הקפלר

סוף סוף יצאנו לטרק המפורסם כאשר תחזית מזג האויר נהייתה סבירה והשרירים שלנו נרגעו מהמילפורד. עלינו שוב על water taxi קצרצר והתחלנו בטיפוס.

לקפלר בבקשה - שים מונה

היום התחיל בטיפוס לא קל של כ1000 מטר אך לפחות היה קר מאד, יבש ומעונן - מזג אויר אידאלי לטיפוסים. באיזשהו שלב נהיה קצת יותר מידי קר ומעונן והתחלנו לחשוש שהחזאי פישל בניחוש מזג האויר. הגענו לביקתת לקסמור (-להלן בקתת הקור) בערפל כבד כשלא ראינו פיסת נוף אחת בכל היום.

מטפסים בערפל

איה הנמלה?

בקתת הקור

הפתעה נעימה היתה שסוף סוף חזרנו לקצר זמנים. אם במילפורד הלכנו בדיוק בקצב שרשום בשלטים, בקפלר הצלחנו לקצר בזמנים - ודי בגדול... הגוף נכנס קצת ל״כושר טרקים״, למדנו איזה אוכל פחות כבד כדאי להביא וחזרנו להיות צוות מנצח... הפתעה נוספת היא שפגשנו את רן שעבד איתי פעם באילומינייטור בבקתה עם אישתו הטריה. אל הטרק יצאנו עם עודד וצאללי - עוד זוג ישראלים שפגשנו במילפורד ונמצאים במצב מאד דומה לשלנו בחיים - מושכים את ״הילדות״ בטיול ארוך לפני ש״ממשיכים הלאה״... יצא שהיינו בבקתה 10 ישראלים מתוך כ-30 מטיילים בטרק כולו - מה שהפך את הטרק כולו לחוויה חברתית מעולה. את ההפתעה האחרונה להיום סיפק מזג האויר שלפתע החל להתבהר ומחלונות הבקתה נשקף נוף יפיפה.

נוף מבקתות הקור

 יצאנו החוצה לצלם והחלטנו ללכת ל״טיול צד״ קצר מהטרק למערה עמוקה

טיול קצר למערות לקסמור

לא צריך להיות גאון כדי להבין שבבקתת הקור לא היה כל כך חם... זה היה הלילה הקר ביותר שלנו פה - השתמשנו בכל הביגוד הטרמי שהבאנו - גם לשינה.

היום השני התחיל גם הוא בערפל כבד שממש לא היה בתוכניות שלנו ליום שצריך להיות היפה ביותר בטרק. קו העננים היה בדיק בגובה בו הלכנו כך שכל מה שמתחתינו היה בהיר יחסית וטיפה מעלינו ערפל מוחלט וראות אפס. למרות הקור, הלכנו לאט לאט בתקווה שהשמיים יתבהרו לפני שנגיע לרכס והפסגות שבתכנית להיום.

צועדים בגובה העננים

כשהגענו לפסגה הראשונה העננים כיסו אותה ולא ממש היה טעם לטפס. עצרנו למרגלות הפסגה, הכננו תה חם והקמנו מחנה מחאה ישראלי כנגד העננים.

מחאה נגד העננים

כשנגמר התה החם התקפלנו והמשכנו ללכת מבלי להגיע לפסגה המעוננת. אבל בהמשך היום המזל האיר לנו פנים ולפרקים נשקף נוף מרהיב מכל כיוון אליו הסתכלנו

חבר מהסוג שמעוניין בחלוקה חד צדדית של ארוחת הצהריים

עם רן - לזכר הימים ההם

וואו - איזה יום זה היה - איזה כיף שאנחנו פה...

לא לשכוח מתיחות נמלולי

ביום השלישי והאחרון של הטרק הזה נשאר לנו ללכת 22 קילומטר ביער עד אגם מנאפורי ומשם ההסעה חזרה לטה אנאו. הלכנו מהר ועל אף הקילומטרז׳ הקדמנו בשעתיים והספקנו לאוטובוס המוקדם.

 נפרדים מאגם מנאפורי ומהטרק היפה הזה

 בערב עוד הספקנו לזלול את ״ארוחת הפיצוי״ של אחרי הטרק.  ביחד עם צאלה ועודד נכנסנו אקראית למסעדה הראשונה שמצאנו. לא ברור אם היה זה הרעב, אוכל הטרקים או כמות הבירה ששתינו שם (Speight's old dark המעולה) - אבל ארבעתנו יכולנו להשבע שהוגשו לנו המבורגרים קסומים שאינם מהעולם הזה :) שם המסעדה הוא משהו כמו ״בייליז״ ממליץ על ה ״לקסמור דלקס״

כן... זה באמת נכנס

אתנחתת טה אנאו

אחרי המילפורד ולפני טרק הקפלר נחנו בעיירונת החמודה טה אנאו.

העיירה מתקיימת כולה בזכות המטיילים שעוצרים בה בין הטרקים ויש בה בדיוק כל מה שהיינו צריכים לימי מנוחה והתארגנות - בעיקר: אגם גדול ויפה (בו צולמו סצינות ל״שר הטבעות״) ומלא פינות יפות לפיקניקים וזלילות למיניהן.

אגם טה אנאו

אגם Gunn

פיקניק נוטלה וסאנד פלייז

 קצת על מבטא ניו זילנדי:  אנחנו נמצאים בעיירה ״טי אנאו״, ישנים בחלקת אוהלים שהיא ״טינט סייט״ עבורה שילמנו מעט 

שטרות של ״טין דולרז״ וחיכינו שהחזאי יפסיק להגיד שצפוי באיזור ״היבי ריין״

את הימים העברנו בטיולי יום קצרים באיזור ה Milford road - כביש שסביבו נוף מדהים ואטרקציות ליפנים עם מצלמות וחיוכים.

Mirror lakes, Milford road

נוף מMilford road

נקודת ״כוון-צלם-עכשיו״ ליפני הנודד

טיול יום באיזור Lake Gunn

העקיצות שלו כואבות ומשאירות פצע מדמם, הגירודים נשארים לאורך זמן רב, הוא חזק ועמיד בפני רוב התכשירים הידועים לאדם. ניחשתם נכון - Sand flies - היצור הארור ביקום הוא האוייב הבלעדי של השלווה כאן בניו זילנד. הוא נמצא באי הדרומי בלבד, ובעיקר בפיורדלנד. התכשיר היחיד שבאמת עובד נגדו הוא רעל חזק (deet)שאוכל פלסטיקים ומוריד צבע מבגדים... אנחנו הלכנו על הרעל - נפסיד בקרב - אך ננצח במלחמה! למזלה של יעל הדם שלה חמוץ יותר - או ליתר דיוק הדם שלי מתוק יותר ונראה שאני סופג את רוב האש :)

פיקניק ״רגל שעירה״ לסנד פלייז

מנוחה בין הטרקים בטה אנאו

עוד קורבן של זלילות טה אנאו

חוגגים במילפורד

כל כך מהר עברה לה השנה מאז אותה חתונה, ואיזו דרך מיוחדת לחגוג אותה בטרק היפה הזה.

אז מהי המשמעות של ״מסע כומתה״ שכזה בתור חגיגת יום נישואין? ״בית הלל״ היה מפרש שהרגעים היפים ביותר בזוגיות הם דווקא התמיכה האחד בשני ברגעים הקשים. "בית שמאי״ היה מבטל וגורס כי כל זה בעצם לזכר חורבן בית המקדש (במיוחד לאור האופן המבייש בו שברתי את הכוס לפני שנה בדיוק). האמת היא שאיפה שלא נהיה ביחד - זאת החגיגה שלנו... אז סחבתי על הגב כמות של סיידר איכותי ששמרנו לרגל האירוע מהמבשלה באינברקארגיל רק כדי שבכל זאת תהיה איזושהי טקסיות - ויצאנו לדרך. אל הטרק מגיעים בשייט קצר, והיום הראשון הוא ״ניסוי כלים" קל עם הליכה של 5 קילומטרים בלבד עד הבקתה הראשונה.

שייט בדרך לתחילת המסלול

זהו זה - יוצאים לדרך

נרשמים בלילה הראשון בבקתת קלינטון

זאת בכל זאת הפעם הראשונה שיעל עושה טרק, וסוחבת תיק פחות או יותר בגודל שלה... חילקנו את הדברים כדי שהיא תסחוב כמה שפחות משקל - אבל עדיין.. הגענו מוקדם לבקתה והספקנו לשכשך רגליים בנהר...

 

העובדות:
 - בריג׳ופוביה: פחד כרוני מגשרים וחיבה מוגזמת לסרט ״ביג לבובסקי״ בכיכובו של ג׳ף בריג׳ס
- יעל לוקה בבריג׳ופוביה קשה
- בטרק המילפורד עשרות גשרים כאשר גולת הכותרת היא תשעה גשרים תלויים קופצניים במיוחד.

אין דרך טובה יותר להתגבר על פוביות מאשר טרק - או שעוברים - או שנשארים להרקב :) את הגשר הראשון יעל התחילה לעבור בצעדי נמלה קטנטנים כשלפתע יצא מגרונה הקול הגבוה ביותר ששמעתי בוקע מתוך בן אנוש. זגוגיות המשקפיים שלי כמעט התנפצו :) אחרי גשר ועוד גשר - פתאום יעל נעצרת באמצע - ומסתובבת לחייך למצלמה! נמצא מזור לבריג׳ופוביה - טרק המילפורד! בערב יעל אפילו סרבה לשכור את הדי.וי.די של ״ביג לבובסקי״ :)

המציגה היא בריג'ופובית

המציגה אינה בריג'ופובית

את הטרק מתחזק גוף שנקרא ״דוק״(DOC) ה״דוק״ הוא גוף ממשלתי שדומה ל״חברה להגנת הטבע״ שלנו - רק הרבה יותר רציני. בכל ערב היה ממונה על הבקתה בה ישנו ריינג׳ר אחר מטעם ה״דוק״. להיות ריינג׳ר כזה זה תפקיד נכסף כאן - ממש כמו טייסים או לוחמי סיירות אצלנו. לטרק המילפורד המבוקש יוצאים רק 40 איש בכל יום (אם הטרק במצב עביר). בכל ערב מכנס הריינג׳ר את כל המטיילים ומעביר תדרוך. חוץ מבטיחות ודגשים מוסיף כל ריינג׳ר את החוכמות שלו. למשל - בערב הראשון - רוס הריינג׳ר הארוך לקח אותנו לסיבוב להכרת הצמחיה ואז חיקה עבורנו את קולות כל הציפורים שבטרק כדי שנוכל לזהות אותן מרחוק.

  

הריינג'ר רוס

 

חלק מהייחוד של טרק המילפורד הוא אינסוף המפלים אותם רואים ממש לכל אורך הטרק. לנו יצא לעשות את הטרק כולו כשמזג האויר מושלם - שזוהי אליה וקוץ בה מכיוון שהיו הרבה פחות מפלים והזרימה בהם דלילה. לפי הריינג׳רים זה נדיר לעבור את הטרק כולו בלי גשם ולמעשה הם כינו את ארבעת הימים הללו ״בצורת״. כולם איחלו לנו שלמחרת ירד לנו גשם אבל ללא הועיל... באיזור המילפורד יורדים בממוצע 9 מטר (!) גשם בשנה. יש כאן בממוצע 250 ימי גשם בשנה.

 

היום השני לא היה מאד ארוך והיה בו זמן להפסקת צהרים ארוכה וטבילה במי קרחונים

הטרק בנוי טוב הן מבחינת סרגל המאמצים והן מבחינת הנופים - ביום השלישי והקשה ביותר מגיעים לפאס ממנו ניתן להשקיף על הרי האיזור כשאתה מוקף באגמים קטנים וצלולים.

 

בצמוד לפאס מחכה הפתעה בדמות בקתת מסתור קטנה ובה גז כדי שנוכל להכין תה ולהתרענן לקראת הירידה התלולה

לכל דבר טוב יש סוף - עמדנו במשימה וסיימנו את הטרק. זה הטרק הראשון שלנו פה - ולא ממש הספקנו להכנס ל"כושר טרקים" מה שעלה לנו בלא מעט שרירים תפוסים על אף כמות המתיחות שהקפדנו לעשות בסוף כל יום

ציפור שובבה מנסה לגנוב אוכל

 

 

 איך תדע מהם געגועים הבייתה, אם לא תצא למסע ארוך.

איך תדע מהי הקלה, אם לא סחבת תיק כבד כל היום והורדת אותו רק בערב בבקתה.

ואיך תדע כמה חזק יכול לנחור הסקוטי הענק עם התיק הירוק, אם לא ישנת צמוד אליו בבקתה :)

ולא פחות חשוב - איזה כיף לאכול ארוחת בוקר מפנקת אחרי הטרק...