אחרי יומיים של נסיעה דרומה, הנוף המיוער התחלף לחלוטין בנוף מדברי. במהלך כל הנסיעה הבחנו איך הצמחיה הולכת ומשתנה, מתמעטת, עד שנעלמה כמעט לחלוטין. הבסיס עבור הימים הקרובים יהיה העיירה Moab שביוטה, והיא תשמש לנו בסיס לפארקים הלאומיים שבאזור. למרות שאנחנו נוסעים עם ״הבית על הגב״, הילדים אוהבים כשישנים כמה לילות באותו המקום והם מרגישים בבית. לנו ב Portal RV Resort. בשל החום הכבד השורר במהלך היום בעונה זאת, הימים שלנו התחלקו ל 3 - טיול מוקדם בבוקר, חזרה למקום הלינה לשכשוך בבריכה עד עבור זעם החום - ופעילות ערב קלה. היתרון במדבר הוא כמובן היובש, שעוזר להרגיש אנושי גם כשהטמפרטורות עולות.
בזמן ששרצנו בבריכה השארתי על האש את ״קדירת שלוש החיות״ וחיסלתי את כל שאריות הבשר מהימים האחרונים. הבישול הארוך מאפשר לטעמים להתערבב, לג׳לטין להחלץ ולקדרה להיות קסומה ומשביעה כשאוכלים אותה עם בגדי ים רטובים מיד עם היציאה מן הבריכה.
את היום הראשון מבסיסנו החדש ב Moab העברנו ב Arches National Park. הפארק המדהים הזה נהיה יותר ויותר פופולרי בשנים האחרונות, כך שכדי למנוע עומסים, השנה התחילו הNPS (רשות שמורות הטבע הפדרלית) בפיילוט של אישורי כניסה לפי שעות ביום. מפני שבטיול הקודם שלנו בפארק הקסום הזה, לפני עשור, זכרנו שהשארנו מסלול אותו לא הספקנו לחרוש, ידענו בדיוק מה נעשה פה. הזמנו Permit לכניסה לפארק התקף בין השעות 7 ל 8 בבוקר והתייצבנו בשער הכניסה ב7 בדיוק לפני שחום המדבר החל עוד לבעור. הריינג׳רים הקפדנים, תמיד מחמיאים לנו על העמידה בטקסים שלהם שהנמלה מבצעת באופן מושלם להחריד - תמיד מוכנים אצלה כל האישורים ואף מוחזקים באופן הנכון כשהאצבע לא מכסה את הפרטים המעניינים.
אחרי שבטיול הנוסטלגי שלנו , צעדנו ב Double O Arch, הפעם השלמנו את המסלול לקשת המפורסמת ביותר בשמורה הלוא היא ה Delicate Arch. המסלול שאורכו 6 ק״מ, עם עלייה בגובה של כ200 מ׳ מדורג קשה, אך הוא לא לגמרי כזה. ממליץ בחום על המסלול לכל אוהבי הלכת! בדרך למעלה, פגשנו ריינג׳רית נחמדה בשם אגנס שהתלהבה מיכולות הטיפוס של פיט וליוותה אותנו כל הדרך למעלה. המסלול מלא בהזדמנויות לטיפוסי צד והשתוללויות. את רובן הנמלה, בחוכמתה, אישרה לבצע רק בדרך חזרה.
המסלול מרהיב כמעט לכל אורכו, אך ללא ספק, נקודת השיא בה רואים את הקשת המפורסמת (והעדינה) מוציאה מכל מי שמגיע אליה קריאות התפעלות. לקראת הקשת, השביל מתחיל להיות צר ומסוכן יותר. הרוחות באיזור הקשת הקשו את ההתקדמות, אבל צלחנו את הקטע המאתגר די מהר. הקימה המוקדמת כרגיל הצדיקה את עצמה כשהיינו בנק׳ כמעט בגפינו. הקשת המרהיבה הקשתה עלינו את העזיבה ונשארנו לידה לנשנש, לאגור כוחות, ולצלם בלי הפסקה.
אגנס סיפרה לנו קצת על המשמעות של להיות ריינג׳ר ולהגן על השמורה. לוקחים פה את התפקיד בצורה מאד רצינית, ומלבד תואר אקדמאי הנדרש באחד מהמקצועות הרלוונטיים, צריך להגיש בקשות ממש כמו לקולג׳ים היוקרתיים ומאד קשה להתקבל. פרט ללטייל כל היום במסלולים מדהימים, הריינג׳רים לוקחים איתם ציוד חילוץ ומסייעים בפעולות חילוץ שונות ומשונות, שנזקקים להן לא מעט. התפקיד שאגנס אוהבת, הוא לפטפט עם המטיילים, להעשיר את הידע שלהם, ולהפיץ את אהבת הטבע.
משם התחלנו בירידה למטה. בדרך פדינו את כל הזדמנויות הטיפוס שלא הורשינו בהלוך והשתמשנו בפארק (רק איפה שמותר כמובן) כפארק שעשועים של הטבע. אמנם הפארק לא מגוון וגדול כמו ילוסטון, אך בתור יום טיול - הוא לגמרי זוכה בציון הגבוה ביותר. נראה ששיטת היתרי הכניסה נדרשת מפני שאפילו כשהכניסה מוגבלת, בשעות המאוחרות יותר הכל נהיה עמוס. בכניסה לפארק ראינו תמרורים המסמנים למכנוניות כמה זמן המתנה מנק׳ זו עד הכניסה לפארק. השלט הרחוק ביותר הראה שעתייים(!)
לפני שעזבנו את הפארק, הספקנו לעשות עוד מסלול קצר (כ2 ק״מ) ב Windows Trail. גם שם התעסקנו בעיקר בטיפוסים ותמונות. הפארק הזה פשוט מדהים. הריינג׳רים אמנם מבדילים פה בין ״קשתות״ ״חלונות״ ו ״גשרים״ - אבל אם להיות כנים - אין באמת הבדל. גם ההסברים השונים והמשונים ששמעתי ועליהם קראתי לגבי סיבת היווצרות הקשתות, לא ממש מניחים את הדעת. איך דווקא באיזור כל כך קטן נמצאים יותר מ 2000(!) מבנים בצורת קשת. פלאיות הן דרכיו של הטבע - יש כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים על מבנה הקרקע - סוג המשקעים, מזג האויר, הבקטריות שמתפתחות הפרשי הטמפרטורות - שפשוט אפשר לקבל את זה שאין הסבר קוהרנטי - אוסף התנאים באיזור הזה יוצר קשתות וזהו... הרכב הסלע והאקלים דומה לאיזור מכתש רמון וים המלח אצלנו (סלעים אוופוריטים), כך שיש סיכוי למצוא קשתות אצלנו ״בחצר האחורית״ בעוד כמה מיליוני שנים...
זיכרון ילדות שצף לי בטיול הזה הוא שהיכולת לטפס למקום כלשהו - ממש לא מבטיחה שאפשר באותה הקלות גם לרדת ממנו. אחרי כמה ״תקלות״ קטנות בחזרה מטה, עצרנו קצת את הטיפוסים וחזרנו ללכת ״כמו שצריך״ לשביעות רצונה של הנמלה.
אחרי יום הטיפוסים הגדול, פינקנו את הילדים לראשונה בחייהם ב״פרוזן יוגורט״. הגרסא האמריקאית של ה״מרענן״ היא כמובן מוגזמת וחזירית במיוחד. הילדים לא ידעו את נפשם מרוב אושר כשראו את מגוון טעמי היוגורט, התוספות הצבעוניות והאפשרות פשוט לבחור מה שבא להם בלי שהוריהם יספרו להם כפיות סוכר 😅.
אחרי היוגורט המרענן, חזרנו לבריכה למנוחת הצהריים, התרחצנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב בשקיעה בDead horse point state park. ה״סטייט פארק״ נצבע בגווני אדום וצהוב מרהיבים סביב זמן השקיעה, וגיוונו את את ארוחת הערב בדמות פיקניק ברקע דמדומים. עייפים מהיום עמוס החוויות חזרנו לPortal והתרסקנו לשינה מתוקה.
המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה