ארבע מדינות ופינה אחת

עזבנו את ניו מקסיקו ונסענו צפונה לכיוון קולורדו והאתר הארכיאולוגי Mesa Verde. התחזית לאיזור כולו היתה כפור ושלג למשך השבוע הקרוב, אבל החלטנו בכל זאת לנסות את מזלנו. הנסיעה בשלג היתה בהתחלה מגניבה, אבל כשנערם קרח על הכביש זה התחיל להיות קצת מפחיד. בנסיעה זהירה הגענו לפתח האתר ושאלנו את השומר בכניסה בספקנות אם יש לנו מה לעשות כאן במזג אויר כזה. השומר משך בכתפיו ואמר שהריינג׳רים נמצאים בשטח ומעבירים סיורים כרגיל - מה יש להפסיד... אחרי נסיעה די ארוכה בתוך האתר המושלג, השלג נפסק ועד שהגענו לחניון, כאילו בהזמנה יצאה השמש והזכירה לנו שיום בחוץ. התלבשנו טוב ויצאנו בעקבות ריינג׳ר נחוש לתור את אתר מגוריהם של אנשי האנסאזי מלפני 1400 שנה. הכניסה לעתיקות היא בליווי ריינג׳ר בלבד וכרוכה בטיפוס בסולמות עץ. ה״ממלכה״ העתיקה בנויה כולה בתוך סלע ושמורה במצב מעולה - הסיור היה מרתק.

למרות כל הטכנולוגיה והשיטות, לארכיאולוגים קשה מאד לדעת מה באמת היה סדר היום בתקופה הזאת ואפילו מה היה תפקידו של כל אחד מהחדרים במבנים המשונים הללו. מרבית התגליות על אנשי האנסאזי נתגלו דווקא בעזרת מחקר אנתרופולוגי של מספר קבוצות אנשי פואבלו מודרניים. במשך כמעט 20 דורות מאז ההתיישבות במסה ורדה העבירו אנשי האנסאזי את אמונותיהם ומנהגיהם מאב לבן. מנהגים רבים נשתמרו כך שהאנתרופולוגים יכלו לשחק בטלפון שבור עם אנשי האנסאזי ולהסיק מסקנות פחות או יותר מבוססות לגבי חייהם של האנשים הללו.

אחרי כשעה בשמש החליט מזג האויר שמספיק וכמות של שלג החלה לרדת עלינו כאילו כדי ללמד אותנו על חייהם הקשים של מתיישבי מסה ורדה הקדמונים. בהתחלה הריינג׳ר החרוץ התעלם מהמצב והמשיך בסיור כרגיל. כשהוא הבין שהקבוצה הקטנה כבר לא ממש מקשיבה הוא שחרר אותנו אל הסולמות המובילים חזרה לחניון. כמעט בן רגע נהיה ממש קפוא ובגלל השמש השקרנית לא הבאנו כפפות. עם ידיים כואבות מקור טיפסנו בסולמות העץ ממש כמו ילדי אנסאזי בחורף וברחנו לאוטו החמים שלנו.

שלג על העיר

בררררר

ריינג׳ר נחוש - העסקים כרגיל

ממה שיצא לנו לראות האנשים בקולורדו ממש נחמדים. ישנו כאן בעיירות קטנות ונחמדות, טעמנו בירות של מבשלות קטנות והתערבבנו קצת עם המקומיים. ערב אחד ישבנו בפאב בו הופיע זמר קאנטרי ששר שירי ערפדים כשכל המקומיים הכירו את המילים. כשישבנו בדיינר אחד בזמן שבחוץ סופת שלגים ניגשה אלינו זקנה חביבה שישבה עם בעלה הקאובוי והציעה לנו להשאר לישון בעיר ולא לנסוע בשלג. עוד נחזור לחלק הצפוני של קולורדו בהמשך - בינתיים קופצים שוב ליוטה.



בדרך ליוטה עצרנו באתר קיטשי ומטופש שהאמריקאים משום מה מאד מתרגשים ממנו. ה-Four Corners היא הנקודה היחידה בארה״ב בה גבולות של ארבע סטייטס נפגשים בנק׳ אחת - קולורדו, יוטה, ניו מקסיקו ואריזונה. ממש להזיל דמעה מרוב התרגשות...

לרקוד על ארבע מדינות

משם המשכנו ליוטה לביקור קצר ב״עמק המונומנטים״ - Monument Valley. באיזור הזה של יוטה נוצרו פסלי אבן וחול באמצע המדבר. השמורה נמצאת בשטח של שבט הנבאחו ולכן מנוהלת בצורה אינדיאנית (שזאת המקבילה ל״בצורה ערבית״ של אמריקה)... השמורה מאד יפה וכיף פשוט לשבת לפיקניק מול הנוף המונומנטלי. מכאן נמשיך צפונה אל הפארקים של מזרח יוטה. נתראה בפוסט הבא.

Monument Valley

Round 1 - Fight!

על פיצוח הנאצ׳וס וביקוע האטום - ניו מקסיקו

גם בקליפורניה וגם באריזונה היה לאוכל המקסיקני מקום של כבוד על מדפי הסופרים ובמסעדות - בניו מקסיקו כבר יש יותר בוריטו מאנשים. סנטה פה היא בירת ניו מקסיקו, בירתה הקולינרית של האזור ואחת הערים המגניבות שיצא לנו לראות בטיול. בעיר לקחו ברצינות את שימור ההיסטוריה הארכיטקטונית של אנשי הפואבלו והעיר כולה בנויה בצבעים ובסגנונות שמזכירים את בתיהם של הילידים האמריקאים.

סנטה פה - בניה בסגנון הפואבלוס

העיר מלאה בגלריות פסלים ואומנות מנקרות העיניים. מספר פעמים היינו צריכים להזכיר לעצמנו שאיננו אמריקאים עשירים ושהחפצים המוצגים לראווה אינם בהישג ידינו. הסתפקנו בקניית דברים כמו שרשרת העשויה תירס ומזונות כמו בוריטו שהגיע מגן עדן. המטבח כאן מלא בשעועית, אבוקדו, צ׳ילי ותירס בצורותיו השונות. כאן לא שואלים אם תרצה את התבשיל שלך חריף, אלא רק שואלים: ״ירוק או אדום?״. בעיר יש גם חנות שוקולד קטנה שמפורסמת במשקאות השוקולד המריר והחריף שלה. משקה ה״אנסזי״ שלהם הוא כנראה השוקולד הטהור ביותר שטעמתי בחיי. בעל המקום היה מאושר עד הגג שבחרתי במשקה טהור וחריף - היחיד ללא ממתיק ואפילו פינק אותנו בשוקולדים חינם.

שרשרת תירס - אומנות לעניים

שוקולד טהור עם צ׳ילי בנוסח אנסזי

ביקרנו במוזיאון המעניין להיסטוריה של סנטה פה בו למדנו על דיכוי הילידים על ידי הספרדים. הספרדים הטילו מיסים בצורה של עבודה ואף החליטו לנצר את האינדיאנים המסכנים. הספרדים תלו כל מי שדבק בדתו באשמת כישוף. כפי שלא קשה לחזות, באיזשהו שלב יקום אינדיאני חמום מח שלא יאהב את זה... לאינדיאני שלנו קוראים פופאי. ב1680 דהר פופאי בין כל הפואבלוס עם ערימה של חבלים מלאי קשרים. בכל בוקר יתירו אנשי הפואבלו קשר אחד בחבל שברשותם. ביום בו הותר הקשר האחרון - מסתערים על סנטה פה! וכך היה. האינדיאנים ניצלו את העדר הצבא הספרדי ושחטו את כל המתיישבים הספרדים שנשארו. במוזיאון או באינטרנט לא צויין אם הם אכלו את גופות הספרדים - אבל מספיק לראות תמונות שלהם כדי להבין שכנראה שכן :)

בסנטה פה שוב מצאנו דיל מעולה לווילה עם מטבח (שבנויה בסגנון הפואבלו כמובן) ואין ספק שזה היה המקום המפנק ביותר בו ישנו בטיול כולו. למרות שבכל יום דחפנו בוריטו בצהריים עדיין נשאר לנו כוח לבשל. הכנו כאן פלפלים ממולאים ואפילו מילוי בוריטו בייתי לטיולים בהמשך הדרך. ביום בו הגענו לכאן היה לי כאב בטן רציני שעלה לי בפספוס של טאקו, נאצ׳וס או עוד בוריטו מגן עדן - במשך כמה שעות נראיתי כך:

מבצע אתחול מחדש של הקיבה

המטבח שלנו בסנטה פה

ממולאים בהשפעת הבישול המקומי

בוריטו טיולים בייתי

מסנטה פה המפנקת נסענו אל ״העיר שלא הייתה״ - לוס אלאמוס. לוס אלאמוס הוקמה בתחילת שנות הארבעים ושימשה בתור חוד החנית של פרוייקט מנהטן המפורסם. מדענים ופרופסורים מובילים נעלמו מעל פני האדמה ועבדו כאן במרץ על פצצת האטום. הכל התחיל בסוף שנות השלושים עם פרוץ המלחמה - שני מדענים שכנעו את אלברט איינשטיין להצטרף אליהם במכתב בהול לנשיא דאז פרנקלין רוזוולט. במכתב הוזהר הנשיא שלפי המחקרים האחרונים פצצת אטום אפשרית ויתכן שהיא בהשג ידם של המדענים הגרמנים. כדור השלג התחיל להתגלגל והבהלה לאורניום הזכירה את הבהלה לזהב של המאה הקודמת. כיום בלוס אלאמוס ישנה מעבדת מחקר בנושא מצויידת במאיץ חלקיקים שמקדמת שימוש באנרגיה אטומית למטרות שלום (לפחות זה מה שהם אומרים...). במקום מוזיאון גדול ועשיר בנושא הפצצה והפיזיקה שמאחוריה.

Fat man - הפצצה שהפכה את נגאסקי לאבקת וואסאבי

בתור מי שחוטא בקריאת חוברות לימוד בפיזיקה בזמנו החופשי ועוד מהילדות נמשך לדברים שמתפוצצים, המוזיאון היה פשוט מרתק. בילינו שם מספר שעות עד שהנמלה קילפה אותי מהמקום. אם נשים רגע בצד את מאות אלפי הנשים והילדים שהאמריקאים טיגנו בהירושימה ונגאסקי יחד עם הדיון המטריד לגבי האם זה באמת היה הכרחי, דבר אחד חייבים לומר לזכות פצצת האטום: מאז ההפצצה האיומה לא היו עוד מלחמות בסדר גודל קרוב למה שהיה במלחמת העולם השניה - מלחמה שהדיה משפיעים על חיינו עד היום. המלחמה הבאה בקנה מידה עולמי - כנראה תקרא כך: מלחמת העולם III - המלחמה האחרונה - עכשיו ב3D.

לפני שסיימנו את ביקורנו הקצר והטעים בניו מקסיקו, ביקרנו בעוד אתר ארכיאולוגי של אנשי הפואבלו - Bandelier National Monument. באתר זחלנו קצת במערות של אנשי הפואבלו ולמדנו עוד קצת על חיי היום יום שלהם. על עיר די מטורפת של אנשי הפואבלו החצובה כולה בסלע תוכלו לקרוא בפוסט הבא.

משחקים ״סולמות וחבלים״ עם אנשי הפואבלו

החור הגדול - על הגראנד קניון והאיזור

מפייג׳ המשכנו לעקוב אחרי נהר הקולורדו לכיוון דרום עד שהגענו לאתר המפורסם ביותר אותו יצר הנהר - הגראנד קניון. לא בכל יום יוצא לראות משהו שנחשב לאחד משבעת פלאי תבל. ממש כמו שקיות הצ׳יפס שנמכרות כאן בסופרים הגראנד קניון ע-צ-ו-ם - אורכו כ500 ק״מ, רוחבו כ-30 ק״מ ועומקו כשני קילומטרים.

קניון רחב ידיים - הגראנד קניון

נהר הקולורדו ממשיך לשחוק את קרקעית הקניון

האמריקאים מאד גאים בגראנד קניון שלהם וחייבים להודות שהוא באמת גדול - אבל חוץ מזה, אם נשים רגע בצד את כל עניין האובססיביות האמריקאית סביב גודלם של דברים, לא נעים כל כך להודות - הוא לא כל כך יפה... כלומר, הוא יפה - אבל הרבה פחות ממקומות אחרים שראינו כאן... אירי אחד הגדיל לעשות ואמר בקול מאוכזב ״It's just a big hole" :) דבר נוסף שמרגיז בטיול בקניון העמוק הוא שבניגוד לטיפוס על הר בו מתחילים בטיפוס, מגיעים לשיא ואז מסיימים בירידה - כאן מתחילים בשיא (הנוף הכי יפה הוא מלמעלה), יורדים אל הקניון תוך כדי שכל הזמן רואים את אותו הנוף ולסיום יש בונוס - עליה תלולה באותה הדרך...

מה זה חום גדול ומכוער? הגראנד קניון :)

קשה להגיד שממש התאכזבנו מהגראנד קניון, אבל אחרי טיול כל כך ארוך עם כל כך הרבה דברים שראינו כבר קשה מאד להרשים אותנו... מהגראנד קניון המשכנו לעיר קטנה וחמודה בשם Flagstaff. מסביב לעיירה פזורים כמה אתרים היסטוריים מעניינים של ״אנשי הפואבלו״ שחיו פה כמה אלפי שנים לפני שמגלי הארצות ״גילו״ את אמריקה. אנשי הפואבלו, או כפי שכינו אותם הנבאחו ״אנסזי״, היו חקלאים בניגוד לנבאחו למשל - שהיו לקטים ציידים. המהפכה החקלאית, כפי שמעריכים היסטוריונים, התרחשה כאן במקביל ובאי תלות לשאר היבשות ומעניין לראות איך בני האדם בתרבויות כל כך שונות מצאו פתרונות דומים כדי לשרוד בעולם הזה.

ביקרנו בשני אתרים של אנשי הפואבלו פחות או יותר מאותה תקופה אך עם סגנונות בניה שונים לגמרי. אתר אחד הוא של בניית האדובי המפורסמת - עם הבתים האדמדמים העשויים חול מים וחימר. חלק מהבתים היו משפחתיים אך היו גם מעיין ערים קטנות עם עשרות רבות של חדרים.

כאן גרים בכיף - משפחת קדמוני

Wupatki Village

באתר השני פגשנו לראשונה את בתיהם של הcliff dwellers, שאת בתיהם בנו בתוך הצוקים - לרוב על ידי הרחבת מערות קיימות וסתימתן באבנים. מאד מעניין לשמוע על השיטות בהן נוקטים הארכיאולוגים והאנתרופולוגים כדי לנחש איך חיו האנשים הללו בתקופות הקדומות. התאוריה המקובלת על רוב ההיסטוריונים כיום היא שהאינדיאנים הראשונים הגיעו לכאן לפני כ15 אלף שנה דרך גשר יבשתי שעדיין היה קיים בתקופה זאת בין מזרח סיביר של היום לצפון אמריקה. הקרחונים המשיכו להינמס, מפלס הים עלה, ומאז הם חיים בניתוק מ״היבשת הראשית״ מחכים ש״יגלו״ אותם. אחרי שהכחידו פחות או יותר את כל היונקים הגדולים שהתגוררו כאן (חוץ מהבפאלו שאיכשהו שרד), התחילו חלק מהאינדיאנים לביית חיות בית, קצת תירס ומכאן - עד המצאת הפופקורן - הכל היסטוריה.

קומה שניה עם מרפסת, בלי מעלית

בעקבות האדם הקדמון

סביב פלאגסטאף יש גם לא מעט מסלולי טיול שונים ומשונים, אנחנו בחרנו במסלולון שעובר סמוך להר געש צעיר שהתפרץ לפני כ-1000 שנה בלבד והשאיר סביבו אדמה בזלתית טריה ומעניינת. למרות כל האטרקציות, כנראה שמפלאגסטף נזכור בעיקר את מבשלת הבירה המקומית Beaver Street Brewery שהיא גם מסעדה ומתהדרת בתואר המסעדה היחידה בטיול בה אכלנו פעמיים (להוציא גלידרייה מטורפת באוקלנד שהיא טכנית לא מסעדה) מומלץ בחום! פיצות מדהימות מתנור לבנים ובירות טעימות - ד״ש לאריק המלצר!

מסלול סביב sunset crater

הדבר האחרון שראינו באיזור הוא אחד המקומות שקידמו את חקר החלל - האתר הראשון המוכח בעולם של התרסקות מטאור מהחלל החיצון. באתר מוזיאון מעניין העוסק במטאורים בפרט ובחקר החלל בכלל. אחד המיצגים הנחמדים הוא עמדת מחשב בה בוחרים פרמטר כמו גודל המטאור, מהירותו, זוית הפגיעה ועוד והתוכנה מראה את גודל ההרס (אם הצלחת לחדור את האטמוספרה). לא תתארו מה גודל השמחה כשניצחתי ילד אחד והצלחתי לייצר מטאור שישמיד לחלוטין את כדור הארץ :) מטאורים פוגעים בכדור הארץ פעם בכמה עשרות אלפי שנים - לפעמים הם מתרסקים בים, לפעמים יוצרים מכתשים ולפעמים מכחידים כמעט את כל החיים על כדור הארץ. למזלנו, אורך החיים הקצר של בני האדם נותן את התחושה שמטאורים הם מדע בידיוני - האם באמת יש יותר סיכוי שבסוף נמות מפצצת האטום של ידידינו אמדינג׳אד? אם כבר הזכרנו פצצת אטום, אז אספר שעד לפני ביקוע האטום במחצית המאה העשרים היו בטוחים שהמכתש הוא מכתש געשי - מה הקשר לפצצת אטום?! הדמיון הרב בין מכתש שיוצר מטאור ובין זה שיוצר פיצוץ תת קרקעי מבוקר של פצצת אטום הביא את המדען שומייקר לעשות את ה1+1 הנדרש. עוד על פצצת האטום בפוסט הבא על ניו מקסיקו - להתראות!

 

עם פיסת חבר מעולם אחר

 

 

Meteor Crater - Flagstaff

 

 

 

 

 

אגם פאוול

נהר הקולורדו הארוך, שמקורו בשלגים הנמסים על פסגות הרי הרוקי, מספק מים לתושבי דרום מערב ארה״ב כבר כמה אלפי שנים. כפי שראינו כבר בסכר הובר, האמריקאים בייתו את הנהר, ובעזרת מערכת סכרים דואגים לנתב את המים ליעדם תוך שימוש באנרגיה ההידראולית להפקת חשמל נקי. אגם פאוול הוא אגם מלאכותי שנוצר באמצעות סכר כזה באמצע המדבר על הגבול בין יוטה לאריזונה. האגם העצום, שבמקור נועד לשמש כמאגר מים לשתיה וחקלאות, הפך עם השנים לאטרקציה בפני עצמו בתור אתר נופש קייצי בעיקר למקומיים. לאגם אין ממש צורה ״אגמית״ אלא הוא פשוט נראה כמו נהר מוצף - שזה בעצם מה שהוא...

נהר הקולורדו - אין לו מושג לקראת מה הוא זורם

Bonk - אין מעבר, מפלצת בטון לפניך

פאוול - אגם צלול באמצע המדבר

חוף רחצה ״הסלע הבודד״ - אגם פאוול

האיזור של אגם פאוול הוא ללא ספק אחת ההפתעות הטובות של הטיול שלנו - הנופים כאן מרהיבים ויש המון מה לראות. ישנו בעיירה פייג׳ באריזונה ובמשך 3 ימים חיינו מארוחות שאריות ליל הסדר. אחד המראות הדרמטיים ביותר באיזור הוא ה- Horseshoe bend - נקודה בה נהר הקולורדו עושה פניית פרסה של כ270 מעלות בתוך קניון עמוק. כדי לראות את הפרסה במלואה צריך לזחול עד קצה הצוק, להציץ ומהר לברוח מפחד :)

נהר הקולורדו לוקח פניית פרסה

בסמוך לפייג׳ נמצא ה-Antelope Canyon, ללא ספק הקניון היפה ביותר שיצא לי לראות. מי הגשמים שחקו את החול האדמדם לכדי קניון צר דמוי מנהרה בו אפשר ללכת לאיבוד במשך שעות. הקניון העליון מפורסם בקרב צלמים מקצועיים שבאים כדי לצלם את קרני השמש נכנסות לנקיקי הסלע וצובעות אותם באדום.

השטח בו נמצא הקניון שייך לשבט הנבאחו, וכדי לטייל בו חייבים לשלם לאינדיאנית שעומדת בכניסה לאתר ולהגיע עד לקניון עם מדריך מורשה ברכב 4x4. זמן השהיה בקניון מוגבל, לכן חשוב לתזמן את הביקור סביב שעת הצהריים. בשעה 11:30 בדיוק מתיישרת השמש מעל הקניון וקרניה חודרות מבעד לנקיקים עד שאפשר לראותן בבירור.

ויהי אור

רוחות רפאים של אינדיאנים יהודים

בפייג׳ נתקלנו לראשונה באוכלוסיה אינדיאנית גדולה. בינתיים ההיכרות עם האוכלוסיה התמצתה בנפנוף אינדיאנים שיכורים שמבקשים כסף ובקניית שרשראות מאמנית אינדיאנית שברחה בשנייה שעבר ברחוב שוטר. אחרי כל סרטי האינדיאנים עליהם גדלנו, קשה להמנע מלדמיין את האינדיאנים המודרנים עם נוצה וסל חיצים על הכתף. כל אינדיאני זקן שראיתי - ניסיתי לדמיין בתור ילד קטן - יורה חיצים על כרכרות של ספרדים תוך כדי שהוא קורא קריאות שבטיות. עוד נתמקד באינדיאנים בהמשך הטיול - בינתיים המשכנו לטייל במסלולי הטיול המדבריים סביב פייג׳ ואגם פאוול.

בשל צורתו הייחודית, אגם פאוול מלא מפרצים צרים אשר בקיץ מתמלאים ביאכטות קיאקים ואופנועי ים. אנחנו לקחנו שייט מודרך בסירה של חברה קטנה אל תוך אחד המפרצים. לא היו כמעט תיירים כך שהיינו על הסירה רק אנחנו ומשפחה של צרפתים. מייד התיידדנו עם איזבל ויחד יצאנו לחקור את האגם.

בגלל שהיינו קבוצה כל כך קטנה, איכשהו שכנענו את המדריך לאפשר לנו לרדת מהסירה ולטייל קצת ברגל בחלק התחתון של קניון אנטילופ. למרות שאמורים לשלם לאינדיאנים דמי כניסה - איכשהו זרם איתנו המדריך והכניס אותנו ״בדלת האחורית״. היינו בחלק הזה של הקניון לגמרי לבד. הקניון התחתון רחב יותר מהעליון ומיוחד בפני עצמו.

זהו, עזבנו את פייג׳ הנהדרת, את מוטל הדירות הנחמד "Debbie's hide a way" שהיה לנו לבית לכמה ימים ואת תום הגנן העליז. מכאן ניסע דרומה לכיוון הגראנד קניון. נתראה בפעם הבאה...

עוד ארוחת שאריות ליל הסדר