנו להתרשם מClifden Sky Road עם הרכב (במקום ברגל או עם אופניים) ומשם להמשיך לConnemara national park.
מה- Sky Road היו נופים יפים, אבל לא עצרנו יותר מידי כדי שיספיק לנו הזמן ל National Park.

Clifden Sky Road, Conemara, Galway County

הכינוי של איזור Connemara הוא Bogland – ארץ הביצות. הסיבה לכינוי הוא שהאיזור שופע מים עד כדי כך שבהרבה מהשטח הקרקע תמיד רטובה ובוצית.

בConnemara National Park עשינו שילוב של שני מסלולים מעגליים, מסלול אחד בביצות, והשני טיפוס על הDiamond hill.הנופים בפארק היו עוצרי נשימה!
לקראת הפסגה, הטיפוס התחיל להיות קשה ואפילו קצת מסוכן, בגלל רוח חזקה במיוחד שאיימה להעיף חזרה חזרה ארצה.

 

יעל בדרך לפסגה - Diamond hill 

 

 בדרך לפסגה - Diamond hill

בפסגת ההר מצאנו לנו מחסה מהרוח מאחורי סלע ענק כדי לאכול את ארוחת הצהריים המסורתית שלנו הכוללת סנדביצ’ים עם גבינות מקומיות ועגבניות. כשהיום לראשונה הוספנו גם חסה לחגיגה.
המצב היה קצת דימיוני כאשר מצידו האחד של הסלע אנחנו יושבים לאכול ונהנים מהנוף, בעוד שמצידו השני בקושי אפשר לעמוד בשל רוח קפואה שנושבת במהירות מופרזת.

מה Connemara National Park המשכנו ל Kylemore Abbey, עוד כנסיה\טירה שמאד יפה מבחוץ, אבל בזבוז זמן גמור מבפנים. גם הגנים שהיו בה נראו כמו גינה של לובי בבניין בן 100 בתל אביב.

 

 Kylemore Abbey - יפה מבחוץ

את הלילה העברנו ב Westport, ב B&B נחמד בשם Mc’Carthys, ואכלנו ארוחת ערב טעימה בCosy Joe’s.

לילה טוב..

אירלנד 2007 יום 8

03/10/2007 – Clare County

היום הטיילנו בClare County. התעוררנו לבוקר גשום בKilrush.

לראשונה בטיול לא סיימתי את הFull Irish breakfast שלי, בעיקר מפני שהיא שחתה בשמן (או לפי מלעיזים שלא אנקוב בשמם - בשומן של חזיר בר).

למרות הגשם, לא ממש היתה לנו ברירה, אז פשוט המשכנו באסטרטגיית "הראש בקיר” או אולי ה”ראש בקור” – נוסעים אל היעד הבא כאילו אין גשם.

היעד הראשון שלנו להיום הוא היעד המפורסם ביותר של אירלנד – צוקי מוהר.

אמנם שילמנו על החניה 8 יורו, אך למזלנו במחיר היתה כלולה השמש!
ברגע שחנינו, נפסק הגשם, והשמש הציצה אלינו מבין מהעננים – כאילו התעוררה מאוחר עם Hangover בניחוח של Guinness. מחיר הוגן למדי בשביל פעלולנות אסטרונומית מהוקצעת ומתוזמנת היטב.
גם הגשם של הבוקר היה גשם ברכה, מכיוון שבלעדיו המקום היה מוצף בשלוליות תיירים.

הצוקים ממוסחרים בצורה קצת מוגזמת – בנוסף לחניון העצום והיקר, היו מלא חנויות תיירים, מקום לעשרות אוטובוסים והשיא - פרות כלואות בתוך גדר חשמלית כאשר הן מְצוּות לֶהֵראוֹת בסביבתן הטבעית. הLonely Planet הטיב לתאר את הצוקים כ”קרקס תיירות”.
למרות הקיטרוגים, הצוקים באמת מרשימים. הסתובבנו והבטנו בהם מכל הזוויות ש”קרקס התיירות” החליט שאנחנו צריכים להביט מהן, וברגע שהמקום התחיל להיות עמוס בתיירים, התקפלנו והמשכנו ליעד הבא.

צוקי מוהר

הטירה של מאכיל האריות בקרקס התיירות של צוקי מוהר

מהצוקים התחלנו להתקדם צפונה לכיוון Galway.
לא היה קשה לשים לב מתי מתחיל אזור הBurren. פתאום במקום הירוק הרגיל של אירלנד, הנוף התחלף בנוף דרמטי למדי – כל הBurren נראה כמו סלע אחד ענק וסדוק, וחולש על חופים בצבע כחול כהה מהמם.

נוף טיפוסי ל-Burren

בBurren ביקרנו באתר, שגולת הכותרת בו הוא מערה בו נמצאו עצמותיו של דב הוז. חוץ מזה שהאתר היה שוד לאור יום, ושלא היה למקום שום קשר אמיתי לדב הוז, הסיור היה מרשים, ועזר
לחוות בצורה נוספת את הנוף המיוחד של הBurren (ולטעום כל מיני גבינות)

Ailwee Caves - בעקבות השלד של שדה התעופה של ת"א

המשכנו את המסע לGalway כשבדרך עצרנו בעוד כמה טירות ועיירות מנומנמות.
בGalway למרות שהיא עיר יחסית גדולה, מצאנו B&B נחמד עם חניה יחסים בקלות. אחרי מנוחה קלה, יצאנו לראות את ה”אטרקציות” של Galway.
אין פה באמת משהו מיוחד לראות – כנסייה של סנטה קלאוס, שאולי קולומבוס עבר לידה בדרכו למסעו המפורסם, “שער ספרדי” לא ממש ברור, וטירה שהיא לא ממש טירה.
אהבנו את Galway בגלל האוירה הטובה בעיר. העיר, שנחשבת לעיר סטודנטים, הציעה מגוון מקומות בילוי.

שוטה הכפר של העיר Galway

בערב, אחרי שראינו את יוסי בניון וליברפול מפסידים 1-0 למארסיי בליגת האלופות, הלכנו להמתיק את הגול בהופעה בפאב ה King’s head. פאב שממוקם במבנה עתיק ומרשים יותר מהטירה של העיר..

הופעה ב King's Head, Galway

אירלנד 2007 יום 7

דינג דונג דינגל

תוכנית היום היא לטפס על הר ברנדון. ההר השני בגובהו באירלנד (שלא מצטיינת בהרים גבוהים מידי) - טיול יום המוערך בכ7 שעות הליכה לא קלות.

לראשונה בטיול התעוררנו לבוקר גשום ואפרורי. אכלנו את ארוחת הבוקר המסורתית בקצב רגוע, בתקווה שבינתיים משהו ישתנה, אבל הגשם לא התרגש והמשיך לרדת.

שאלתי את בעלת הB&B מה הסיפור של Fungi the dolphin הדולפין ה"מפורסם" של דינגל, והיא מצידה, כאילו כל חייה חיכתה שרק ישאלו אותה, סיפרה איך שבשנות ה60 היה פה דולפין שהתחבר עם הדייגים, והיה מאד חכם. ועד היום לוקחים תיירים למסעות אחרי פנגי בטענה שזה עדיין אותו הדולפין.

לפי הספקנות שלה, הייתי מהמר על זה שאי שם בשנות ה60 מישהי סעדה את ליבה במרק דולפינים ב"נוסח פנגי" :) בכל מקרה, גם שיחות על מרקים, דולפינים ומה שביניהם (בעלת הB&B עם מטחנת דולפינים) לא העבירו את הגשם - יוצאים לדרך כאילו אין גשם!

הגענו ללשכת התיירות של Cloghane רק כדי לגלות שהיא סגורה לרגל שיפוצים. הרמז התחיל לחלחל, וישבנו באוטו בגשם לחפש תוכנית חלופית להיום. במהלך הישיבה עם ספר והדפים, ובדיוק כשכבר פחות או יותר הסכמנו על הפתרון של לנסוע ללימריק, למרות שלא כל כך התחשק, הרמנו את הראש מהדפים כדי לגלות שקרן שמש יצאה מבין העננים, ואיתה התקווה חדשה! יצאנו מהאוטו, והגשם התחיל להחלש, עד שלאט לאט נפסק לחלוטין.

Brandon Bay - רענן אחרי הגשם

החלטנו לחזור לתוכנית המקורית, ולנסוע אל ההר. בשביל צר ומפותל נסענו לכיוון הר ברנדון. כשהגענו היינו כרגיל הרכב היחיד ב"חניון". בחניון היה שלט גדול ומפורט עם המון אזהרות לגבי המסלול - יש לקחת מצפן, בגדים לכל מזג אויר, אוכל, שתיה, נעלי טיולים, אזהרה לא לטייל במסלול לבד ועוד די הרבה אזהרות והמלצות באותה הרוח... ארזנו מעילי גשם, כמה בננות ואת ארוחת הצהרים ויצאנו לדרך.

אני חייב לציין לזכותה של יעל, שהרבה בנות אחרות היו עושות צרות על כל הסיטואציה - לשכת התיירות הסגורה, הגשם שרק הרגע פסק, ועכשיו השלט המטורף! עד שיצאנו, השמש כבר היתה בשיאה.

הסלול התחיל בעליה קשה, כשהשביל לא היה כל כך מסודר. בנוסף לשלט האזהרות והאיסורים, היו מספר שלטים קטנים שאסרו על הכנסת כלבים לשטח ההר.
בהתחלה ממש לא הבנתי מה רוצים פה בדינגל מהכלבים, למי הם עשו משהו רע?! מהר מאד הבנתי את שלטי הכלבים, משום שהמסלול היה מלא בכבשים ותיישים בכמויות! התיישים שעמדו על השביל, ברחו באימה ככל שהתקרבנו, בדיוק באותו אופן בו יעל היתה בורחת אם הם היו מתקרבים :)

הכבשים היו מרוססות בצבעים שונים, כדי שהאיכרים ידעו למי הן שייכות וגם כדי שנדע איזו קבוצת כדורגל הן אוהדות.

כבשה אוהדת Chelsea







תייש מרגל בוחן את צעדינו

ככל שטיפסנו יותר, התגלה לנו יותר ויותר ממפרץ ברנדון שהיווה תפאורה מדהימה לטיפוס.

מפרץ ברנדון

באיזשהו שלב יעל התחילה קצת להתלונן, אבל אני הגעתי מוכן! חוץ מהפסקת בננות לחיזוק כושר הטיפוס, ציידתי אותה בהבטחה שכשנגיע לדבלין אני אהיה ה"ביץ'" שלה, ותרוצץ אחריה רק כדי להחזיק את כל שקיות הקניות שלה :) *
* תקף בהגעה לפסגה בלבד...

בשלב מסויים התחלף סוג הקרקע לקרקע בוצית קצת עם הרבה שלוליות וקצת מים זורמים בינהן, מה שהאט את קצב ההליכה. לאחר כחצי שעה, תוי הדרך שוב השתנה, ועכשיו היה סלעי - עם סלעים חדים (מעיין בולדרים..) התחלנו להתקרב לאיזור הפסגות, ולפנינו נגלה אגם קטן

מתקרבים לאזור הפסגות





שלולית וכבשה

משם נכנסנו אל בין רכסי ההרים, לעמק סלעי מהמם. כאן גילינו שבאירלנד, כמו שמזג אויר אפרורי יכול להעלם, הוא גם יכול לחזור. הפעם לבוש בצורה של גדוד עננים לבנים שפלשו לתוך העמק ובמהירות לא הגיוניות התחילו לכסות את כולו. אחרי קצת התלבטויות וכשראינו שהעננים כאן כדי להשאר, לקחנו את ההחלטה האחראית והתחלנו לחזור...

עננים עצבניים מכסים את העמק

עד כאן - כאן העננים ניצחו, והתחלנו לחזור...

למרות שלא הגענו ממש עד הפסגה, הטיול היום היה מצויין! ראינו הרבה נופים - שונים ממה שראינו עד עכשיו בטיול. חזרנו לארוחת הגבינות המסורתית מאחורי לשכת התיירות הנטושה של Cloghane. המקום היה יפה, והיו שם המון ציפורים שהוסיפו פסקול מגניב לארוחת הצהריים .

ארוחת צהרים על הדשא בCloghane

תמונת פרידה ממפרץ ברנדון

מכאן המשכנו בנסיעה לכיוון האטרקציה הבאה (צוקי מוהר) עברנו דרך עיר, או יותר נכון עיירה (אולי כפר.. - לא! Shit hole רציני!) עם תחנת רוח מטופשת במיוחד. המשכנו דרך Tralee, משם ל Listowel - שם עברנו ב Europe Park וחזינו באנדרטה היחידה באירלנד לזכר נספי השואה (מאד ציוני מצידנו..) משם לקחנו את מעבורת המכוניות מ Trabert ל Kilmer, והמשכנו כדי ללון ב Kilrush.

מצאנו חיש מהר B&B יפה במחיר סביר (35 Euro pp כולל א. בוקר) בערב ראינו את Manchester Utd. מנצחת 1-0 את Roma בליגת האלופות (רוני) בגלל החוֹרִיוּת של המקום, ולמרות שהיו מלא פאבים שמראים את המשחק, לא היו הרבה אנשים, אז לא ממש היתה אוירת ליגת האלופות...

תובנות:

• שאלתי ב B&B מה משמעות הקידומת Kil שיש פה לכל הערים, והתשובה היא, שכל עיר שנקראת על שם הכנסיה בה, מתחילה ב Kil, ומשמעות המילה Kil=Church.
• כל הפאבים באירלנד הם "פאבים איריים" :)
• האירים אוהבים לעשות הכל הפוך: נוהגים הפוך, שמים מלח בפלפליה, ופלפל במלחיה - ואפולו את המפתח בדלתות צריכים לתקוע הפוך!

המשך יבוא...

אירלנד 2007 יום 6

01/10/2007 - מי אמר פנינסולה ולא קיבל?!

היום הוא הוקדש רובו ככולו לRing Of Kerry, עם טעימה מDingle Peninsula - אותו נעשה מחר. Ring Of Kerry הוא המסלול(כביש) המקיף את Iveragh Peninsula (חצי אי). התוכנית היא להקיף את חצי האי תוך עצירה בעיירות מטופשות וכל מיני אטרקציות בשקל. הסיבה האמיתית להגיע לכאן היא הנופים - וזאת סיבה מצויינת!

יום "ברגוע" ב Ring Of Kerry

כמעט ולא היו תיירים נוספים מלבדנו, מלבד כמה כבשים שנראו מקומיות וכמובן מלבד זוג הגרמנים אותו אנחנו פוגשים בדרך קבע :) עצרנו בכל מקום שהlonely planet יודע להגיד עליו משהו, התרשמנו והמשכנו. הנופים יחד עם המבנים העתיקים מזג האויר הטוב ומוזיקת האווירה באוטו זה מה שנזכור מRing Of Kerry הנהדרת

יום של נופים בלי להתאמץ - Ring Of Kerry



Ring Of Kerry

חלק גדול מהכבישים בRing Of Kerry צרים בצורה לא הגיונית. מה שלא מפריע להם להיות דו נתיביים. בכל פעם שעובר רכב ממול או שעוצרים בצד אם יש מקום במקרה הטוב, או שמאלתרים משהו. מה שחוייתי באוקטובר - אני מניח, יכול להפוך לסיוט באוגוסט כשיש הרבה תיירים - שלא לדבר על אוטובוסים! בינתיים ה"הימור המטרולוגי" של לטייל אירלנד בסתיו מוכיח את עצמו ובגדול!

לא מצאתי, אבל בטוח קיימת אגדה על המקום הזה, בו מעורבת נסיכה

רצינו להפליג לSkelling Islands אבל האירים בעצמם לא היו אופטימיים כמונו לגבי מזג האויר, ולא היה עם מי לדבר בכלל לגבי הפלגות. אחרי שנכשלנו בשכנוע שני דייגים מקומיים שלא ממש דיברו אנגלית לקחת אותנו להפלגה פרטית, הסתפקנו בחיסול הגבינות מקורק מול הנוף של האיים. האיים הם בעצם שני שפיצים מחודדים שבולטים מהים, ואירי שכנראה מאד היה חשוב לו להרשים בחורה, בנה שם טירה. על השפיץ הגדול יותר, מסתבר התגוררה קהילה קטנה במשך כמה דורות, מנותקת מהעולם. את ההפלגה נדחה לטיול הבא, בינתיים השמש יצאה ומצאנו לנו מפרצון פרטי לארוחת הצהריים.

Skelling Islands - לא היה מי שיקח אותנו אליהם..

בזכות ההספק היפה, ולמרות שממש לא השתדלנו להזדרז, נשאר לנו קצת זמן בערב להספיק משהו מה Dingle Peninsula לפני שנחפש מקום לישון. נסענו את הSlea head, שהומלץ ככביש יפה לנסיעה, לא לפני שטרפנו פיצה עצומה בעיירה קטנה בדרך בשם Milltown. אם עד עכשיו הכבישים היו צרים, כאן זה כבר נהיה מוגזם. ודווקא כשהנסיעה היא על סף תהום :) כאן אפילו האירים הבינו שלצייר קו באמצע הכביש להפרדה בין הנתיבים זה יהיה מגוחך. אז פשוט ויתרו על הקווים ומסתדרים עם מה שיש... הנופים היו מרשימים, של צוקים שבולטים מן הים, והנסיעה היתה חווייתית.

Slea Head - נסיעה על סף תהום

בDingle מצאנו בקלות מקום לינה בשם Moll House. בדינגל יש יותר פאבים מאנשים, נכנסנו לאחד עם הופעה חיה של מוזיקה אירית. היו שירים איריים עם טקסטים מצחיקים, ביצועים אותנטיים, ואווירה מצויינת.

Dingle - יותר פאבים מאנשים

אירלנד 2007 יום 5

30/09/2007 - כובשים את ההר

שוב בוקר... שוב דוחפים הכל לאוטו והולכים לאכול Full Irish Breakfast :) היום כולו הוקדש ל Kilarney National Park שב Kerry County. הפארק של קילרני הוא אינסופי, בנוי מ3 אגמים גדולים המוצגים לראווה בתוך שמורה עצומה וירוקה שופעת במגוון צמחיה, נחלים, מפלים וגם קצת טירות מטופשות. התחלנו את היום בלעבור בקלילות על 2 מהמקומות ה"מפורסמים" יותר של השמורה כמתאבן לטיול האמיתי. התחלנו בRoss Castle. טירה יפה שנבנתה על שפת אחד האגמים. פגשנו שם את "הישראלי המכוער" שכיוון אותני לאיזה חדר צדדי בו אפשר לראות משהו בחינם, וניסה לברר האם הוא הצליח למצוא דיל טוב יותר משלנו על הטיסות :) אם היו רוצים לצלם באיזור סרט אימה, בו מפלצת מהאגם טורפת בזה אחר זה תושבי עיירה שכוחת האל(חוץ משריף העיירה) - זה היה המקום לסצינת הסיום.

Ross Castle



פינה שקטה ב Killarney National Park

מכיוון שמוקדם מידי בבוקר, ואפילו המפלצות מהאגם עוד מנמנמות, המשכנו ל Muckross house - בית מיותר שלא במקרה נשמע כמו משהו שגדל בתוך האוזניים. המקום בסך הכל יפה. מסתובבים שם "איכרים" שמשכירים לתיירים סיור במקום במרכבות סוסים.

שמורות בית המוקוס - Killarney National Park

משם המשכנו למפל Torc כדי לעשות מסלול הליכה. המפל נחמד. מהמפל לקחנו את המסלול המעגלי הכחול, וממנו התפצלנו למסלול לא מעגלי בשם Old Kenmar Road (לא ממש משולט) עליו קראנו המלצות באינטרנט. לכל County באירלנד יש מסלול הליכה של מספר ימים (תלוי בגודל הגאוגרפי) ושמו כשם הCounty. לדוגמא חלק מהמסלול שעשינו בGlendalough מתחבר עם הWicklow way. Kenmar Road הוא חלק קטן מהKerry Way. המסלול התחיל מאיזור המפל בתוך יער, הדרך היתה מאד יפה, והירוק של אירלנד במיטבו. גזעי העצים היו מכוסים גם הם ירוק, מה שנתן הרגשה של "יער מכושף".

יער מכושף - Killarney National Park

אחרי הליכה די ארוכה ב"שבילים המכושפים", פתאום נגמר היער, ומצאנו את עצמנו במרחבים ירוקים והרריים. החלטנו להמשיך עוד קצת בנוף החדש, לפני שנסתובב ונחזור. לאחר מספר דקות, ראינו דרך אבנים שחותכת את המסלול שלנו, ונראה שמובילה אל הר גבוה (בדיעבד הר Torc). כשהצעתי לקנח את היום בטיפוס על ההר ולנסות לראות קצת נוף, קיבלתי בתגובה את אחד מהפרצופים העקומים המפורסמים של יעל :) אבל, כאילו בהזמנה, בדיוק ברגע הנכון הגיעו בירידה כמה מטיילים. ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותם כמה זמן יקח לטפס והאם זה כדאי. הם אמרו שלוקח שעה לכל כיוון, אבל אסור לפספס את הטיפוס, משום שהנוף בפסגה מדהים. אחרי כמה רגעי התלבטות נוספים, הגיעו בירידה זוג גרמנים שנראו מטיילים רציניים והם פיארו את הנוף מהפסגה באופן שלא נתן לנו יותר מידי בחירה... יעל(הגיבורה) נתנה אור ירוק, והטיפוס החל!

טיפוס על הר Torc ב-Killarney National Park

הטיפוס אכן היה ארוך וקשה, אבל בלי שום ספק היה שווה כל רגע. העליה היתה יחסית תלולה. משלב מסויים התחלף שביל האבנים למדרגות עץ (אותן כבר פגשנו בGlendalough) שהקלו על הטיפוס. פתאום שמנו לב שמאחורי הר אותו בדיוק עקפנו בגובה מסתתר אגם, ואז אגם שני. בכל כמה דקות סילקנו עוד ועוד מכשולים מהאופק עד שהגענו אל הפסגה הגבוהה באיזור וממנה שום דבר לא יכל להסתיר את הנוף. קיבלנו במתנה 360 מעלות של נוף פנורמי משגע שלא ניתן לתאר במילים (והאמת - גם לא בתמונות) ההרגשה היתה שאנחנו שולטים על ה County, ולפקודתנו ההרים יקומו ויפלו :)

לפקודתנו ההרים יקומו ויפלו - בדרך לפסגת הר Torc

בשל חוסר הסימון, העובדה שהמסלול לא מופיע בLonely planet, ולא מספרים עליו בtourist info, היינו שם לגמרי לבד! במשך חצי שעה ישבנו לבדנו בפסגה עם נוף "לא הגיוני". על הפסגה אכלנו ארוחת צהרים (את הגבינות הטעימות מCork). זאת בהחלט היתה חוויה בלתי נשכחת.

בודדים בפסגה - פסגת הר Torc

• תאור המסלול באתר של ה Kerry Way

לאחר הירידה מההר עברנו (עם המכונית) במספר נק' תצפית, ביניהם הLadies View, שאחרי הנוף שהיה לנו מלמעלה, היה פחות מרשים. עייפים אך מרוצים נסענו לחפש מקום לינה ב Kenmare. מצאנו B&B בקלות, התרחצנו ויצאנו לחפש משהו לאכול. אכן כפי שהזהירו, ולמרות שזה לא נשמע הגיוני - ברוב המקומות אם אתה מגיע מאוחר (בסך הכל 20:30) לא יגישו לך אוכל! מן הסתם לא מדובר על דבלין, אבל בעיירות שכוחות אל - שהן רוב העיירות פה, המקומות היחידים בהם ניתן לאכול בחוץ הם פאבים, ואלו סוגרים את המטבח ב8. בכל מקרה Kenmare היא לא כ"כ קטנה, ולכן בסוף מצאנו פתרון, אבל את הלקח שלנו למדנו... אכלנו במסעדה מאד מומלצת (קצת יקרה) בשם Horse Shoe. יעל ניסתה היום בירה אירית נוספת בשם Harp - שהיא בירה Lager, בניגוד לStout האיריות. בירה "של כוסיות" שבמקרה מיוצרת באירלנד - בינתיים מבחינת הבירות עדיין בימיש צועדת בראש. ה B&B בו ישננו נקרא Silver Trees שהוא גם הכי מפואר וגם הכי זול מבין כל סידורי הלינה שהיו לנו עד כה בטיול (יחי הפריפריה!). רהיטים עתיקים, שוקולדים במתנה, וJesus מפואר שצלוב לך מעל הראש בזמן שאתה ישן - כאילו כדי להזכיר לך שאתה זה שאשם בזה שהוא ממוסמר לקורה. במקלחת נתקלנו לראשונה במתקן המגוחך לקביעת טמפ' ועוצמת המים - לשני הפרמטרים גלגלים עם שנתות - מה שנתן הרגשה כאילו אתה מכבס את עצמך ולא מתרחץ... חלון החדר משקיף על חצר פסטורלית, שבמרכזה באר מים עשויה לבנים, בה בעלי הבית קוברים את שאריות הגופות אותן הם סועדים לארוחת הערב. המשך יבוא...

אירלנד 2007 יום 4

29/09/2007 - Cork

היום הוקדש כולו לCork. Cork היא עיר די תעשייתית ואפורה. מלבד חיי לילה, מספר מבנים עתיקים וכמה אתרי תרבות אין פה יותר מידי מה לחפש. למי שטיול בטבע זורם בעורקיו - הייתי ממליץ לדלג. "אוהבי ערים" עשויים למצוא כאן את מבוקשם.

נתחיל בזה שלאחר דיון(חד צדדי - כמעט מונולוג) הוחלט פה אחד, שלא הולכים לגן החיות Fota, זאת כדי להספיק את Cork כמו שצריך. (“חיות יש בכל מקום - מלט ובטון - רק בקורק” :) או בקיצור: יעל סיבכה את עצמה עם הבטחה לקחת אותי לגן חיות ב6 חודשים הקרובים כדי להשתחרר מביקור בFota.

מכיוון שלראשונה לקחנו את הB&B ללא ה B השניה, היינו צריכים לחפש ארוחת מקום לאכול בו את ארוחת הבוקר. אחרי סקר שוק קצרצר הוחלט "להגשים ליעל חלום" ולאכול ארוחת בוקר במקדונלדס! יש להם פה ארוחות בוקר מגניבות! אני אכלתי Full Irish Breakfast בנוסח מקדונלדס - מעיין מאפין, שדחסו בו נקניקייה פחוסה לצורת המבורגר עם ביצה, בייקון, גבינה וכל מה שבן אדם צריך לארוחת בוקר. יעל מצידה בחרה בפנקייקים.

משם המשכנו לCrawford Gallery- גלריית אומנות אירית. רוב התערוכות היו סבבה, כמה מיותרות ומיצג אחד ממש מיוחד בנושא שבעת החטאים.

Crawford Gallery

Crawford Gallery - שיתוף פעולה אומנותי ישראלי אירי

בהמשך תיכננו ללכת למבשלת Beamish & Crawford אבל היא היתה סגורה :( מכיוון שאנחנו כבר יודעים פחות או יותר איך עושים בירה, החלטנו לעשות לעצמנו סיור פרטי שכולל רק טעימות. בקורק גיליתי את הBeamish. בירת Stout טעימה - סוף סוף תחרות לגינס.
אלכוהול בצהריים על בטן ריקה זה בהחלט דבר נהדר!

Beamish ו Beamish Red - משהו טוב שיצא מקורק!

משם הלכנו לראות כמה "כנסיות שחייבים" כאשר נק' השפל של היום היתה ביקור במנזר בשם Red Abbey. אחד המבנים המכוערים שראיתי מימי - פצע מוגלתי בלב האומה האירית - אפילו לצלם אותו לא הסכמתי.
למרות האווירה העכורה שיצר המבנה :) המשכנו לטייל בעיר וקנינו מהגבינות המפורסמות של קורק שישמשו אותנו לארוחת הבוקר של מחר.
את הטיול בקורק סיימנו בסיור ב Cork City Gaol. בית סוהר עתיק שפתוח לביקור הקהל עם סיורים וירטואליים בתאי אסירים וירטואליים.

יעל מאחורי סורג ובריח - Cork City Gaol

הסיור היה מעניין, והמקום קודר ומשכנע. בכל תא המדריך הוירטואלי סיפר סיפור האישי של אסיר שהיה כלוא בו, מה שנתן את הערך המוסף לסיור.

אסיר במהלך בריחה נועזת - Cork City Gaol

תפילה למחילה - Cork City Gaol

משם עזבנו את Cork בדרך ליעד הבא שלנו Killarney. חוזרים לנשום אויר הרים צלול, לקראת הטיול מחר ב Killarney National Park. Killarney עיר תיירותית מאד מזמינה - ולפחות בעונה זו, כשהיא די ריקה מאד חיבבנו את השהות בה.

יעל השחורה-לבנה בKillarney הצבעונית

מצאנו בקלות B&B באחד הפאבים בעיר. זאת לא טעות - מקובל פה מאד שפאבים מחזיקים גם כמה חדרי לינה להשלמת הכנסה. בכל מקרה, למדנו שהדבר הנכון לעשות באירלנד כשאתה זקוק למקום לינה, או הכוונה כלשהי - גש לפאב המקומי - מכאן מתנהלת העיירה.
ולמי ששואל מה קורה אם אין פאב מקומי - אז אין כזאת עיירה! אפילו בעיירה של 3 בתים - אחד מהם יהיה "הפאב המקומי" :)
לארוחת ערב אכלתי sheaperds pie, ויעל אכלה סלט עוף שהיתה צריכה לחתוך לעצמה?! הבנו כבר, שהמטבח האירי, בדומה לאחיו הבריטי לא שופע דימיון יותר מידי, אבל לפחות הstews למיניהם מצויינים! המשך יבוא...

אירלנד 2007 יום 3

28/09/2007 - יום הטירות הגדול

גם היום קמנו מוקדם, גם היום אכלתי Full Irish breakfast, ויעל רק ביצים ואנחנו מוכנים לעוד יום של הרפתקאות היום התוכנית היא "לדפוק" כמה טירות ברצף כאשר שתי העיקריות הן Rock Of Cashel שב County Tipperary ו Blarney Castle שב County Cork.

הטירה הראשונה היתה Rock Of Cashel

• מבחינת החניה היה הכי נח לחנות בעיר, וללכת בדיוק 2 דק'. לפחות בעונה הזאת שהכל די ריק...
• תעודת הסטודנט הקנתה 60% הנחה

הטירה די עצומה ומרשימה, ומסתבר שבעבר גר שם בישופ מחרחר מלחמות עם רגשי גדלות רציניים. לקחנו סיור מודרך שהיה מוצלח, אולי בעיקר בזכות המדריכה שהיתה משעשעת.

על החורים המרובעים בחומת הטירה, היא סיפרה שאבא שלה עבד עליה כשהיא הייתה קטנה, שבאותה תקופה החליטו לנסות תותחים מרובעים :).

היא נולדה גדלה, ועדיין גרה בעיירה Cashel שהיא חור מרובע די רציני בפני עצמו.

Rock Of Cashel

מסביב לטירה היה בית קברות עתיק. הנוף היה הירוק האופייני של אירלנד כאשר שזורות בו טירות של שכנים. בגדול מדובר בסוג של כפר שמריהו רק עם בישופים במקום צפונבונים ומרתפי עינויים במקום בריכות.

אחת הטירות ב"מתחם" Rock Of Cashel (על רקע כבשים טעימות)

שוב התחלנו לנסוע. הפעם לכיוון Cahir - בלי שום קשר לקהיר שלנו (וכל עוד המצרים רגועים - גם זאת לא באמת שלנו)
בנסיעה הזאת סוף סוף קרה המקרה שסימן את ההסתגלות שלנו לאירלנד - יעל היתה צריכה סוף סוף להעיר לי שאני נוסע מהר מידי לטעמה, במקום להעיר לי שאני נוסע בנתיב הנגדי - משהו בארוחות הבוקר פשוט סידר אותי.

בקהיר עשינו את הטירה "בקטנה". לא הסתובבנו יותר מידי בעיר שהיתה די מנומנמת פרט לכלב אחד שהחליט לצאת לשחייה בנהר מי קרח...

לפריקון בסייסטה - Cahir

מCahir המשכנו לכיוון Cork אל Blarney Castle. חנינו ונכנסנו אל השמורה

• הנחה לא משמעותית עם תעודת סטודנט

מה שמיוחד בשמורה הגדולה הזאת, זה שמשרד התיירות האירי החליט להפוך אותה בכח לאטרקציה - והאמת, הוא הצליח לא רע בכלל :)
אני אסביר - במרכז השמורה יש טירה גדולה ומרשימה (פחות או יותר כמו הרבה טירות אחרות פה)
אבל... יום אחד אחרי לילה ארוך בפאב (אירי), שר התיירות האירי קבע את העובדות הבאות:

1. אחת האבנים בתקרת הטירה הובאה מירושלים, ומי שמנשק אותה זוכה ברהיטות לשון למשך כל ימי חייו.
2. זקן סוטה גס רוח ישמור על האבן 24 שעות ביממה ו"יסייע" בנישוק האבן.
3. את האבן יש לנשק בשכיבה על הגב עם הראש כלפי מטה, כשכל גופך חשוף לידי הזקן מהסעיף הקודם :)
   
   
   

אני - מנשק את האבן וזוכה ברהיטות לשון

יעל - לא מנשקת את האבן, ו"זוכה" במישוש מזקן שיכור

החגיגה רק מתחילה. בשמורה יש מדרגות מצ’וקמקות, שכביכול, בעקבות איזשהו סכסוך עתיק יומין עם מכשפה – נוצר בסופו של דבר מצב בו מי שמצליח לעלות ולרדת את המדרגות כשעיניו עצומות ותוך כדי כל זה חושבים על משאלה - המשאלה תתגשם בשנה הקרובה. את זה אפילו יעל הצליחה לעשות מה שהיה משעשע למדי.
היה עוד סלע גדול עם סגולות שקריות, מערה שתפרו לה אגדות ומאיזשהו שלב הפסקנו לעקוב. שלא תהיה אי הבנה, מאד נהנינו בBlarney Castle. היה מצחיק, ובנוסף השמורה שם באמת יפה - נחל קטן, צמחייה מעניינת (לפי יעל - טחב בן אלפי שנים). פגשנו גם זוג גרמנים שכבר ראינו במספר אתרים. הבחור שכנראה כמוני נישק את האבן, היה רהוט לשון וחביב, וקבענו שאם נפגש שוב - נשב יחד לשתות בירה.

הלילה ישנים בCork - העיר הכי גדולה שנהיה בה עד שנחזור לDublin. איך שנכנסנו לעיר העיניים של יעל נדלקו למראה רשתות הביגוד הגדולות. לראשונה ראינו Mcdonald's ו KFC.

חזרה לציויליזציה - Cork

לראשונה בטיול מציאת מקום לינה לא הלכה "חלק"- אבל גם לא כ"כ נורא. בגלל סוף השבוע, ובגלל שמדובר בעיר גדולה עברנו שלושה-ארבעה מקומות עד שמצאנו מקום שמתאים לנו. המקום שמצאנו(שלעולם כבר לא נדע את שמו) היה במחיר מעולה כשהcatch היחיד היה שהמקלחות משותפות בין שלושה חדרים. לא היה לנו תור, והמקלחות היו חדשות ונקיות כך שלא היתה בעיה (תמיד חשוב לבקש לראות את החדר לפני ובמקרה כזה גם את המקלחות). החדר אגב היה עצום ויפה, היה בו כיור עם מים חמים וקרים - ממש לא ברור למה בחרו שלא לעשות פה מקלחת... בעלת הבית היתה זקנה בת כ-60 ממש מגניבה. מלבד זה שהיא מנעימה את זמן האורחים בנגינה בפסנתר, היא יוצאת מחר לטפס על ההר הגבוה ביותר באירלנד, וזאת כהכנה לטיול שהיא מתכננת לטיפוס על האוורסט (base capm) !!!

המשך יבוא...