אוסטריה 2015 - הגרוסגלוקנר

היום הגיע הזמן לעזוב את החווה שלנו בפלכאו ולעבור לחצי השני של הטיול שלנו בחבל טירול. את היום העברנו בנסיעה בכביש המפורסם ביותר באוסטריה - מעבר ההרים ה-Grossglockner. הכביש שנסלל בין 1930 ל 1935 מושך אליו מיליוני תיירים שבאים לחזות בנופים ההרריים. הכביש מאד פופולארי גם בקרב אופנוענים ששועטים בפיתולים בהמוניהם.

נקודת תצפית ממעבר ההרים ה-Grossglockner





פיתולים במעבר ההרים ה-Grossglockner

בכביש הנופי הסדירו האוסטרים לא מעט תחנות עצירה ובהן אטרקציות שונות ומשונות - מגן שעשועים בנושא כריית כבישים ועד מסלולי הליכה קצרים בנושא הטבע האלפיני. בולט מאד לאורך כל הטיול שלנו פה שהאוסטרים  מקפידים תמיד לתבל את האתרים התיירותיים באינפורמציה או מתקנים לילדים. בחרנו מספר קטן של עצירות, בעיקר כדי להתרשם מהנופים שבאמת היו יפים.

ה״דונקלר״ חוצב מנהרות הרים


ה״דונקלר״ חוקר צמחיה האלפינית


ה״דונקלר״ מפר שלוותה של כבשה


ה״דונקלר״ נותן נאום לאומה

בסך הכל בילינו היום על הכביש די הרבה זמן. קניית מארז הדיסקים של הסיפורים לפני הטיול בהחלט הצדיקה את עצמה והקלה על הנסיעות, אבל היום - לאבא קפץ כבר הפיוז והוכרז עוצר דיסקים. מעכשיו ועד להודעה חדשה, הסיפורים היחידים שסופרו הם ״סיפורים של אבא״. הסיפורים של אבא מורכבים מקוי עלילה עתירי תפניות בכיכובן של דמויות אקראיות מתוך עולם התוכן של השרלוטין. העלילות תמיד הולכים ומסתבכות עד שפותרות את עצמן תמיד ב״מונסטר אקס משינה״ - כאשר מגיעה מפלצת ענקית, טורפת את כל הדמויות ומסיימת בחן מפלצתי את כל קווי העלילה.

ליד מרכז המבקרים, באופן קבוע מסתובבות מרמיטות. המרמיטות הן סוג של ״סנאי אלפיני״ חמוד שהאוסטרים אוהבים לעשות קרם פנים מהשומן שלו. צפינו ביצורים והאזנו לשריקותיהם בזמן שאכלנו את ארוחת הצהריים שלנו

מרמיטות


עלמיטה עם מרמיטה

האטרקציה האחרונה על הכביש לפני שיצאנו לנסיעה הארוכה לטירול ולמרתון סיפורי המפלצות בדרך, היתה ביקור בתצפית על שם פרנץ ג׳וזף( - יש לבטא כמו השרלוטין: ״פחחנץ ג׳וזף״). הקרחון הגדול משום מה לא כל כך הרשים - כנראה היה זה מזג האויר המעונן, או העובדה שכבר ראינו המון קרחונים דומים - אבל בהחלט שווה ביקור.

מטפסים לתצפית


קרחון Pasterze



פחחנץ ג׳וזף

הגענו לקראת ערב לחווה החדשה שלנו בטירול וקפצנו למסעדה מקומית נחמדה. בזלצבורג לרוב בישלנו בחווה, בטירול לעומת זאת ננסה לצאת למסעדה או שתיים כדי לטעום מהמטבח הטירולי המפורסם. לקינוח טעמנו את הקייזרשמרן המהולל - הפנקייק האוסטרי הענק שהיה... פנקייק ענק...

dass dunkler trinkt Bier


קייזרשמרן

זלצבורגלנד מאחורינו - טירול הנה אנו באים!

אוסטריה 2015 - אגם גוסאו

את יום השמש הנהדר הזה הקדשנו כולו לאגם גוסאו. ברוב ההמלצות שסקרנו ובשני ספרי הטיולים שקראנו - מציינים את גוסאו בתור עצירה בדרך לאטרקציות אחרות. ככל שקראנו יותר הבנו שאין בעצם שום סיבה למהר - אם המקום כל כך יפה ורגוע כפי שמספרים - אז למה לא פשוט להנות ממנו כמה שיותר? באמת יש באזור המון מה לראות, אבל העדפנו להשאיר דברים לפעם הבאה ולהנות ברוגע ממה שכן עשינו... ובהחלט תהיה פעם הבאה באוסטריה!

כמו בכל בוקר השקמנו קום, הכנו ארוחת בוקר של אלופים עוד לפני שהדונקלר קץ והגענו לאגם בין המכוניות הראשונות. בסוף כל יום כשחזרנו למגרשי החניה תמיד נדהמנו לגלות עד כמה רחוק עוד אפשר לחנות. במיוחד בשיא העונה כאן - הגעה מוקדמת בהחלט משפרת את יום הטיול.

הרכבת השקימה קום - אגם גוסאו



בוקר טוב אמא נמלה

 סביב אגם גוסאו יש המון מה לעשות, את הבוקר התחלנו בהקפת האגם עצמו - מסלול קצר יחסית ויפה. משום שרצינו לאמן את הדונקלר בwandern זה לקח  כשעתיים - כולל רביצות מול האגם והאכלת ברווזים בתפוחים.

הו שלווה



ברווז בסכנה




מממ.. רעל



Dass Dunkler Wandern

אחרי שסיימנו את המסלול, שכרנו סירת קטנה כדי לשוט באגם. באגם כולו ניתן לשכור רק כ5 סירות, כך שהאגם המקסים הזה היה כמעט כולו לרשותנו. אחרי משא ומתן קצר אך עיקש, הוסדר כי אבא הוא זה שמנווט בסירה, השרלוטין היא העוזרת הראשית והנמלה מונתה לרב-משרתי הסירה. אמנם בשבילנו זה נראה טריויאלי, אבל בשביל השרלוטין זהו השייט הראשון בחייה הקצרים. אחרי כל השירים והסיפורים על סירות - ההתרגשות היתה גדולה. פחד הוא לא תכונה חזקה אצל הדונקלר ובמשך כל השייט היא רצה מצד לצד, קפצה, השתוללה ונקטה בכל צעד שעשוי לקרב את הגוף המיניאטורי שלה אל קרקעית האגם. כדי לנסות להפחיד אותה, מידי פעם ניערתי את הסירה הפצפונת מצד לצד ואמרנו שיש ״סערה״ וחייבים לשבת. אמנם בעיקר הפחדתי את הנמלה, אבל בסופו של השייט חזרנו כל המשפחה אל חוף מבטחים.

צוות המשנה



רב החובל על הסיפון



הנהג האוטומטי (מודול השמדה עצמית)

אחרי השייט, אכלנו את ארוחת הצהריים היומית שלנו תוך רביצה על חלקת דשא מול האגם. אחרי המנוחה עלינו ברכבל (Gosaukamm) לתחנה שנקראת Zwieselalm וממנה יוצאים מספר מסלולי הליכה. בחרנו מסלול שאיני זוכר את שמו אחרי התייעצות עם המפעיל של הרכבל. באופן כללי ברוב המקומות בהם רצינו לעשות מסלולי הליכה - תמיד היה קשה או בלתי אפשרי להוריד את הברושור המדוייק של המקום דרך האינטרנט - למרות שזהו מדריך המחולק בחינם. מצד שני כשמגיעים לאתר - תמיד יש מידע מדוייק ומועיל.

ארוחת הצהריים הרשמית



אגם גוסאו




הנמלה מחפשת משמעות




שנת הצהריים הרשמית

כמו שעון, השרלוטין התרסקה לשנת צהריים קלה במהלך המסלול, אותה ניצלנו לטיפוס החלק הראשון של המסלול הנופי שבחרנו. כשהתעוררה, סוף סוף הלכה חלק ניכר מהמסלול ברגל - האימון מתקדם יפה, בכל יום הילדה שלי הולכת יותר ויותר מרחקים בתוואי שטח שונים ומשונים (לרבות ״תוואי קקי של פרות״)

בוקר טוב


הפסקת מנוחה מול אגם גוסאו

הלילה הוא הלילה האחרון שלנו בחווה בפלכאו, מחר נעבור לאיזור טירול. נפרדנו מכל החיות, רכבנו על הסוסה שרה והתארגנו לקראת החצי השני של ההרפתקה שלנו באוסטריה.

אוסטריה 2015 - הדונקלר פוגש שלג

היום ביקרנו בהר והקרחון קיצשטיינהורן Kitzsteinhorn, שהוא חלק מרכס ההרים Hohe Tauern. בחורף זהו אתר סקי פופולארי ובקיץ מסלולי הסקי הופכים לרשת שבילי הליכה מסועפת. בחלק הגבוה ביותר של האתר (הרכבל השלישי) נשמר קצת שלג כל השנה ואפשר לגלוש על מזחלות ולהתחיל לאמן את עלמה שרלוט לקראת קריירת הסקי שאני מיעד לה.

מתוך מפת המסלולים בחרנו עוד בארץ לעשות על הבוקר מסלול ארוך יחסית שנקרא Alexander Enzinger Weg ויוצא מתחנת הרכבל השניה ה-Alpinecenter. לאכזבתנו מזג האויר היה מעונן ולא ממש היה אפשר לראות שום דבר בבוקר, אז אחרי שיטוט קצר בעננים החלטנו לעלות להשתולל קצת בשלג ולנסות שוב מאוחר יותר

בוקר מעונן - קיצשטיינהורן

 אחד הרכבלים במסע שלנו במעלה הקרחון היה גונדולה גדולה בה מנסים להכניס כמה שיותר אנשים. הגונדולה היתה כבר מלאה והיינו בטוחים שיוצאים לדרך - אבל אז הגיע המפעיל והסביר בגרמנית בליווי תנועות ידיים תקיפות: ״להדחס בקרון, עד הסוף״ - הם מומחים פה בדברים כאלה...

רכשנו עבור הדונקלר כפפות ילדים קטנות וחמודות בהן היא השתמשה בעיקר כדי לנופף לשלום בלי סוף לכל הסובבים. המפגש הראשון של השרלוטין עם שלג היה מרגש ביותר - מזחלות, נפילות ושפתיים כחולות שכרגיל תמיד מחייכות :)

כפפות השרלוטין החדשות

עוד פעם - עוד פעם אבא!

אחרי כמה התרסקויות בשלג, כשצבע השפתיים של השרלוטין נראה כבר פתולוגי, עזבנו את אזור שעשועי השלג וחזרנו ברכבל לAplinecenter בדיוק כדי לגלות שמתחיל להתבהר! את המסלול המקורי שתכננו נאלץ לדחות לפעם הבאה, אבל אחרי התייעצות החלטנו לרדת במסלול של כשעתיים שיוביל אותנו לתחנת הרכבל התחתונה, ממנה נוכל לחזור למטה.

מתבהר!



מהר! יוצאים לדרך



אבל לאן?



לשם כמובן, לשם!

תוך שניה וחצי מהרגע שיצאנו עלמה שרלוט ״התרסקה״ בתיק לשנת הצהריים שלה. ההשתוללות בשלג עייפה לה את הצורה. סוף סוף מטיילים קצת!

לילה טוב ע״ש

המסלול היה מקסים. נופים של אגמים, קרחונים וטמפרטורה קרה ונעימה. כשע״ש ישנה יכולנו לטייל קצת שנינו כמו פעם - בלי הקריינות הלא פוסקת בחסות הדונקלר. הלכנו לצד אשה גרמניה (או אוסטרית אין באמת הבדל) ״בריאה״ שצעדה את טיול הצהריים שלה עם בנה והכלב הגרמני שלה. נעזרנו בה בגרמנית ונפנופי ידיים כדי למצוא את המסלול.

ב100 מטר האחרונים של הטיול בדיוק התחיל מבול - תזמון מושלם. חזרנו עייפים אך מרוצים לחווה, שיחקנו עם החיות ובישלנו יחד עוד ארוחת חוואים מזינה לצד כוס ״מילש״ טרי מהפרות ״שלנו״.

חוואים מבשלים


מה מה מה? לאַטקע צהובה!

אוצר המילים בגרמנית של הדונקלר הולך ומשתפר, כעת היא לא מבקשר יותר מים אלא רק ״וואסר״. לימדתי אותה לזהות את שלטי סוגי הבירה, וכשעוברים לייד כזה היא צועקת ״שטיגל״! (Stiegl). מצחיק איך היא מבינה שמילים בגרמנית יש לאמר בקול מפחיד - כנראה זה קשור לאיך שאני מלמד אותה בעצם... בערב, בעת מסכת פטפוטי סוף היום - היא שאלה את הנמלה: ״אמא, מה זה גרמנים״? ממש מרגישים כמה היא לומדת רק מלהיות איתנו כל כך הרבה זמן ביחד. גרמנים בכל אופן - לא נכלל עדיין בחומר הלימוד שלה...