Shpandrak

קייקורה שוכנת על חופו הצפון מזרחי של האי הדרומי מצפון לקרייסצ׳רץ׳ בה נחתנו והיא סוגרת את ה״מעגל״ שלנו באי הדרומי. הגאולוגיה המיוחדת של חוף העיירה מאפשרת לזרמים חמים מהאוקיינוס לעלות כלפי מעלה ובכך מתאפשרת כאן שרשרת מזון שלמה ממש קרוב לחוף. ניתן למצוא כאן מגוון עצום של אורגניזמים - מפלנקטון פצפון ועד ללווייתנים באורך עשרות מטרים. עיקר ענף התיירות בעיירה עוסק בצפייה בחיות אלו, דייג לובסטרים וזלילת סרטנים. אחרי הנסיונות המרים של יונה הנביא וסבא ג׳פטו הוחלט שלא לאפשר שחיה עם לווייתנים אלא רק צפיה בהם מהסירה - לכן החלטנו שמפגש אינטימי יותר עם דולפינים נדירים יהיה נחמד יותר. בניגוד למקומות אחרים בעולם, הדולפינים שפוגשים כאן לא כלואים או מאולפים - אלא חיות פרא סקרניות שמתעניינות בנו לא פחות משאנחנו מתעניינים בהן. אחרי חצי של הפלגה מצאנו להקה עצומה של כ300 (!) דולפינים - ואז סוף סוף הושמע הצפצוף שמאותת לנו לקפוץ למים.

הדולפינים בכלל לא פחדו מאיתנו אלא בחנו אותנו בסקרנות. הצוות המקצועי של הסיור אמר לנו שכדי להגדיל את הסיכוי לאיזושהי אינטראקציה עם דולפין מומלץ לצלול ולעשות כמה שיותר קולות משונים. צללתי עד שכאבו לי האוזניים וצרחתי עד שצרב לי הגרון :) בהחלט הצלחתי למשוך את תשומת ליבם. כמה דולפינים הקיפו אותי בסקרנות ואחד ממש יצר קשר עין ועקב אחרי עד שנגמר לי האויר. מדהים!

הדולפינים הנדירים מזן הדאסקי מפורסמים באתלטיות שלהם ובאהבתם לחיים הטובים - את רוב היום הם מעבירים בשעשועים ובהזדווגות. אין להם קושי מיוחד להשיג אוכל ומידי פעם חיות משונות עם סנפירים צבעוניים נוחתות עליהם מהשמיים ומנסות לבדר אותם. עם כל הקידמה של המין האנושי, בסוף אנחנו יושבים כל היום בחדרים אטומים לאור ניאון כפופים מול מחשב... אולי פספסנו משהו?

מקווה שלמדנו משהו מהדולפינים הללו - בכל זאת חיים רק פעם אחת... כדי לאמץ חיים יותר ״דולפיניים״ אפילו אימצתי את מנהג האקרובטיקה שלהם - כמעט בכל פארק קמפינג טוב כאן יש טרמפולינה רצינית - מצאו את ההבדלים:

יעל מאמצת אורח חיים יותר דולפיני

אם כבר התחלנו לדבר על החיים הטובים, אז נעבור לפינת הבישולים. חוץ מלהמשיך ולהפיץ כאן את בשורת הקינואה לכל המקומיים עם מתכון קינואה חדש, בישלנו גרסה מצומצמת של ״ריזוטו הבית״. למרות שקנינו פה לא מעט תבלינים וכלי בישול, אנחנו כל כך מתגעגעים לכלי הבישול שלנו שנחים להם אי שם באיזו קופסת קרטון...

ריזוטו הבית - גרסת טיולים

בשורת הקינואה

את הביקור בקייקורה סיימנו במושבת כלבי הים שלה. אך המפגש הקרוב יותר התקיים דווקא בדרך לשם - תוך כדי נסיעה יעל צועקת: ״עצור - כלב ים״

יום חמישי, 19 בינואר 2012

מלבורו - יין ישמח לבב אנוש ונמלתו

באיזור מלבורו מיוצרים 85 אחוזים מהיין שמיוצר בניו זילנד כולה - לשם השוואה מדובר בערך על כפי 40 מהכמות המיוצרת בישראל. האיזור כולו מלא ביקבים רחבי ידיים שצובעים בירוק את כל קו הנוף.

אמנם לא אימצנו את שרירי הרגליים במשך כל השהות שלנו כאן, אבל החך נאלץ לעבוד שעות נוספות. ההתמחות העיקרית שלהם כאן היא ביינות הלבנים עם דגש על סוביניון בלאן ופינו גרי. בסיור היין המקיף שעשינו תקפו את חייכנו האומלל בסוגים השונים של היין בליווי הסברים מעניינים על שיטות היישון הקטיפה והתיבול בהן משתמשים כאן. לא יאומן אילו טעמים אפשר להוציא מהענבים בעזרת טכניקות פשוטות יחסית - אגסים, פרחים ואפילו פלפל שחור. הריזלינג כאן, שבארץ מריח בעיקר כמו גרביים, חמצמץ וטעים והשרדונה עמוק ומתוחכם. קנינו כמה בקבוקים ועכשיו באופן רשמי יש איתנו באוטו כמות אלכוהול שיכולה להרוג לווייתן! חוץ ממרתף היינות שאנחנו מחזיקים מתחת למיטה, בסופר-מרקטים תמיד יש מבצעים על קופסאות של 24 בקבוקי בירה ואפילו האיכותיות יותר ממש לא יקרות.

ליקבים היותר גדולים יש מכונות עצומות שמבצעות את הקטיף של רוב הענבים בצורה אוטומטית. בהתחלה חשבתי שהם פשוט לא שמעו על העם התאילנדי, ברם לטענתם המכונות מהירות וזולות הרבה יותר גם מהתאילנדים המובחרים והצייתנים ביותר. מצד שני, בשנים שיש קרה רצינית המאווררים העצומים שפזורים כאן לא מספיקים וכדי לא לאבד בציר שלם חייבים להטיס מעל היקבים מאות מסוקים שיכניסו אויר חם בעלות של 2000 דולר ליום למסוק (!)

כדי שנוכל לטעום מבלי לחשוש מהנהיגה בחזרה לקחנו סיור מאורגן בו מסיעים אותך בין היקבים ומוסיפים עוד קוריוזים והסברים בנסיעה. יקב רודף יקב והענבים כבר התחילו להסתובב - אז ישבנו לסעודת גבינות באחד היקבים שם התחברנו עם ג׳ורג׳ וג׳ני שהיו איתנו בסיור וגם עם ויני הכלבה הלקקנית.

את הסיור המשכר סיימנו בביקור במפעל שוקולד קטן ואיכותי שניצל את מצבנו ואהבתנו לאגוזי מקדמיה בהם הוא מתמחה. קנינו brittle מקדמיה יוקרתי וטעים כל כך.

בערב קבענו להפגש ולאכול יחד עם ג׳ני וג׳ורג׳. ג׳ורג׳ הוא גרוזיני וג׳ני במקור מבוסטון אבל שניהם גרים יחד בלונדון. הם עושים כמונו טיול בעולם של חצי שנה, אבל טיול עם אופי כל כך שונה: הם מגדירים עצמם תיירי אוכל ובכל מקום אליו הם מגיעים - מתמסרים הם לתענוגות החיים. קבענו איתם שנבשל ארבעתנו אצלם בקראוון ואכן - כמות התבלינים היינות והמצרכים שהם מחזיקים היא מטורפת! ג׳ני הכינה פריטטה מושקעת ואנחנו ניוקי ואת הארוחה קינחנו בערימת גבינות מקומיות ואני כבר לא יודע כמה סוגי יינות. ג׳ני הוציאה 3 סוגים של קרקרים רק כדי שיתאימו לכל סוגי הגבינות - בקיצור פסיכים לגמרי :) נפרדנו מג׳ני וג׳ורג׳ לא לפני שהחלפנו המלצות על מסעדות בכל העולם: קליפורניה, ניו יורק, אוסטרליה ואפילו יין גרוזיני שאנחנו חייבים לנסות. אתם מוזמנים לעקוב אחרי ג׳ני וג׳ורג׳ כאן: http://hungry-george.blogspot.com

עם ג׳ני וג׳ורג׳

נסיים עם פינת הבישולים. אם כשהגשתי מאטה מהביל לשגריר אורוגואיי בספל עליו מתנוסס דגל ארגנטינה לא איבדתי את הקשר למולדת הורי לחלוטין אז אולי עכשיו - לאחרונה התחלנו לצלות עוף על המנגל במקום הסטייקים המסורתיים - דווקא לא רע בכלל! ביי בינתיים...

יום שלישי, 17 בינואר 2012

שמש ים וחופים זהובים - אייבל טאזמן

נכון, אני יודע, רק לפני שבוע כתבתי כאן על קרחונים גשם וקור - אבל הפוסט הזה מוקדש כולו לשמש ים וחופים זהובים. כזו היא ניו זילנד - כל סוגי הנופים שבעולם ארוזים כל כך נח לטיול באריזה של ממתק. בחלקו הצפון מערבי של האי הדרומי שוכן הפארק הלאומי ״אייבל טאזמן״ והוא מפורסם בחופיו המבודדים והיפים. אפשרויות הטיול באייבל טאזמן הן רבות: אפשר ללכת ברגל, לחתור בקייק, או לקפץ בין החופים בעזרת water taxi. אנחנו השתדלנו למצות את כל האפשרויות.

אייבל טאזמן

בתור חימום חתרנו במסלול קצר בקייאק. זוהי הפעם ראשונה שאנחנו מתנסים בכלי שייט רציני יותר מסירת פדלים, או הקייאק המתנפח שמשכירים בנהר הירדן. ממש הופתענו מהדיוק בו ניתן לשלוט בכלי הפשוט הזה. אפילו במי הים עם זרמים חלשים וטלטלות הצלחנו בקלות לנווט בין איים קטנים וסלעים מזדקרים.

אבירם - הנמלה מאחוריך!

אחרי חוויית הקייאק רבצנו כל היום בחוף רחצה פופולרי ויפה עם שאריות גבינות ויין וטבלנו במים המרעננים יחד עם המקומיים ששרצו בחוף.

למחרת יצאנו לטרק של האייבל טאזמן. את הטרק אפשר לחלק כך שהוא יקח בין יום לחמישה ימים. מכל נקודה אפשר לקחת water taxi שתקח אותך לכל נקודה אחרת או לחתור מחוף לחוף עם קיאק כשסירה משיטה לך את הציוד - נוחות אופטימלית. אנחנו - בגלל הסיפורים ששמענו על הסנדפלייז שאורבים לך בכל פינה בטרק הסתפקנו ביומיים טיול - בדיעבד אולי היינו מזמינים בקתה ליום נוסף. כנראה שאיזה הוביט מטורלל זרק את זבובי החול לתוך לוע mount doom בו הם חושלו מלכתחילה והארץ התיכונה שקטה מהם לפחות במשך יומיים שלמים.

טרק האייבל טאזמן

בשל פופולריות הטרק וכמות המיטות הקטנה בבקתות נאלצנו להזמין את הבקתה יותר משבועיים מראש - מה שלא אפשר לנו להתחשב בתחזית מזג האויר. אחרי כמה מהלכים בוגדניים חזר מזג האויר להיות חברנו הטוב והתנהג באופן ראוי לציון. אין בטרק איזושהי נקודת שיא כמו פסגה, מפל או תצפית - לכל אורכו של הטרק פזורים חופים זהובים אשר מזמינים הפסקות רביצה רבות. שעות ההליכה המועטות וריבוי הפסקות הקריאה והרביצה הופכים את הטרק הזה ל״טרק אוירה״ ובהחלט אפשר להכניסו לרשימה האקסקלוסיבית של ההרפתקאות היותר מוצלחות שלנו כאן :)

״טרק אוירה״ - האייבל טאזמן

תופעה מדהימה שחייבים להתייחס אליה בתכנון הטרק היא ההפרש העצום בין גאות לשפל. קטעים מסויימים לא עבירים בזמן גאות וחייבים לבדוק את התחזית מראש כדי לדעת באילו שעות אפשר לעבור. במסלולי השפל צריך הרבה פעמים להרטיב קצת את הרגליים ולצעוד בין סרטנים וצדפות. באזורי השפל אפשר גם לראות סירות עוגנות ביבשה ממתינות שוב למים שישאו אותן.