שוויץ 2009 – יום 7

07/10/2009 - עמק Lauterbrunnen

הבוקר סוף סוף התעוררנו לבוקר שמשי, והתחזית מנבאת יום נטול עננים. היום נטייל בעמק Lauterbrunnen עליו השקפנו לפני יומיים מKleine Scheidegg.

בוקר חדש בGrindelwald

סוף סוף חזרנו לרכב המגניב שלנו אחרי שהנחנו לו ליומיים, ויצאנו לדרך.
על הדרך ביקרנו במפלי Trummelbach – מפלים שמקור המים שלהם הוא קרחונים. המפלים נופלים בתוך ההר, ולמרות שבעונת הסתיו הזרימה שלהם מינימלית הם היו נחמדים למדי.

 

מפלי טרומלבך

ב”שמורה” 10 מפלים שניתן לטייל בינהם בשבילים מסודרים שהשוויצרים הפליאו לחצוב בסלע.
בנוסף חצבו כאן מעלית גראנדיוזית שלוקחת אותך למפל הגבוה ביותר – הפקה מיותרת לחלוטין לכל מי שמצוייד בזוג רגליים.
נהגנו בחכמה כשהתחלנו מהמפלים מוקדם, מפני שזהו יעד שמושך אליו קבוצות מאורגנות. רגע לפני שעזבנו, ראינו בחניון שלושה אוטובוסים פורקים אנשים בכל מיני צבעים.

מהמפלים המשכנו בנסיעה קצרה לStechelberg על מנת לחנות את הרכב.
מStechelberg לקחנו את הרכבל לMürren – עיירה מקסימה בת כ 450 תושבים אליה אפשר להגיע אך ורק באמצעות רכבל.

מMürren יצאנו למסלול מעגלי שנקרא The north face trail. זהו לא מסלול שכל המטיילים בו חייבים ללכת עם ציוד של חברת הטיולים the north face, אלא מסלול שממנו ניתן לחזות בnorth faces של ההרים Eiger Mönch וה-Jungfrau.
האטרקטיביות ב”פנים צפוניות” של הרים, טמונה בעובדה שמצפון אף פעם לא זורחת השמש, ולכן השלג לא נמס בכיוון הזה בכל עונות השנה.
באשר לחברת הטיולים, היא מתהדרת בשם זה, משום שמחירי המוצרים שלה, בדומה לאותן פסגות ההרים, תמיד יפנו צפונה יחסית למחירי המתחרים :)

 

North Face Trail - Mürren

השביל היה יפה, ומזג האויר מעולה.
בנוסף להרים שמסביב, השביל היה מגוון למדי – אזורים מיוערים, ובעיקר שטחים ירוקים פתוחים.
לאורך המסלול כולו הסתובבו פרות. חלקן מזן שאוהב ליטופים, וחלקן מזן שממש לא :)

 

מווווווווורן פרה ב-Mürren

בדרך פגשנו גם הרבה מאד פרפרים, שהתעופפו להם ביהירות סביב הפרחים הצבעוניים שלהם.

 

Mürren North Face Trail

לקחנו את המסלול ממש בeasy, ועשינו המון עצירות קטנות לישיבה בשמש. לקחנו איתנו את הLonely planet, כך שיכולנו לשבת בכיף ולתכנן את המשך הטיול, והחיים בכלל :)

שני סטודנטים יושבים על הדשא

סיימנו את המסלול ב-Mürren אחרי לא מעט ליטופי פרות. ב-Mürren ישבנו לשתות בירה, ומשם המשכנו במסלול רגלי לGimmelwald, שזה מקום שמגיעים אליו אנשים שהקלידו לא נכון Grindelwald, וגם יש בו רכבל שמחזיר אנשים אל האוטו שלהם בStechelberg.

 

פרות מזן שכן אוהב ליטופים

נסענו חזרה לGrindelwald לישון את הלילה האחרון שלנו ב”מיין קאמפף”. מחר יוצאים לדרך חדשה, כאשר לראשונה בטיול הזה, אנחנו לא יודעים איפה נישן.

המשך יבוא…

שוויץ 2009 – יום 6

06/10/2009 – Grindelwald תחילה

הבוקר אני מתרגש לדווח על תפנית (אם כי מזערית) במערכת היחסים שלנו עם השטן. כמובן שאין צורך לציין שהבוקר כולו עבר מבלי שנפר אף לא אחד מ”החוקים”.

יעל מגישה את רגליה היחפות לשטן כמחוות פיוס

אמנם נשארנו עם הסטטוס קוו של ארוחת הבוקר בשעה שרצינו, אבל לפחות היינו עקביים, והגענו תמיד בדיוק בזמן.
השטן התקרבה, בחנה אותנו בקפידה, ופסקה: “בוקר טוב”.
סיפרנו לה מה עשינו אתמול, ומהן התוכניות שלנו להיום, והתנהלה שיחה חיובית למדי.
בהמשך הארוחה אפילו ניסיתי עליה קצת “חוכמות” וזכיתי בכחמישית החיוך.
בקצב הזה, ביום האחרון עוד ניפרד בחיבוקים!

אנחנו כבר עמוק בתוך הטיול, וההתארגנות בבקרים הפכה לשגרתית ויעילה. 
כבר לפני ארוחת הבוקר, היינו ארוזים עם בגדים לכל מזג אויר, ופק”ל הזלילות המסורתי של ימי הטיפוס שלנו.

 

פק"ל זלילות למטפס ולגרגרן 

היום נטפס על ה(2,681 מ’)Faulhorn, במסלול שיוצא מGrindelwald First, עובר בBachalpsee, מגיע לפסגת הFaulhorn ומסיים בBussalp. שינויי הגובה במסלול כוללים עליה של 600 מטר וירידה של800 מטר. זמן ההליכה מוערך ב4:15 שעות הליכה נטו.

רשימת המסלולים שקיבלנו בלשכת התיירות הייתה מאד מסודרת, ועזרה לנו לבחור מסלול מתאים.
התוכנית המקורית שלנו היתה לסיים את ההליכה בSchynige Platte, במסלול קצת ארוך יותר. נאלצנו להתאים את המסלול, בגלל קטע דרך שאינו מומלץ להליכה בגשם (התחזית ניבאה עננות עם סיכוי לגשם)

אל נק’ ההתחלה של המסלול Grindelwald First, מגיעים מרכבל שיוצא מתוך מרכז Grindelwald. כבר מהרכבל נגלה לעינינו נוף מרהיב של אותם הרים מושלגים, אותם ניתן לראות מGrindelwald ומהמסלול ואתו עשינו אתמול.
איך שיורדים מהרכבל, מפנים את הגב לאותם הרים מוכרים, ומתחילים ללכת לכיוון צפון מערב – לדרך חדשה.

אחרי כ50 דק’ של טיפוס לא קשה במיוחד, מגיעים לאגם Bachalpsee (כש see זה אגם באיזושהי שפה..). האגם שמתארח בחסות הרים מושלגים מרשים ושליו. עצרנו קצת לצלם, והמשכנו בטיפוס כל עוד העננים מצליחים להתאפק עם הגשם.

 Bachalpsee

מכאן העליה נהייתה תלולה יותר, אבל לא משהו שלא ראינו לפני כן, וכמעט בלי עצירות טיפסנו עד למרגלות הFaulhorn. עצרנו לקחת אויר ובמאמץ ממוקד הגענו אל הפסגה.

פסגת הFaulhorn

הפסגה העניקה לנו נוף פנורמי של 360 מעלות, על כל האיזור. למרות העננות אפשר היה לראות בין היתר את אגם בריינץ, והרבה מהפסגות באיזור. לאן שלא מסתכלים נשארים עם הפה פתוח (וקפוא מקור).

 בפסגת הFaulhorn

על הפסגה ממוקמת אכסנייה שלא ברור איך בנו אותה כאן, בלי שום דרך גישה נורמלית. בעונת הקיץ האכסניה מארחת מטיילים שעושים מסלול של יותר מיום אחד באזור. השתמשנו בשרותים ומילאנו מים ממאגר מי הגשמים של האכסניה, וישבנו כמעט לבדינו בפסגה לאכול את ארוחת הצהרים שלנו. הגבינות שקנינו בשוק בGrindelwald התגלו כהצלחה.

נוף בלי סוף – פסגת הFaulhorn

אחרי שיחה קלילה עם אוסטרלי פטפטן, קפא לנו התחת ונאלצנו להתחיל לרדת לנק’ הפיצול של הטיפוס. את הFaulhorn הכבוש החזרנו לשוויצרים בקלות בלתי נסבלת, שעלולה לגרום לשפמו של בשאר לסמור.

 עיגולים בגב, נמלה וקו

מנק’ הפיצול המשכנו במסלול לBussalp. מכאן המסלול  כולו היה במגמת ירידה, ולא היה קשה במיוחד. בקטע הזה לא היה ממש שביל מסודר, אבל הסימונים על האבנים היו מספיקים כדי לא לאבד את הדרך.
אחרי כשעה וחצי של ירידה, הגענו לBussalp שם ישבנו לשתות בירה עד שיגיע האוטובוס לGrindelwald. איך שנכנסנו למסעדה התחיל לרדת גשם – לפעמים מזל זה שם המשחק, והיום ידנו היתה על העליונה!

הירידה לכיוון Bussalp

בטיפוס היומי שלנו לכיוון הצימר, יצא לנו לראות מחזה יוצא דופן:
אשה מקומית, מוציאה את הפרות שלה למרעה. בהתחלה אמנם, זה נראה כמו סתם אשה שקוראת קריאות מצחיקות,  באיזור בו  גם נמצאות פרות. אבל מהר מאד הגיע גם הכלב ופתאום כל הפרות הסתדרו בשורה והתחילו לצעוד כמו חיילים. כשהתקרבתי לצלם אותן כמעט ונדרסתי - גם הפרות פה, כך מסתבר, קפדניות להחריד ותמיד יעדיפו עמידה בזמנים על פני חיי אדם.

פרות דייקניות - ירמסו אותך באופן נייטרלי

עוד יום מלא בחוויות נגמר. אני אחטא בקיטש, ואצטט ציטטה שלאחרונה צוטטה בפני, וציטוטה נחרט בזכרוני (ובcopy & paste של מחשבי):

מסעות מאיטים את הזמן ומאריכים את החיים, כי לא חשוב אורכם האמיתי של החיים אלא הזכרונות. (אלמוני קיטשי להחריד)

שוויץ 2009 – יום 5

05/10/2009 - Kleine Scheidegg

בוקר טוב.
היום מטפסים אל ה Kleine Scheidegg, מעבר הרים בין הEiger ל-Lauberhorn במסלול שיוצא מתוך העיירה Grindelwald.

את הבוקר פתחנו ב”ארוחת בוקר אצל השטן”.
בנוסף להערה שקיבלנו על כך שאריקה לא רגילה להגיש ארוחת בוקר כל כך מוקדם(הקדמה של רבע שעה), מיד הבחנו שביצענו עבירה על “החוקים”:
מפני שלא ידענו שארוחת הבוקר מוגשת בסלון של השטן בכבודה ובעצמה, התייצבנו לארוחה עם נעלי הטיולים – הפרה בוטה של חוקי המקום.
מלבדינו, היו במקום רק אירופאים שהגיעו עם גרבים :)
בכל פעם שהשטן התקרבה, דחפנו את הרגליים מתחת לשולחן בתקוות שוא שהיא לא תשים לב.

מבלי שתכננו, יצא שהיום הוא יום מיוחד בGrindelwald. פעם בשנה, בכל יום שני הראשון של אוקטובר יש יום שוק.
בגלל בלגן השוק המליצו לנו לא להתקרב עם האוטו לתחילת המסלול.
בנוסף, כמות האוטובוסים דלילה יחסית מחוץ לעונה, כך שהחלטנו ללכת ברגל לתחילת המסלול.

התחלנו בירידה מהצימר שלנו שבTerrassenweg עד ל Grindelwald grund.
ניצלנו את ההליכה כדי להכיר קצת את Grindelwald – הבית שלנו לימים הקרובים, וכדי לדגום את השוק, בו נבקר יותר לעומק בדרך חזרה.

 Grindelwald - עיירה מתוך גלויה

אחרי כ40 דקות של ירידה ושוטטות בעיירה, הגענו לנק’ ההתחלה - Grindelwald Grund.
המסלול אל ה Kleine Scheidegg עובר דרך חלקה מיושבת, ולא כ”כ מתויירת של Grindelwald. יכולנו לראות איכרים אמיתיים, שלא מתפרנסים מB&B, עורמים את החציר בעזרת כל מיני מכונות משונות, ומעבירים את החיים בקצב קצת אחר.
אפילו הפרות נראו נינוחות, אולי מלבד הפעמונים העצומים והכבדים שתלויים להן על הצוואר. 

  הצצה לחיים של פרות מפונקות וטעימות – Kleine Scheidegg

הטיפוס היה קשה, והנופים יפים. יכולנו לראות את הWetterhorn, Eiger, Mönch, Jungfrau, ההרים המפורסמים של איזור הBernese Oberland.
אין צורך לקחת מים לטיול, מפני שלכל אורך הדרך יש עמדות עם מים שזורמים בשפע.

עמדה למילוי מים - Kleine Scheidegg

מה שיפה אך גם מכוער בשוייץ, זה שאת אותו המסלול בדיוק, אפשר לעשות גם ברכבת. אמנם אנחנו היינו היחידים שהלכו את המסלול ברגל באותו היום, אבל בכל חצי שעה, כמו שעון שוויצרי, עברה רכבת עמוסה ביפנים שראו בנו אטרקציה ראויה לצילום.

בין הרים ובין סלעים טסים להם יפנים

הטיפוס נמשך, ואיתו גם נגלים עוד הרים.
התחלנו להרגיש בכושר טוב, כאשר לראשונה בטיול הקדמנו את הזמנים הרשומים בשלטים הצהובים. בטיפוס של היום היה הפרש גובה מטורף של כ1100 מטר. נוסיף לזה את הירידה הארוכה מהצימר שלנו, מצטבר לנו קילומטרז’ יפה.
המסלול כולו עליה אחת רצופה, והיווה אתגר ספורטיבי מעולה.
בעונת הקיץ, המדרונות מכוסים בפרחים. עכשיו נשארו מהם רק נציגים בודדים, ואת הצבע הירוק החליפו צבעי הצהוב והאדום הסתוויים.

נמלה בכושר טיפוס - בים באויר וביבשה!

אחרי 3:30 שעות לא קלות, הגענו אל ה Kleine Scheidegg.
משם ניתן היה להשקיף אל את הצד השני לכיוון עמק Lauterbrunnen. לפתע נגלה לעינינו קרקס תיירות קטן, כשיחסית הרבה אנשים יושבים לזלול ולרכוש מזכרות בכל מיני חנויות ודוכנים. אנחנו הסתפקנו בארוחת הגבינות המסורתית שלנו וכוס בירה צוננת.

עוד יעד נכבש - Klein Scheidegg

את ההתלבטות האם להמשיך לכיוון Wengen פתר לנו בקלות הגשם שהחל מיד כשסיימנו לאכול. עלינו על הרכבת וחזרנו במהרה לכיוון Grindelwald.

השוק בGrindelwald היה בדיוק הפינוק שהיינו צריכים אחרי העליה המפרכת. התפנקנו במאכלים מקומיים: גוש בשר חם וטעים, גבינות למיניהן. כאשר הכי טעימה היתה ההRaclette - סוג של גבינה חצי-קשה, שמתיכים אותה על חתיכת לחם, או תפוחי אדמה. לא מתוחכם מידי, אבל עושה את העבודה נאמנה.

שוק על צלע ההר - Grindelwald

השוק במקור נועד להיות שוק חקלאי, בו מוכרים מכונות חקלאיות לאיכרים מכל האזור. עם הזמן, כמו הרבה דברים כאן, הכל נהפך ממוסחר, והשוק התאים את עצמו להרגלי הקניה של התיירים.
חלקו המזרחי של השוק, שמר על אופיו המקורי, כך שיכולנו להסתובב בין מכונות שיכולות לקצוץ אותנו לחתיכות בכל מיני גדלים – תלוי כמה מוכנים לשלם.

מכונה להכנת קציצות מכל דבר שעדיין לא במרקם של קציצות

את היום סיימנו בזלילת הפונדו הראשון שלנו בשוויץ, במסעדה Memory.
המסעדה היתה נחמדה, למרות שהפונדו היה בינוני לטעמנו.
הפונדו מוגש עם חתיכות לחם ותפוחי אדמה קטנים לטבילה.
בטעות הזמנו מנה זוגית של פונדו, שהיתה יקרה וגדולה שלא כצורך…

בצימר שלנו “מיין קאמפף”, יש מטבח מאובזר עם מקרר וכלים, כך שיכולנו לקנות קצת מצרכים. עם הקניות מהסופר, וכמות של גבינות בתוך הבטן, עשינו טרק קטן של כרבע שעה עליה תלולה בחזרה אל הצימר בTerrassenweg.
עייפים אך מרוצים מהיום הראשון שלנו באיזור Grindelwald, הלכנו לישון, כשמהחלון מציצים אלינו ההרים העצומים של האיזור, מתגרים בנו לקראת הטיול של מחר.

שוויץ 2009 – יום 4

04/10/2009 – טיטליס (אל תיגע לי ב..)

היום ביקרנו בהר הגבוה ביותר במרכז שוויץ – הטיטליס (3,238 מ’).
עזבנו את Littau ונסענו לכיוון Engelberg.
חנינו את הרכב בחניון וקנינו כרטיסים לשלושת הרכבלים שיביאו אותנו אל הנקודה הכי גבוהה בהר אליה אפשר להגיע באמצעות רכבל.

 

Engelberg מהרכבל בדרך אל הטיטליס

באזור הרכבלים הכל היה מאד תיירותי – יקר ועמוס יחסית. מה שהפתיע אותנו היה כמות לא פרופורציונית של הודים שהגיעו דווקא לכאן.
הרכבל לטיטליס יזכר לעד בתור הרכבל עם הריח העז של חנות תבלינים חנוקה.
ברור מאוחר גילה, שהרבה מההפקות של Bollywood משתמשות בהרים בשוויץ כאתרי צילום. הטיטליס משמש כתחליף להרים של הודו בהם מסוכן לצלם, וההודים שראינו, הגיעו לכאן במסע מטופש בעקבות כוכבי הסרטים האהובים עליהם.

Engelberg - Titlis

הנוף מהפסגה מעורר השתאות. ברחנו מאזור הרכבל ההמוני, שם היו אטרקציות לא ברורות בסגנון – חנות השעונים הגבוהה בעולם (?!) ו- “המקום הגבוה בעולם בו לא מתביישים לעשוק יפנים”.

בעונת הקיץ, בה הפסגה מכוסה ביותר שלג, יוצאים טיפוסים מודרכים עם ציוד שלג לפסגה. מכיוון שעכשיו זאת לא ממש העונה, מרבית מהשלג נמס, ולא ממש היה צורך בציוד מיוחד, לא ראינו סיורים מאורגנים שיוצאים. התחלנו לטפס עצמאית לכיוון הפסגה.

 

טיפוס לפסגת הTitlis

בדרך לפסגת הTitlis

הטיפוס אמנם לא היה טיפוס טכני, אבל הוא היה קשה ועירב הליכה על שלג חלק וטיפוס תלול על סלעים. הנמלה מלמלה לעצמה כל הדרך בצורה מונוטונית- “איך אני ארד את זה, אני לא אוכל לרדת את זה…” :)
אחרי טיפוס קצר יכולנו להתרשם מהקרחון העצום של הטיטליס, שגם הוא כנראה יעלם בעוד עשורים בודדים.

זהירות לא ליפול לתוך הקרחון הטיטלי

בדרך ראינו אנשים בודדים, חלקם עם מדריכים שכדי להצדיק את עצם ההדרכה ואת גרזני הקרח שלהם הלכו בכל מיני “קיצורים”. דווקא נראה נחמד, ובדיעבד הצטערתי שלא חיפשנו מדריך, שאולי היה מרגיע קצת את הנמלה, כי הטיפוס באמת התחיל להיות לא קל.

ואכן, אחרי כמחצית השעה של טיפוס, ולקראת הישורת האחרונה של הטיפוס (או שמא יש לומר התילולת האחרונה) הנמלה הרימה את מבטה אל הפסגה והכריזה “עד הלום”!

יעל התלבשה בכל מה שהיה לנו ללבוש, וישבה לקרוא קצת על המשך הטיול בזמן שאני עושה “קפיצה לפסגה”. בלי תיק, דילגתי חיש מהר אל הפסגה ממנה נשקף נוף פנורמי אינסופי של רכסי הרים מכל כיוון. הראות היתה מצויינת ואיתה מצב הרוח!

בפסגת הTitlis

חברתי מחדש אל הנמלה והתחלנו לרדת בחזרה. שמחתי שהיא החליטה להשאר, כי הטיפוס האחרון באמת היה קשה וקצת מפחיד.

 Fellowship of the red noses התאחדה מחדש

ירדנו בירידה לא קלה חזרה לאיזור הרכבלים. בסה”כ כל הטיפוס הזה לקח לנו בסביבות השעה ו 45 דק’. כאשר בלי נמלים אני מניח שאפשר לעשות את זה בשעה. (אין צורך לציין שלא כיף ולא מומלץ לעשות כלום בלי נמלים!)

 יעל יורדת בגבורה

מאיזור הרכבלים עשינו עוד מסלול מישורי קצר ופחות אתגרי שהיה כולו מושלג, והיה נחמד למדי.
חזרנו לאזור הרכבלים, כדי לראות את “מערת הקרח” לפני שיורדים.
במערת הקרח, איכשהו הצלחתי לאבד את משקפי השמש שלי (כנראה היו על הכובע שהורדתי מהראש). מה שגרם לעיכוב לא קטן בגלל שהסתובבנו לחפש את המשקפיים – שעכשיו כנראה נמצאות בהודו אצל חובב סרטים כלשהו בריח כורכום.

 

תמונת אובדן המשקפיים המסורתית ראה אובדן משקפיים - גם באירלנד

לראשונה שמחתי ששוויץ היא מדינה תיירותית מידי, כי יכולתי למצוא חנות ספורט ענקית בEngelberg בה קניתי משקפי שמש חדשים.

מEngelberg יצאנו לכיוון Grindelwald שם נישן את ארבעת הלילות הבאים.
גם את הלילות הללו הזמנו דרך האינטרנט מראש, כאשר משם נהיה עצמאיים בשטח.

הB&B בGrindelwald נקרא Chalet auf dem kapf.
http://www.chalet-auf-dem-kapf.ch/

למרות הדימיון בשם, את הכינוי שהדבקנו למקום “מיין קאמף” הוא קיבל בעיקר בגלל אופיים של הבעלים שלו. לראשונה בטיול יצא לנו להכיר מקרוב את השוייצרים האמיתיים לטוב ולרע.

בגלל “דרמת המשקפיים” יצאנו קצת באיחור, והגענו לGrindelwald ב 19:15 במקום ב19:00. למרות שהתקשרנו להודיע שאנחנו מתעכבים, עדיין קיבלו הזעפות פנים. בעלת הצימר Erika  שזכתה לכינוי “השטן” יכולה לגרום למייק טייסון לשקשק מפחד :)
בעלה Ulrich הוא איש ענקי עם קול עמוק ומפחיד.
כשהגענו הוא ליווה אותנו אל החדר, ונאם בפנינו על חוקי המקום בפרצוף חמור סבר. בין היתר – מהשעה 22:00 יש להיות בשקט מוחלט, מותר לפנות לבעלי הבית בשעות מאד מסויימות, אחרת יש להשאיר מכתב פניה, ועוד כל מיני היתרים והגבלים ברוח זו :)

לארוחת הבוקר יש להתייצב בדיוק ב 8:30 מפני שהזמן שמוקצה לארוחת הבוקר הוא 8:30 – 9:00 בלבד(!)
מגיע לי אות גבורה על כך שביקשתי לבוא מוקדם יותר לארוחת הבוקר!
כששאלתי את “אולריך האיום” על הקדמת ארוחת הבוקר, באמצע נאום האיסורים שלו, פניו התכרכמו ויכולנו לראות בזוית עיניו, רק לרגע, את הפחד מהשטן!
סיכמנו שהוא יודיע לאישתו שנגיע ב8:15 (לא הייתי נכנס לכל זה, אבל אנחנו צריכים לצאת מוקדם לטיולים, ואנחנו פה 4 לילות…)

הם לא באמת היו אנשים רעים, ואת כל הנאומים שלהם הם העבירו בצורה מנומסת ומדוייקת. המידע שהם נתנו לנו היה מועיל ומדוייק, כנראה איפשהו באבולוציה הם איבדו את השריר ההוא בפרצוף בו משתמשים אנשים כדי לחייך…

שוויץ 2009 – יום 3

03/10/2009 - בעקבות מקור הריין

היום עשינו טיול יום שנקרא Lai da tuma circuit. מסלול מעגלי ארוך באיזור Andermatt שמגיע אל אגם שניזון ממימי קרחונים ונחשב למקור של נהר הריין.
לאחר כשעה נסיעה מLittau הגענו לOberalp Pass שם מתחיל המסלול.

 

מתחילים בטיפוס - Lai da Tuma circuit

המסלול נפתח בטיפוס לא קל לפסגת ה (2739 מ’) Pazolastock  בעליה רצופה של קצת יותר מ700 מטר.

נמלת הרים במהלך טיפוס מאומץ

במהלך הטיפוס, בגלל שהיום הוא יום שבת,  ראינו יחסית הרבה אנשים. כולם מקומיים ומצויידים בציוד טיולים מהשורה הראשונה. אם זה חבורה של מבוגרים עם חולצות של מועדן טיולים, משפחות, יחידים או זוגות – כולם פה מטיילים. אפילו ילדים קטנים מצויידים פה בנעלי טיולים ותרמיל גב קטן וממותג.
תרבות הטיולים כאן ממש מעוררת השראה, למרות שמקור ההשראה העיקרי כאן הוא הנוף!

נוף משכר אינו משקר- Lai da Tuma circuit

  מתקרבים לפסגת הPazolastock

אחרי טיפוס של כשעתיים הגענו לפסגה של הPazolastock בה ישבנו לאכול קצת ולנוח. בגלל התחזית לעננות, שגינו שלא מרחנו קרם הגנה – היכונו ל”תמונות אפים אדומים” בימים הקרובים :)

ההר הכבוש כנוע לרגלי (ראשון מלמטה)

הכובש הציוני

מכאן המסלול כולו היה במגמת ירידה. הנמלה, שירידות תלולות הן נקודת התורפה שלה ירדה יפה בלי יותר מידי סצינות :)

 

בעקבות המקור של הריין - Lai da Tuma circuit

אחרי הליכה ממושכת נחשף בפנינו האגם שלשמו הגענו עד הלום המקור של הריין Lai di Tuma.
האגם יפה מאד, למרות שלא ממש נראה שהוא מקור של כלום..
ישבנו על שפת האגם לצבור כח ולזלול כשלפתע הגיע עדר של תיישים כדי לנשנש את הדשא סביב האגם.

  נמלה מותקפת על ידי עדר תיישים- Lai da Tuma

הופתענו למצוא שרותים יחסית מסודרים ליד האגם (מורידים את המים על ידי שפיכת דלי לתוך האסלה). לשוויצרים מגיע ציון גבוה מאד על סדר, ארגון ונקיון.
חלק מהמקומות מסודרים קצת יותר מידי כדי שהיפנים יוכלו להגיע בקלות, אבל ממש לא מדובר על המסלול הזה. 

Lai da Tuma

מכאן עוד חיכתה לנו הליכה לא קצרה בחזרה לOberalp Pass. הגענו עייפים לסוף המסלול. סה”כ מרגע היציאה עד החזרה עברו 7:15 שעות.
למרות השמש היה קר למדי, והחלטנו לשבת לצלחת מרק במסעדה שבסוף המסלול. המרק היה מעולה – מרק עם גריסי פנינה וגריסי חיה טעימה כלשהי שעשה טוב על הלב. שתינו בירה מקומית Eichhof שמיוצרת בלוצרן – בירת לאגר קלילה וטעימה.

חזרנו לLittau עייפים אך מרוצים לישון את הלילה השלישי והאחרון שלנו בB&B. הלילה כבר מתארחים במקום 4 כלבים! מינו, הכלב של הבת שלהם ג’פרי, כלב מכוער וחרש של אורחת איטלקיה ועוד אחד שאין לי מושג איך הוא קשור לחגיגה.

שוויץ 2009 – ימים 1-2

02/10/2007 – ברוכים הבאים לשוויץ

אתמול נחתנו בשוויץ, הנמלה ואני, לטיול של כשבועיים וחצי בארץ היודל!
כבר בשדה התעופה של ציריך, הטיול התחיל ברגל ימין כשגילינו שבמקום הרכב שהזמנו, קיבלנו Audi A4 שחורה ומגניבה עם מנוע מנופח.
לימים יתגלה כי היה מדובר בתרגיל עסקי גאוני של משרד התחבורה השוויצרי – הם משלמים לסוכניות ההשכרה על שדרוגי “חינם” למכוניות מהירות, ובונים על הכנסות מוגדלות מקנסות :)

עם הAudi החדשה - השדרוג חינם, הקנסות עלי...

את סידור הלינה לשלושת הלילות הראשונים הזמנו מראש דרך האתר (המצויין): 
 http://www.bnb.ch/

הB&B נקרא BnB Haus im Löchli, וממוקם בLittau הצמודה לLucerne.
הבעלים ג’ני הצ’יף, ריימונד הרומנטי והכלבה מינו היו מאד ידידותיים, ועזרו לנו בכל מה שהיינו צריכים, על אף קשיי השפה.
המקום נקי במיוחד (5 כוכבי נמלה) וארוחת הבוקר מדהימה וכוללת בין היתר את “רושטי החלומות”!
רושטי הוא אחד המאכלים המסורתיים של שוויץ. מדובר בלביבה ענקית, שמבושלת בהמון חמאה – מה כבר יכול להיות רע, במיוחד כשכל זה מקושט בביצי עין ובייקון מטוגן.

בחצי היום הראשון, התחלנו להכנס בהדרגה לכושר הליכה.
עשינו טיול קצר בצוקים של Bürgenstock המשקיפים על אגם לוצרן.
התכנון המקורי היה להפליג לBürgenstock, ללכת על הרכס עד לEnnetbürgen ומשם להפליג חזרה. אבל, אחרי שהסתבר לנו שהיום הוא יום של איזה קדוש שרלטן ושעות ההפלגה לא  כל כך נוחות, הסתפקנו בטיול מעגלי בBürgenstock.

בבוקר הפלגנו מלוצרן לBürgenstock. משם המשכנו עם רכבת הרים משוננת שלקחה אותנו לתחילת המסלול.
כבר בתחילת המסלול נשקפו נופים מרהיבים של אגם לוצרן והעננות של הבוקר התחלפה בשמש נעימה.

 אגם לוצרן – Bürgenstock Felsenweg

השעה הראשונה של ההליכה היתה יפה וקלה, עם דרך מסודרת ומעקה שמאד מקשה לצנוח אל מותך. למרות שלא היו כמעט אנשים, החלק הזה של המסלול קצת תיירותי מדי לטעמי, כאשר מלבד לשביל המלאכותי, חלפנו על פני לא פחות מ-3 מסעדות בשעה אחת של הליכה.

בהמשך נגמר המסלול המסודר והתחלף במסלול עפר צר ונחמד. המסלול התפתל לתוך אזור מיוער בו פגשנו לראשונה את הפרות המפורסמות של שוויץ, עם הפעמונים הענקיים שלהן.  מלבד צפיפות גדולה של עצים גבוהים, יכולנו לחזות במגוון מינים של פטריות שצמחו על כל משטח מזדמן.

 

כמות של פטריות Bürgenstock Felsenweg

המשכנו ללכת עד שיכולנו לראות את צידו הדרומי של האגם, ומשם התחלנו לחזור בדרך מקבילה לדרך בה הגענו.

חצי האי Bürgenstock

בסה”כ הלכנו כ-4 שעות. חזרנו אל הרכבת, ומשם בהפלגה ללוצרן.

מחכים להפלגה על שפת אגם לוצרן

את חצי היום השני בילינו בלוצרן. לוצרן עיר נסבלת למדי. הגשרים המפורסמים שלה מרשימים וחוץ מזה אין הרבה מה לחפש שם. במיוחד כשאיזה קדוש לא מרשה לפתוח את החנויות.

Kapellbrücke –גשר הכנסיה, לוצרן

מים שקטים חודרים לגרביים חלק ב

13/05/2008 – פארק Aigüestortes – הצד המערבי

זהו היום השני שלנו בפארק היפיפה הזה. את היום התחלנו בעיירה Boi. אחרי ארוחת הבוקר שוב הגענו למרכז המבקרים כדי לתאם ג’יפ שיסיע אותנו לשמורה. המסלול שעשינו הוא הליכה מAigüestortes plateau  עד Estany Llong. היום מזג האויר היה שמשי ומושלם לטיול.
 

אגם Llong הקפוא

 

גם כאן האגם היה קפוא. המסלול היום היה ברובו סביב האגם. באגם שטו שני ברווזים שליוו אותנו בכל הדרך מקווים שנזרוק להם איזה פירור. בתשובה להולדן קולדפילד – הברווזים, לפחות כאן, לא הולכים לשום מקום – הם פשוט נשארים גם כשהאגם קפוא…

 

הברווזים הספרדים לא הולכים לשום מקום…

 

עמוק בשלג

 

בגלל השמש החזקה השלג בכל רגע שעבר נהיה יותר ויותר מיימי וקשה להליכה. העמודים שהיו אמורים לסמן את השביל היו מכוסים בשלג – כך שלפעמים היה צריך לאלתר.

 

העמודים שהיו אמורים לסמן לנו את הדרך…

 

אגם Llong

 

הגענו עד לאגם הRedo – שהיה גם הוא קפוא לגמרי רק כדי להסתובב ולמהר לחזור. בדרך חזרה עצרנו שוב לאכול את ארוחת הסנדביצ’ים המסורתית ליד האגם בשמש מפנקת

 

ארוחת צהריים על שפת אגם Llong

 

בדרך חזרה קרתה “הטרגדיה”. לא בדיוק הצלחנו לאתר את השביל המקורי ממנו הגענו וחזרנו מדרך מאולתרת. השלג התחיל לקרוס לנו מתחת לרגליים – ומה שבהתחלה היה משעשע התחיל להיות קצת מפחיד. בעוד אני מאושר מהסיטואציה ומצלם את יעל שוקעת בשלג קרס השלג מתחתינו בקול פיצוץ ושנינו טבלנו במי קרח. מסתבר שבדיוק מתחת לדרך בה בחרנו היתה זרימה  של מים ש”גירדה” את הקרח מלמטה. משיתי את הנמלה מהמים וזחלנו קצת בשלג עד שהגענו לפיסת דשא בטוחה. רטובים אך בטוחים סיימנו עוד יום מופלא בפארק הנהדר הזה.
 

אופס..סימן אזהרה שלא נלקח ברצינות…

איך שהגענו לנק’ האיסוף של הג’יפ התחיל מבול רציני. אנחנו שני בני האדם היחידים בעולם שראינו היום את אגם Redo. הגענו ראשונים בבוקר לשמורה כך שלא יתכן שראו אותו לפנינו – וכשיצאנו התחיל המבול הזה – אז לא סביר שמישהו יתקרב בכלל לאזור בשלג החלקלק הזה. כשהגענו עייפים למלון Pei ב Boi ניסינו להתייעל ולהתקדם למלון קרוב יותר ליעדים הבאים – אבל זה היה ביזבוז זמן מיותר. לא היה שום מלון פתוח ברדיוס של עשרות קילומטרים – הכל סגור! חזרנו עם הזנב בין הרגליים למלון Pei בBoi ואפילו קיבלנו את אותו החדר :) יעל, שעומס החוויות מהטיול גמר אותה כבר ישנה. אני יושב בפאב של המלון ושותה כבר את ה Estrilla Damn השניה שלי – בירה ספרדית מעולה! מחר מתוכנן יום חופש אחרי שני ימי הטיול האינטנסיביים שעברנו